עת"מ 34297-09-14 תנו לחיות לחיות (ע"ר) נ' משרד החקלאות

החלטה משלימה לפסק הדין מיום 2.12.14 לפיו נמחקה עתירת העותרת, לבקשתה. עניינה של החלטה זו שאלת פסיקת הוצאות בגין הגשת העתירה המצויה במחלוקת בין הצדדים.

תכלית העתירה היתה מסירת מידע כמבוקש לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח 1998, ובאופן קונקרטי - העתקים מההיתרים, המתייחסים להובלות של בקר בהתאם לתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הובלת בהמות), תשס"ו 2006.

לטענת העותרת התברר בדיעבד כי המשיב לא ישם את ההוראה בדבר תיעוד בטפסים הקבועים בתקנות, וכי לא קיימים כלל הטפסים המבוקשים. בעקבות העתירה הודיע המשיב במכתב מיום 20.11.14 כי בעקבות הגילוי האמור, פועל הוא לישום התקנות.

בנסיבות אלה, באין מסמכים, מצאה העותרת לנכון לבקש מחיקת עתירתה תוך חיוב המשיב בהוצאות, והודיעה כי "התנהלות המשיב תתברר בפורום אחר" (ס' 7 לבקשתה).

תמצית טיעוני העותרת לבקשתה לפסיקת ההוצאות היא, כי נאלצה להגיש את העתירה דנן לאחר פניות חוזרות למשיב משך כעשרה חדשים שלא נענו כנדרש, ואשר רק לאחר הגשת העתירה נענתה ונמסר המידע שהיה ידוע היטב למשיב מהרגע הראשון. בנסיבות אלה ומשהעתירה היא שהובילה למתן המענה ועל רקע "חומרת התנהלות המשיב" מבקשת העותרת לפסוק הוצאותיה שישקפו את חומרת הדברים.

תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה ובה עותר הוא לדחיית הבקשה. תמצית טענותיו היא כי כל פעולות בוצעו בתום לב ובסבירות והסכמת הצדדים ניתנה טרם התקיים כל דיון בבית המשפט. גם לגוף העניין מדובר בבקשת מידע שכללה מידע רב ומורכב, בהיקף גדול שהיה מצוי אצל מספר גורמים מקצועיים, ואיסוף המידע ועריכתו לכדי תשובה עניינית הצריכו השקעת משאבים, זאת לאחר שעוד ביום 2.1.14 נמסר כבר לעותרת רובו המכריע של המידע המבוקש. המשיב מציין עוד כי מאז תחילת השנה הוגשו למשרד החקלאות 90 בקשות לפי חוק חופש המידע, מתוכן 11 בקשות מטעם העותרת ואף אם היה עיכוב מסויים, הרי הוא נובע מעומס עבודה רב המוטל על הגורם המוסמך אצל המשיב.

המבקשת הגישה תשובה לתגובה ובה חוזרת היא למעשה על טענותיה, בדבר העיכובים הבלתי סבירים בתפקודו של המשיב ובמתן המענה הנדרש, ותוך אזכור העובדה כי חוק חופש המידע קובע סד זמן נוקשה – 30 יום הניתן להארכה עד 120 יום, זמנים מהם חרג המשיב משמעותית.

אחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.

אין ספק כי בנסיבות מיוחדות ובמישור העקרוני, גם עותר שהחליט לחזור בו מעתירתו זכאי לעיתים לחיוב המשיב בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד. הפרמטרים הנבדקים בשאלה זו בדרך כלל הם צידוק הגשת העתירה, מיצוי הליכים קודם לכן, שיהוי, ותוצאות העתירה, היינו האם הגשתה היא שהניע את המשיב להעניק לעותר את הסעד שביקש (ראו בג"ץ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4), 217 (1994).