דחיית עתירה לביטול תוכנית בניה במתחם תל השומר

הסעד המבוקש בעתירה זו הוא לבטל החלטת המשיבה 2 מיום 22.9.14 בדבר הכרזת תחומי תכנית תמל/1001 ו-תמל/1002 לבניה במתחם תל השומר, כמתחמים מועדפים לדיור מכוח החוק לקידום הבניה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד – 2014 (להלן: "החוק לקידום הבניה") ולהעביר תכניות אלה לטיפול מערכת התכנון הרגילה, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 ולחלופין – לבטל החלטות המשיבה 1 מיום 9.12.14 ומיום 30.12.14 (נספחים ע/18, ע/19) המורות על הפקדת התוכניות הנ"ל בתוך 60 ימים מיום מתן ההחלטה ביחס לכל אחת מהן ולקבוע כי הואיל והתכניות הנ"ל אינן בשלות להפקדה – יש לדחותן ואין לדון בהפקדתן עד אשר יתמלאו שלושה תנאים, ובהם השלמת הבדיקות והסקרים שיש לבצע, לרבות לגבי זיהום הקרקע והמים בתחום התוכניות; תיקון התוכניות, כך שתוכנן יהיה קונקרטי ומפורט; קביעות הוראות ומנגנון להבטחת הוראת סעיף 4 (ב)(1) לחוק לקידום הבניה, לפיו 30% מסך יחידות הדיור שנקבעו בתוכנית, ייועדו להשכרה לטווח ארוך.

התוכניות בהן מדובר, נסבות על בנייה של למעלה מ-12,000 יחידות דיור בשטח המחנה הצבאי תל השומר (1,600 דונם לערך). תוכניות אלה הוכרזו כמתחמים מועדפים לדיור על פי החוק לקידום הבניה בהחלטת המשיבה 2 מיום 22.9.14, אשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 1.10.14 (נספח ע/1 לעתירה). טענתה המרכזית של העותרת היא כי הואיל ומועד ביצוען של התוכניות הוא בעוד שנים אחדות (2022 – 2023), אין להיחפז בטיפול בהן ויש מקום להעבירן את מסכת הטיפול המקובלת לגבי כל תוכנית, כקבוע בחוק התכנון והבניה, מה גם שסקרי זיהום קרקע ומים מלמדים כי קיימים 95 מוקדי זיהום פוטנציאליים, אשר חובה לטפל בהם לפני יציאת תוכניות אלה לדרך. לעת הזו לא ניתן לערוך סקר כדבעי וממילא לא ניתן לטפל בטיהור הקרקע, לפי שעסקינן בתוכניות החלות בשטחו של מחנה צבאי פעיל. הואיל והתוכניות נועדו לטיפול מהיר שמטרתו לגברת היצע הדיור בישראל, מחד גיסא, ופעולות הסקר והטיהור יעכבו את הליכי התכנון – התוכניות אינן יכולות להגשים את מטרת החוק, מה גם שהחוק הנדון אינו אמצעי מידתי לצורך תכנון המתחמים. נזקו רב ותועלתו, ככל שקיימת – מוגבלת.

יתרה מכך, התוכנית מכילה "חללים שחורים" שתוכנם נועד לקביעה עתידית על ידי גורם זה או אחר (כגון: סעיף 6.12.2 לתוכנית תמ"ל 1001, נספח ע/7 לעתירה) ועקב כך נגרם מצב שבו הגוף שאמור לקבל את ההחלטה להפקיד את התוכניות, פועל כסומא בארובה.

לאחר הגשת העתירה, ולאחר דחיית הבקשה למתן צו ביניים (החלטת כב' סגן הנשיאה, השופט ד"ר ורדי מיום 23.2.152), החלטתי לברר תחילה את טענות הסף שהעלו המשיבים (בתגובתם לבקשה לצו ביניים) ולאחר מכן וככל הנדרש – לברר העתירה לגופה (ראו ההחלטה מיום 8.3.15). בעלי הדין הודיעו כי טיעוניהם באשר לטענות הסף, כפי שהועלו בבקשה למתן צו ביניים, ישמשו אותם אף לשלב הנוכחי של ההליך.

