עת"מ 9651-08-14 בן דוד נ' מדינת ישראל ואח'

העתירה שבכותרת – עניינה בקשת העותרת, גב' אווה בן דוד, לקבל תעודת פיזיותרפיסטית לפי סעיף 58(ב) לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008. סעיף זה הוא אחד מהוראות המעבר שבחוק והוא מאפשר לקבל תעודה לפי החוק למי שהייתה בידו ערב יום התחילה "תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות שנתן לו המנהל".

השאלה המרכזית העומדת לפניי להכרעה, היא אם יש לתת לעותרת את התעודה לפי סעיף זה בנסיבות שבהן במועד הרלבנטי העותרת לא החזיקה בתעודת הכרה במקצוע בריאות שנתן לה המנהל; אך לפי טענתה, היא פנתה לרשות המינהלית לשם קבלת תעודת הכרה שכזו זמן סביר לפני המועד הרלבנטי. בשל עיכוב של הרשות היא לא קיבלה את התעודה בזמן. משכך יש לראותה כמי שהייתה "זכאית" לתעודת הכרה במקצוע בריאות שנתן המנהל באותה העת. וממילא – וזו הטענה – יש לראותה כמי שנכללת בהוראת המעבר שבסעיף 58(ב) לחוק.

רקע רלבנטי

העותרת הוסמכה, לפי העתירה, כפיזיותרפיסטית בצרפת – עוד בשנת 1984. היא עלתה לישראל בשנת 1990. היא פנתה למשרד הבריאות ביום 6.11.1989 בבקשה למתן הכרה במקצועות שירותי הרפואה למי שאינו אזרח ישראל. האישור לא ניתן לה משום שבאותה עת לא ניתן אישור פרטני שכזה. העותרת הגישה ביום 30.1.1990 בקשה נוספת לקבל הכרה ולאחר שמעמדה היה של "עולה חדשה". הונפקה לה תעודת הכרה "זמנית" לתקופה של שנה (2.2.1990 עד 2.2.1991). לפי נהלי המשיבים באותה עת, לשם חידוש התעודה נדרשה העותרת להמציא חוות דעת חיובית לאחר שנת העסקה כפיזיותרפיסטית בישראל. העותרת לא יכולה הייתה למסור חוות דעת שכזו באותה עת. על כן היא קיבלה תעודת הכרה "זמנית" נוספת – וזאת עד ליום 2.2.1992. העותרת פנתה לקבל תעודה "קבועה" לאחר מכן, למרות שלא עסקה שנה במקצוע ומבלי שהייתה בידה חוות דעת חיובית. בקשה זו נדחתה והונפקה לה תעודה "זמנית" נוספת שתוקפה פג ביום 2.2.1993. לפי העתירה, העותרת עזבה את ישראל בשנת 1994 וחזרה להתגורר בצרפת.

בשנת 2005 החליטה העותרת לשוב לישראל ולהשתקע בה. מנקודת זמן זו, יש חשיבות רבה לתאריכים הנטענים: לטענת העותרת, "בתחילת שנת 2005" היא פנתה למשרדי אגף הרישוי במשרד הבריאות "במטרה לברר מה עליה לעשות על מנת שתוכל לשוב ולעסוק במקצועה כפיזיותרפיסטית". העותרת הוסיפה וטענה שבמועדים שונים בשנת 2005 היא פנתה בעל פה לגורמים שונים באגף הרישוי במשרד הבריאות. היא מסרה להם את התעודה הזמנית שהייתה לה וכן מידע נוסף מצרפת על השכלתה שם.

העותרת פנתה בכתב ביום 9.6.2005 בבקשה לקבל תעודת פיזיותרפיסטית (פניה שהתקבלה לטענת הרשות המינהלית ביום 14.6.2005). תשובת הרשות לפנייה (מיום 4.7.2005) הייתה שבשל הזמן הממושך שבו העותרת לא חידשה את רישיונה עליה להציג אישורים רשמיים לעבודתה כפיזיותרפיסטית בחוץ לארץ בעשר השנים שחלפו מאז פג תוקף התעודה הזמנית. במכתב נוסף של העותרת מיום 19.7.2005 הסבירה העותרת שעבודתה בחוץ לארץ הייתה עצמאית ואין היא יכולה להציג אישורים כנדרש.