מאהר נ' ראש רישוי כלי ירייה ואח'

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה נגד החלטת המשיבים מיום 29.7.15, בה נדחה עררו של העותר על החלטת המשיבים שלא לחדש את רישיונו להחזיק כלי ירייה שבו מחזיק העותר במשך כ-10 שנים. מבוקש בעתירה להורות על ביטול החלטת המשיבים ועל חידוש רישיונו של העותר להחזקת כלי הירייה מסוג אקדח, כמפורט בהחלטת המשיב.

העותר, נשוי, בן 46, החזיק ברישיון כלי ירייה במשך כ-10 שנים, החל משנת 2005, אשר חודש מעת לעת ותוקפו היה אמור לפוג ביום 31.1.16. ביום 11.2.15 הורה המשיב 2 על ביטול רישיון העותר להחזקת כלי הירייה וזאת בהתאם להמלצת המשיב 3 בגין נהיגה בשכרות ובפסילה. הודעה על כך הועברה באמצעות הדואר לידי העותר והוא נתבקש להפקיד את האקדח בתחנת המשטרה. העותר הפקיד את כלי הירייה במשטרת ישראל ביום 3.3.15. ביום 26.2.15 הגיש העותר ערר על ההחלטה לבטל את רישיונו להחזיק את כלי הירייה ובו פירט, בין היתר, כי ביום 26.11.14 הורשע בגין עבירת נהיגה אחת תחת השפעת משקאות משכרים ולא בנהיגה בשכרות. כמו כן טען כי לא נשא עמו את כלי הירייה במועד ביצוע העבירה בגינה הורשע. בתאריך 29.7.15 ניתנה החלטת הממונה בערר ולפיה נדחה הערר מהטעם שמשטרת ישראל חזרה ובחנה את בקשת העורר ולא הסירה התנגדותה כי העורר יישא כלי ירייה, זאת לאור הרשעתו של העורר בבימ"ש לתעבורה בעבירת תעבורה בעבירות של סטייה מנתיב הנסיעה, נהיגה בהיותו שיכור ונהיגה בקלות דעת. נגד החלטה זו הוגשה העתירה.

העותר טוען כי החלטת הממונה נשענת על המלצת המשיב 3 ועבירת התעבורה בגינה הורשע. נטען כי מדובר בתיק תעבורה בו כלי הירייה אינו מעורב כלל ואף אינו בנמצא בהישג ידו של העותר אלא בכספת בביתו. נטען כי לא קיים קשר בין כלי הירייה לבין עבירת התעבורה בה הורשע העותר. כמו כן טוען העותר כי העבירות בהן הורשע במסגרת תיק התעבורה אינן מעלות "ניחוח" של עבירות עם יסוד של אלימות שבגינם נשקפת מסוכנות מאדם המחזיק רישיון כלי ירייה כל כך הרבה שנים. עוד נטען כי העבירות בהן הורשע העותר אינן נמנות על העבירות המנויות בנהלים של משטרת ישראל בכל הנוגע לטיפול בנושא כלי ירייה. על כן, נטען כי נפלו פגמים בהחלטת המשיב 1 המצדיקים התערבותו של ביהמ"ש. נטען כי שלילת רישיונו מהווה פגיעה בקניינו שכן הוא נדרש להפקיד את אקדחו במשטרה ולוותר על קניינו לטובת המדינה.

עוד טוען העותר כי אף אם ישנה מדיניות של המשיבים לצמצום כלי הנשק אשר בידי הציבור, אין הצדקה ליישמה באופן כולל ושרירותי ויש ליישמה בעיקר כלפי אלו המבקשים לקבל לידם רישיון חדש. נטען כי אלה שאוחזים ברישיון נשק מזה עשור יש להם ציפייה כי לא יישלל רישיונם. נטען כי על המשיבים להוכיח בצורה ממשית ומשכנעת כי יש הצדקה לפגוע ברישיונו של העותר ולבטלו. כן נטען כי המשיבים פעלו באופן שאינו ענייני בבטלם את רישיונו של העותר. העותר טוען גם כי מעולם לא היה מעורב בעבירת נהיגה בשכרות כמתואר בהחלטה שניתנה בערר וכי הוא מביע פליאה ותמיהה אודות העבירה המיוחסת. נטען כי אין בעצם ההרשעה בתיק תעבורה שנמצא ברף הנמוך לטענת העותר, כדי לשלול את רישיונו. עוד נטען כי החלטת המשיב 1 נשענה באופן עיוור על המלצת המשיב 2 וזאת מבלי שהמשיב 1 בחן את ההמלצה או דרש הסברים אודות נסיבות ביצוע העבירה. כן נטען לשיהוי ניכר בטיפול בערר על ידי המשיב.

לאחר שהוריתי על הגשת תגובה בכתב מטעם המשיבים וקבעתי את העתירה לדיון לפני, התקבלה לתיק ביהמ"ש הודעת המשיבים לפיה לאחר שיקול, החליט הממונה לקיים דיון נוסף בעניינו של העותר ובהתאם לכך לקבל החלטה חדשה, כאשר תינתן לעותר האפשרות להשלים טיעונים. על כן, ביקשו המשיבים למחוק את העתירה תוך שמירת טענות הדדיות.

העותר מתנגד להחזרת עניינו לדיון נוסף אצל המשיב וטוען כי כל תכלית החזרת הדיון לדיון מחדש אצל המשיב הינה לבצע מקצה שיפורים בהחלטת הממונה והוספת שיקולים נוספים לביטול רישיון הנשק.

המשיבים טוענים בתגובה לטענות העותר כי מעיון בעתירה עולה כי בעתירה הועלו טענות חדשות שלא נדונו בפני הממונה. המשיבים מתחייבים כי ההחלטה החדשה בעניינו של העותר תינתן תוך פרק זמן סביר. כן מתחייבים המשיבים כי תינתן לעותר ההזדמנות להשמיע טענותיו.

דיון והכרעה בעתירה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה שיש לקבל את הצעת המשיבים ולהחזיר את עניינו של העותר לדיון מחדש אצל המשיבים.