עת"מ 37393-02-1522 רגבים עמותת נ' תא"ל דוד מנחם ואח'

עניינה של החלטה זו בסוגיית ההוצאות בלבד, זאת לאחר שהעתירה נמחקה לבקשת העותרת. העתירה עסקה בבקשה לקבלת מידע בנושא נהלי לשכת תכנון במינהל האזרחי לגבי בעלות קרקע בשטח "התוכנית" (להלן – בקשת המידע ו"המידע"). המשיבים התבקשו למסור את המידע לידי העותרת במסגרת פנייתה מיום 30.10.14 על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן – חוק חופש המידע). העתירה הוגשה ביום 16.2.15, וכבר ביום 26.3.15 ביקשה העותרת את מחיקתה נוכח העברת המידע אליה. בד בבד ביקשה העותרת כי ייפסקו לטובתה הוצאות, משום שלטענתה רק ביום 19.3.15 נשלחה לידיה תשובת המשיבים, ואף זאת רק לאחר שהגישה את העתירה דנן. לטענת העותרת, מדובר בהתנהלות סיסטמתית של המשיבים, אשר נוהגים שלא לענות לבקשותיה המוגשות בהתאם לחוק חופש המידע. להוכחת הדבר, טענה העותרת, כי בימים אלו היא מנהלת עתירה נוספת בגין בקשה אחרת עליה לא ענו המשיבים (עת"מ 12306-10-14) וכי היא מתעתדת להגיש עתירה שלישית בגין בקשה נוספת שלא נענתה.

מנגד טענו המשיבים, כי יום קודם להמצאת העתירה לידיהם (18.2.15) נשלח לב"כ העותרת מענה לבקשת המידע. לטענתם, המענה נשלח לפקס שמספרו 026223502, זאת על אף שמהעתירה עולה כי לב"כ העותרת מספר פקס אחר. לטענת המשיבים, מאחר שלא נשלחה להם הודעה בדבר שינוי כתובתו של ב"כ העותרת, שלחו את הפקס למספר שהיה ברשותם. נוכח הכנת המענה לעותרת ושליחתו (גם אם לכתובת שגויה) קודם לקבלת העתירה, כך טענו, לא ניתן להראות קשר בין הגשת העתירה למתן המענה לבקשת המידע. משכך, לדידם, לכל היותר יש לפסוק הוצאות נגד המשיבים על הצד הנמוך. עוד טענו המשיבים, כי חוק חופש המידע כלל לא חל במישרין על האזור, ומשום כך גם לא המועדים הקבועים בו.

העותרת הגיבה לתגובת המשיבים (הגם שלא ביקשה רשות לעשות כן) וטענה כי ביום 18.2.15 לא נשלח המענה למשרד בא כוחה. ב"כ העותרת הוסיף וטען, כי הוא מקבל ישירות למחשב שלו פקסים שנשלחים למספר 026223502, כך שאילו היה נשלח המענה הנדון, הוא אמור היה לראותו.

עיון בנספח א' לבקשה למחיקת העתירה מלמד כי ביום 19.3.15 פנתה עו"ד בן-נון, מפרקליטות מחוז ירושלים, אל ב"כ העותרת, באמצעות פקס. לפקס צירפה עו"ד בן-נון את המענה לבקשת המידע. המענה נושא את התאריך 9.2.15. על פי דף הפקס המצורף למענה - זה נשלח למספר 026223502 גם ביום 18.2.15 (ויתכן כי לא התקבל אצל ב"כ העותרת בגין תקלה). בכך יש ללמד כי צודקים המשיבים בטענתה שהמענה לבקשת המידע הוכן עוד קודם להגשת העתירה וכי מסירתו לעותרת לא היה תוצר של פנייתה לערכאה המשפטית. עם זאת, אין האמור פוטר את המשיבים מן האיחור במתן המענה, אף אם אקבל כי זה נשלח לב"כ העותרת לראשונה ביום 18.2.15. בקשת המידע הוגשה ביום 30.10.14. על פי הוראת סעיף 7 לחוק חופש המידע, מענה בעניין צריך היה להינתן לעותרת תוך 30 יום (קרי, ביום 30.11.14). בפועל עברו יותר מחודשיים נוספים עד למתן המענה. באשר לטענת המשיבים בעניין תחולתו הישירה של חוק חופש המידע עליהם - המשיבים לא חלקו על עצם תחולת החוק עליהם. על כן, ומשלא ניתן להחיל על המשיבים אך את החלקים בחוק הנוחים להם, יש לראות במועדים הקבועים בחוק כמחייבים גם אותם (השוו עת"מ (י-ם) 32725-05-12 רגבים ע"ר נ' ראש המינהל האזרחי, תא"ל מוטי אלמוג (27.6.13), פסקה 12). חיזוק לזאת נמצא בעקרונות המשפט המינהלי, המחייבים את המשיבים להפעיל את סמכותם בסבירות וליתן מענה במהירות ראויה.

לאור האמור אני מקבל את בקשת פסיקת ההוצאות, אם כי על הצד הנמוך.

המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות בסך 3,000 ₪. המזכירות תשיב לעותרת חלק האגרה בהתאם לתקנות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהיעדר הצדדים.