לוז עמדת המשיבים היא כי אין לדון בשלב הנוכחי בטענות העותרת. טענות הסף שבישקו להעלות, הן אלה:

אשר להחלטת וועדת השרים, המשיבה 2, טענת משיבים היא כי בעוד שההחלטה נתקבלה ביום 22.9.14 ונתאשרה בממשלה ביום 1.10.14, ובמועד אחרון זה פורסמה, הרי שהעתירה הוגשה רק ביום 25.1.15, כחלוף 4 חודשים לערך. משמע: העתירה הוגשה בשיהוי בלתי מוצדק.

עמדת העותרת באשר לשיהוי הנטען היא כי ההחלטה מיום 22.9.14 היא החוליה הראשונה בשרשרת ההליך התכנוני והיא חלק בלתי נפרד הימנו. ברגיל, מועד הביקורת השיפוטית על הליכי התכנון הוא כאשר יגיעו הליכים אלה לסיומם, אך בענייננו מתקיים החריג, שמכוחו ניתן לתקוף את ההליך התכנוני בעודו באיבו ובמסגרת זו – יכולות להישמע טענות גם כלפי השלב הראשון, לאמור: ההחלטה של המשיבה 2 (מיום 22.9.14) או החלטת הממשלה (מיום 1.10.14) המאשרת אותה.

אשר להחלטות המשיבה 1 להפקיד את התוכניות (החלטות מיום 9.12.14 ומיום 30.12.14) – טוענים המשיבים כי טרם בשלה השעה לתקיפת ההחלטות, לפי ששמורה לעותרת הזכות להעלות את טיעוניה במסגרת הליך ההתנגדות לתוכניות אלה. זהו מהלך העניינים הרגיל ואילו העתירה הנוכחית עוקפת את ההליך התכנוני הסטטוטורי ודי בכך כדי לדחותה. העותרת סבורה כי מהלך העניינים הרגיל אינו חל בפרשתנו, בשל כך שאלה התוכניות הראשונות של המשיבה 1 שהוחל בקידומן ואכן ייקבע אופן ההתנהלות של מוסד תכנון חדש זה. בענייננו, לוקות ההחלטות באי גמירות דעת שכן לחברי הוועדה אין כל מידע על אודות תוכנן של הוראות מהותיות בתוכנית שהחליטו להפקיד, לרבות בדבר זיהום השטח והטיפול בו, ושלביות פינוי מחנה תל השומר. יתר על כן, אם תופקד התוכנית, יהא צורך לסיים את שמיעת ההתנגדויות בתוך 30 ימים מיום ההפקדה וליתן החלטה תוך 7 ימים לאחר מכן. העותרת סבורה כי זהו פרק זמן שהניסיון המצטבר מלמד שלא יספיק לבירור.

כל אחד מן הצדדים סבר כי הלכת עע"ם 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, ניתן ביום 17.11.10, פורסם במאגר נבו, תומכת בעמדתו. עיקרה של הלכה זו הוא "כי מקום בו טרם מוצו הליכי התכנון הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות; וכי ככלל אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון שעה שההליכים התכנוניים תלויים ועומדים.

