עת"מ 34461-04-14 Saleh Bargo נ' משרד הפנים

1.העותר מבקש לקבוע כי החלטת הממונה על ביקורת הגבולות מיום 19.3.14, המורה לעותר להתייצב במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד למועד יציאתו ממנה או עד למועד אחר שייקבע עפ"י החוק, בטלה, בהיותה בלתי מנומקת ובלתי סבירה, ניתנה בלי שנערך לעותר שימוע כדין, ניתנה באופן זהה לאלפי מבקשי מקלט מסודן ומאריתריאה בלי להתייחס לעותר כאל מבקש מקלט, בלי להסביר לעותר שבאפשרותו להגיש בקשה למקלט פרטנית, לאסור על המשיב לעצור, להחזיק במשמרות, להרחיק או להחזיק במתקן שהייה, ולהורות למשיב לבחון את בקשת המקלט שהוגשה ע"י העותר ולהנפיק לו אשרת שהייה כפי שהייתה לו.

2.לטענת העותר:

א.העותר הינו נתין סודני, נולד בשנת 1975 בכפר בחבל דרפור, בשנת 2003 הותקף הכפר שלו ע"י הצבא הסודני וקבוצת לוחמים, נרצחו אנשים ביניהם קרובי משפחתו, נאנסו נשים ונשרף הכפר, כשאנשיו ברחו והתפזרו לכל עבר. העותר ובני משפחתו נמלטו למחנה פליטים. בשנת 2004 העותר התחיל את לימודיו באוניברסיטה והיה מתנגד מובהק למשטר הסודני, לרצח העם ולחוסר הדמוקרטיה וזכויות האדם. בשל התנגדותו לשלטון, נעצר למשך יומיים, במהלכם איימו על חייו אם ימשיך להיות פעיל נגד השלטון. לאחר סיום לימודיו, נעשה ניסיון לעצור אותו בשנית, ועל כן החליט לברוח מהמדינה. העותר יצא את גבולות סודן ביום 26.11.08, הסתנן למדינת ישראל ביום 28.11.08 בתקווה למצוא בה מקלט מדיני. עם הסתננותו נעצר והועבר למתקן "סהרונים", שם שהה במשמורת 7 חודשים, הסביר את הנימוקים להסתננותו לישראל, שוחרר ביום 28.6.09. בשנת 2009 נערך לו תשאול זיהוי ביחידת המסתננים בלוד, שם העלה טענת מקלט, זוהה כנתין סודני והונפקה לו אשרת שהייה אשר חודשה מעת לעת, בהתאם להגנה הקולקטיבית ומדיניות אי ההרחקה שניתנה לנתיני אריתריאה וסודן.

לאחר ביטול סעיף 30 א' לחוק למניעת הסתננות בהחלטת בג"ץ, נחקק תיקון מס' 4 והוראת שעה, התשע"ד-2013, שאושר בכנסת ביום 10.12.13. תיקון זה הוביל להקמת מרכז השהייה "חולות" ומקנה לממונה סמכות מי שלא ניתן לגרשם, ללא הגבלות זמן, ללא עילות שחרור וללא ביקורת שיפוטית יזומה.

אשרתו האחרונה של העותר הסתיימה ביום 17.3.14 והוא פנה לרשות ההגירה באילת לחידושה ביום 19.3.14. העותר נשאל אם הוא נשוי או לא, ובלי שהוסבר לו דבר, הוחתם על מסמך בעברית שלא הבין את תוכנו, ונמסרה לו ההחלטה שעליו להתייצב במתקן חולות לא יאוחר מיום 24.4.14.

כתוצאה מכך היה העותר שרוי במצוקה ולחץ נפשי ולא ידע מה לעשות.

ב.לטענת העותר, נפלו פגמים מהותיים ופרוצדוראליים מההחלטה הנ"ל, החלטה על החזקתו במתקן שהייה היתה מוכנה מראש, לא נערך לו תשאול הוגן, נעשתה כלאחר יד לכל הנתינים האריתריאים והסודנים שלא ניתן היה לגרשם מכוח ההגנה הקולקטיבית.

הקריטריונים שנקבעו ע"י המשיב להחזקת נתינים סודנים ואריתריאים במתקן שהייה היו כלליים, התייחסו למוצאו של האדם, בלי להבחין בין מבקשי המקלט מאותה מדינה והסיבות שאילצו כל אחד מהם לצאת ממדינתו, לא נערך לעותר שימוע ו/או תשאול ראוי והוגן, בעת שהיה בהחלטה הנ"ל כדי לפגוע בצורה קשה בחירותם של מבקשי המקלט, כאשר היה להם לבחור בין חזרתם למדינתם תוך הסתכנות ובין כניסה למתקן שהייה. המשיב לא הסביר לעותר את זכותו להגיש בקשת מקלט פרטנית, אף שידע את הסיבה להגעתו לארץ.

השהייה במתקן חולות פוגעת בזכויות יסוד של העותר, ואינה שונה מהחזקה במתקן משמורת.

3.בכתב התשובה טען המשיב:

א.העתירה הוגשה ביום 23.4.14, יום אחד לפני שהיה על העותר להתייצב במרכז השהייה, ולא הוגשה תוך פרק זמן סביר מיום קבלת ההחלטה ובטרם נכנסה הוראת השהייה לתוקף. התנהלות זו היתה חסרת תום לב, ובקשת המקלט הוגשה אף היא רק יום אחד לפני הגשת העתירה, ועל כן לא היה ניתן לבדוק אותה ולקבל בה החלטה עד ליום הגשת כתב התשובה. לעותר נערך תשאול, שבסיומו נשאל אם יש לו מה להוסיף, והוא השיב בשלילה. העותר אף נשאל אם הגיש בקשת מקלט בישראל והשיב בשלילה.