1.לפניי עתירה להורות על ביטול החלטת המשיב 1 (להלן: "רשות הרישוי" או "הרשות") מיום 14/12/17 (להלן: "החלטת הרשות" או "ההחלטה") לפיה, מכוח הסמכות המוקנית לרשות בתקנה 215 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, הותלה רישיון הנהיגה של העותר, לכל הדרגות, עד שיתייצב בפני הרופא המוסמך במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד").
2.בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש העותר גם בקשה למתן צו ביניים, המורה על עיכוב החלטת הרשות, עד למתן פסק דין בעתירה.
3.בהחלטתי מיום 17/1/18, שניתנה במעמד צד אחד, קבעתי, כי בנסיבות העניין ולאור מקצועו של המערער, עלולה השהיית ההחלטה בבקשה לגרום למבקש נזק חמור ולכן ניתן על ידי צו ארעי המורה לרשות הרישוי לבטל, באופן מידי, את התליית רישיון הנהיגה של המבקש וזאת - עד לדיון, במעמד הצדדים, שנקבע ליום 23/1/18. לאחר שב"כ המשיבים לא התייצב לדיון, קבעתי, כי הצו ישאר בתוקף עד למתן פסק דין בעתירה.
4.בו ביום הגיש ב"כ המשיבים בקשה לביטול צו הבינים שניתן במעמד צד אחד וקיום דיון במעמד שני הצדדים. בבקשה הוסבר שב"כ המשיבים טעה לחשוב שהדיון נקבע לשעה 12:00, היא השעה שבה נקבע הדיון בעתירה (במועד אחר). לגופו של עניין נטען, בין היתר, כי המבקש/העותר, העלים מבית המשפט את העובדה שהוא זומן לבדיקה במרב"ד בשל כך שעבר אירוע מוחי.
5.קבעתי את הבקשה לסעד ביניים לדיון ביום 24/1/18, בו שמעתי את טיעוני הצדדים (תשובת העותר לבקשה לביטול הצו הזמני הוגשה על ידי העותר בבוקר יום הדיון). בסיום הדיון הסכימו שני הצדדים, כי הדיון שהתקיים ייחשב כדיון גם בעתירה עצמה.
6.העותר, יליד 1970, המתגורר בשפרעם, נוהג מזה כ- 31 שנים. בידו רישיון נהיגה לרכב מעל 15 טון והוא עובד ומשתכר כנהג משאבת בטון מזה כ- 25 שנים.
ביום 17/2/17, עבר העותר אירוע מוחי, בעקבותיו אושפז בבית חולים רמב"ם עד ליום 21/2/17. ביום 20/7/17 כתב ד"ר אריק קפל, שהוא רופא תעסוקתי בקופת חולים כללית, מכתב פנייה אל המרב"ד, בו הוא מציין כי הוא פונה למרב"ד בהתאם להוראות סעיף 12ב(א) לפקודת התעבורה ומודיע, כי העותר מאובחן כ: "מ/א CVA, היפלגיה ימנית (דומיננטית)".
בעקבות כך שלח המרב"ד, ביום 17/10/17, בדואר רשום, מכתב לעותר ובו זימון לבדיקה במרב"ד, ליום 27/11/17 בשעה 08:00 (להלן: "המכתב הרשום"). המכתב הוחזר על ידי הדואר לאחר שהוא "לא נדרש" על ידי הנמען. בעקבות כך, נשלח למערער (ביום 15/11/17) זימון בדואר רגיל (להלן: "המכתב הרגיל"), אך הוא לא התייצב לבדיקה.
7.העותר טוען שהוא לא קיבל את המכתב הרשום ושאת המכתב הרגיל הוא קיבל רק ביום 27/11/17 (הוא יום הבדיקה), בשעה 12:00 לערך. מאחר שהוא היה מוזמן לשעה 08:00, הוא התקשר, עוד באותו יום, אל המרב"ד וביקש שלא יתלו את רישיונו, שכן רק כעת הוא קיבל את המכתב הרגיל. בסוף השיחה הוסכם שהוא יוזמן שנית.
העותר הקליט את השיחה, (שבוצעה מטלפון נייד) וההקלטה צורפה על ידו על גבי תקליטור, שצורף לבקשה לסעד הביניים.
8.לאחר שהעותר לא קיבל זימון חדש, הוא התקשר אל המרב"ד לברר מדוע ונענה כי טרם הוצא עבורו זימון כלשהו וטרם נקבע מועד חדש לבדיקה.
ביום 27/11/17 הוצא מכתב מהמרב"ד אל הרשות, בו נכתב שהעותר הוזמן לבדיקות ולא הופיע ולכן מבוקש להתלות את רישיונו עד לבירור עניינו (להלן: "מכתב המרב"ד"). בהסתמך על מכתב המרב"ד החליטה רשות הרישוי, בהחלטה מיום 14/12/17, להתלות את רישיונו של העותר. ההחלטה הומצאה לעותר ביום 11/1/18.
סמוך לאחר מכן, התקשר בא כוחו של העותר אל המרב"ד, הסביר את אשר אירע וביקש כי תבוטל ההתליה ותינתן לעותר הזדמנות להיבדק במרב"ד, תוך שבינתיים, הוא יהא רשאי לנהוג. גם שיחה זו הוקלטה ודיסק עליו נצרבה נמסר לבית המשפט.
9.ב"כ העותר גם פנה, בכתב, אל הרשות, הסביר את אשר אירע, אך לא קיבל מענה. צורפו שני מכתבים (נושאים תאריכים 12/1/18 ו- 15/1/18), אך צורף אישור מסירה אחד בלבד, לפיו בוצעה מסירה לרשות ביום 16/1/18 (יום לפני הגשת העתירה).
10.בתחילת הדיון בפניי הודיע ב"כ המשיבים, כי בדיקה שהייתה קבועה לעותר במרב"ד ליום 21/3/18, הוקדמה ליום 13/2/18.
11.אומר, ראשית, כי דין העתירה דחייה בשל אי גילוי פרט מהותי והוא - כי העותר הופנה למרב"ד בשל אירוע מוחי. ב"כ העותר טען בפניי, כי העובדה שהוא הופנה למרב"ד בשל אירוע מוחי, איננה מהותית לענייננו ואף טען כי לא היה מדובר באירוע מוחי, שכן ההגדרה בסיכום האשפוז של העותר היא (כלשונו) "חולשה של פלג גוף ימין שנובעת מדימום".