העמדה המקובלת היא אפוא כי זמנה של ביקורת שיפוטית מעין זו יגיע כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם". בפרשת אחל"ה הנ"ל נקבע כי "בנסיבות המקרה ... אין לנו צורך להכריע באילו נסיבות אם בכלל ניתן לקיים ביקורת שיפוטית קודם שמוצה הליך ההתנגדויות. זאת בשל כך שבהתחשב בנתוניו הספציפיים של המקרה שלפנינו, לא קמה עילה לחרוג מן המתווה התכנוני המקובל הקבוע בחוק התכנון. יצויין כי מתווה זה יושם בפסיקה גם בהתייחס להחלטות תכנוניות רחבות היקף לפחות כמו זו שלפנינו, שגם להן היתה השפעה סביבתית משמעותית ... היקפה של התוכנית והשפעותיה הסביבתיות האפשריות אינן מהוות, אפוא, כשלעצמן, עילה לחרוג מן המתווה המקובל ...". בבג"צ 2269/13 העמותה להגנת הסביבה כרמל מנשה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ביום 13.10.13, חזר בית המשפט על הלכת אחל"ה והוסיף וציין כי: "... הכלל העקרוני שלפיו הביקורת השיפוטית תבוא רק לאחר השלמת הליכי התכנון, הואכללשהסטייה ממנו תהיה בנסיבות יוצאות דופן. לשון אחר, אין לקרוא את הפתח הצר שהושאר בענייןאחל"הובפסק הדין הקודם, שהתייחס לאפשרות של מצב קיצון חריג – כקריאה להתוויית אמות מידה חדשות להתערבות שיפוטית בהליכי תכנון עובר לסיומם".

ראו גם בג"צ 2206/12 המועצה האזורית באר יעקב נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות, ניתן ביום 24.5.12, פורסם במאגר נבו; בג"צ 1609/14 התאחדות התעשיינים בישראל נ' כנסת ישראל, ניתן ביום 20.5.14, פורסם במאגר נבו; ת"א (מחוזי י-ם) 3507-04-14 המועצה לישראל יפה נ' שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ, ניתן ביום 5.3.15, פורסם במאגר נבו; עע"מ (מחוזי מרכז) 8855-11-12 מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז, ניתן ביום 6.1.14, פורסם במאגר נבו; ה"פ (מחוזי מרכז) 15963-12-12 גן חיים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' סובעי, ניתן ביום 16.6.13, פורסם במאגר נבו.

הנה כי כן, ההלכה בענייננו ברורה היא והעותרת לא הראתה כי קיימים טעמים יוצאי דופן לסטייה הימנה. לא נעלמו הימני טענותיה של העותרת כי העדרן (הנטען) של הוראות מפורטות בתוכניות הנדונות, יגרום לכך שבעתיד, מי שייצוק את תוכנן, לא יהא מוסד התכנון אלא גורם כזה או אחר, שעל החלטותיו לא ניתן להשיג . יתר על כן, מצב דברים זה מביא לידי כך שהמוסד המתכנן, אינו יכול לקבל החלטה מושכלת, נוכח הותרת סוגיות כאלה ואחרות להכרעה בעתיד, הכרעה שתוכנה ופרטיה אינם ידועים כיום. לא ניתן להסכין עם מהלך עניינים שכזה.

בלא לפסוק באשר לנכונות הנטען, לא ידעתי מדוע ייבצר מן העותרת להעלות טענותיה אלה במסגרת התנגדות לתוכניות לאחר הפקדתן (והמצב דהאידנא הוא שהתוכניות טרם הופקדו). שעתה של העותרת לטעון לגופם של דברים, תגיע ואין לאיש כוונה לפגוע בזכות הטיעון שלה. אגב, כאן המקום להדגיש כי המועדים הרלוונטיים באשר להתנגדות הם אלה: מועד ההגשה – 60 ימים לאחר מועד הפרסום על הפקדה; מועד שמיעת ההתנגדויות ומתן המלצות לגביהן – 30 ימי עבודה מתום המועד האחרון להגשת התנגדויות; מועד ההחלטה על ידי ועדת המשנה – 30 ימי עבודה לאחר הגשת המלצות החוקר; מועד ההחלטה על ידי הועדה למתחמי דיור מועדפים 7 ימי עבודה מיום החלטת ועדת המשנה (ראו סעיפים 18 – 19 לחוק לקידום הבניה).

אני מורה אפוא כדלקמן:

אשר להחלטות המשיבה 1 מיום 9.12.14 ו-30.12.14 בדבר הפקדת התוכניות – העתירה נדחית, לפי שהוגשה טרם זמנה;

אשר להחלטת המשיבה 2 מיום 22.9.14 – בלא שאפסוק מהו המועד הנכון לתקיפת ההחלטה הנדונה, לא זה המועד לדון בטענות הנוגעות לה.