עת"מ 38804-08-13 ליפ ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח'

1. העותרים הגישו נגד המשיבה (להלן: "העירייה") עתירה מנהלית המתייחסת לחיובי ארנונה שהוטלו עליהם באופן אישי בקשר עם חוב הארנונה של חברת הריף פנינת הים בע"מ (להלן: "החברה"). העותר 1 (להלן: "העותר") הוא בעל השליטה בחברה. חוב הארנונה התייחס לנכס בו החזיקה החברה מחודש יוני 2003, חלק מרצועת חוף הריף ומבנה המצוי בה, שליד רחוב בת גלים 8 ביפו (הנכס הזה יכונה להלן: "הנכס").

העותרים עתרו כי בית המשפט יצהיר שחיובי הארנונה של החברה בגין הנכס לשנים 2003-2006 התיישנו; כי העירייה אינה רשאית לחזור בה מהחלטתה מיום 1.7.2012 בה בוטלו הדרישות לתשלום החוב שהוצאו לעותר בהיותו בעל השליטה בחברה. כן התבקשה הצהרה לפיה אין עילה להרמת מסך ההתאגדות של החברה וחיוב העותרים בחובה, והצהרה לפיה העיריה מנועה לגבות את החוב בשל הפרת חובת ההגינות שחלה עליה.

2.יובהר כבר עתה – כפי שיפורט גם להלן, כי דרישת העירייה מהעותרים כי הם יישאו בחוב הארנונה של החברה, היתה מבוססת על הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים למשק המדינה (תיקוני חקיקה) להסדרת יעדי התקציב התשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים").

הסעיף קובע:

"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה נכס שאינו משמש למגורים והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב – 1972 (בסעיף זה – עסק) ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים..."

הסעיף מפנה אם כן לסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, הקובע בס"ק (3) בו (שאליו הפנתה העירייה בטענותיה) כי:

"בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי, והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".

השינויים המחויבים כוללים בין היתר את ההחלפה של המונח "מס" במונח "ארנונה".

הרקע העובדתי

3.בעתירה תואר בפרוטרוט מהלך העניינים שקדם לעתירה. בקצירת האומר יצוין כי העירייה פנתה לעותר בחודש מרץ 2012 בדרישה לתשלום חובה של החברה (נספח 2 לעתירה, להלן: "הדרישה הראשונה"). בדרישה הראשונה ציינה העירייה כי העותר נדרש לפרוע את חוב החברה מכוח הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים.

העותר פנה בתגובה לעירייה באמצעות בא-כוחו, ובקש לבטל את דרישת התשלום (נספח 3 לעתירה). הליכי הגבייה הוקפאו, וביום 30.5.2012 הודיעה העירייה לעותר כי היא העבירה את הדוחות הכספיים של החברה לבדיקה של רו"ח חיצוני, וכי ההליכים מעוכבים עד למתן חוות-דעת בנדון (נספח 6 לעתירה אליה צורפה דרישת תשלום נוספת – הדרישה השנייה, נספח 7 לעתירה). מסר דומה עולה ממכתב נוסף של העירייה מיום 3.6.2012 (נספח 9 לעתירה).