עת"מ 31160-10-14 בן קיסוס ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים ואח'

העתירה שבכותרת עניינה החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה לדחות תכנית לתוספת קומות ושינויים למבנה המצוי ברח' רחל אמנו בירושלים. זאת בנימוק שהתוכנית המוצעת אינה תואמת את הנחיות "תכנית האב למושבות". עוד כוונה העתירה נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא לתת זכות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה. העתירה כללה טענות רבות ובין היתר טענה שלפיה כל ההיזקקות לתכונית האב מלכתחילה – תכנית שאינה תכנית סטטוטורית; ובמיוחד מבלי שנערך דיון ספציפי בעניין המבנה מושא התוכנית ובלא מתן זכות טיעון לעותרים – שגויה היא. והיא עולה כדי פגם המצדיק את ביטול ההחלטה. נטען בין היתר בעתירה, שלמיטב ידיעת העותרים אין כלל קריטריונים לקביעות בעניין הימצאות מבנה זה או אחר תחת אותן מגבלות חמורות של תכנון. ונטען עוד, בין היתר, שההגדרות של מבנה לשימור לא מופיעות באותו מסמך מדיניות והן לא הועברו לא לאדריכלי התוכנית ומקל וחומר גם לא לציבור כולו.

לאחר הגשת כתבי תשובה (וצירוף המשיבה 3 להליך) התקיים דיון לפניי ביום 29.4.2015. במסגרת דיון זה עלו שאלות קונקרטיות בכל הקשור לקביעות שבתוכנית האב באזור המושבות ולעניין קביעת אזור ומבנה כ"אופייניים", ובפרט ביחס למבנה מושא העתירה והתכנית המוצעת לגביו. בהמשך לכך ניתנה לב"כ המשיבים הזדמנות להשלים התייחסות בנדון (החלטה מיום הדיון). המשיבה 3 הגישה טיעון משלים מטעמה וכך גם המשיבים 1 ו-2. עיקר ההודעה היה חוות דעת של האדריכלית גב' ליבנה שואף-רונן יועצת שימור לוועדה המחוזית. לחוות הדעת צורפו שני נספחים (C1 וכן E1).

בעקבות הגשת חוות דעת זו, התבקשו המשיבים להבהיר אם החומר שהוגש לבית המשפט לאחר הדיון לרבות חוות הדעת שהוגשה עמדו לנגד עיני הוועדה המחוזית עת קיבלה את ההחלטה מושא העתירה דנן ואם חומר זה היה גלוי במלואו גם לעותרים. המשיבה 3 הודיעה כי כלל המידע לרבות הנספחים שצוינו לעיל עמד לפני הוועדה המחוזית, וכן פורט בקצרה בעל פה מפי מר אמנון ארבל במהלך הדיון שהתקיים בעתירה. משיבים 1 ו-2 עם זאת, הודיעו לבית המשפט שחוות הדעת של יועצת השימור של הוועדה המחוזית הוכנה בהמשך לדיון שהתקיים בבית המשפט וממילא חוות דעת זו לא הייתה לפני הוועדה המחוזית עת היא קיבלה את ההחלטה בעניינה של התוכנית. ועוד צוין, שהמדיניות שעליה נסמכה הוועדה בהחלטתה גובשה במהלך תכנוני ארוך ועקרונות אלה של תכנון אומצו תחילה ביום 5.4.2011, ובהמשך אומצו כתוכנית אב ביום 26.5.2014. מדובר אמנם ביום לאחר הדיון בתוכנית מושא העתירה אך הקריטריונים והעקרונות לפי מדיניות הביניים פורסמו באתר האינטרנט של משרד הפנים. מסמכי תכנית האב, הובהר עם זאת, לא היו באתר האינטרנט אך ניתן היה לעיין בנספחים בלשכת התכנון. גם המשיבים 1 ו-2 חזרו על הטענה שעיקרי המדיניות פורטו בדיון.

ניתנה לעותרים אפשרות להתייחס להשלמת טיעון זו. העותרים טענו שנספחי התוכנית לא פורסמו לציבור ולא אומצו לפני הדיון בתוכנית. לטענתם לא הם ולא הציבור הוזמנו לעיין בנספחים בלשכת התכנון. ממילא הנספחים לא פורסמו לציבור ולא אומצו. וממילא לפי הטענה הם גם לא יכלו להילקח בחשבון במסגרת הדיון בתכנית שאותה הגישו העותרים. העותרים שבו וטענו שיש בכך משום הפרה של זכות הטיעון שעמדה להם. העותרים הוסיפו גם טענות רבות לגוף המסמכים שצורפו והנספחים.

בעקבות תוספת הטיעון שפורטה לעיל, התבקשו ב"כ הצדדים בהחלטה מיום 21.9.2015, להודיע לבית המשפט אם נוכח העובדה שלפחות חלק מן התשתית שהובאה בטיעון המשלים לא עמדה לפני המשיבים עובר לקבלת ההחלטה, אין מקום שבנסיבות אלה יושב העניין להחלטה חדשה של המשיבים 1 ו-2 על בסיס מלוא הנטען והשלמת הטיעון הנוספת "תוך שכל טענות הצדדים שמורות להם". המשיבים 1 ו-2 הודיעו לבית המשפט שהם מקבלים הצעה זו והם מוכנים להשבת הדיון בתוכנית מושא העתירה לקבלת החלטה חדשה של המשיבים 1 ו-2 על בסיס מלוא הנטען בכתבי בית הדין בעתירה, ותוך שמירה על מלוא שיקול הדעת של הוועדה המחוזית ומבלי שיש בהסכמה זו כדי להצביע על תוצאת הדיון. משיבה 3 הצטרפה להודעה זו. העותרים, לעומת זאת, ביקשו מבית המשפט שלא להשיב את הדיון לוועדה המחוזית ובמובן זה הם טענו בקצרה שהם לא מסכימים להצעה בנדון. לטענתם, דווקא העובדה שחלק מן התשתית שהובאה לפני בית המשפט לא הייתה לפני המשיבים 1 ו-2 עובר לקבלת החלטתה – מצביעה היא על כך שנפל פגם בהחלטה מלכתחילה וממילא יש לקבל את העתירה לגופה. ועוד צוין, שקיים קושי בהשבת העניין לוועדה המחוזית מבלי שתבוא הכרעה בטענה שלפיה מלכתחילה אין מקום להסתמך על תכנית האב. ונטען שיש אף יסוד מספיק לחשש (של העותרים) שלפיו ההחלטה החדשה של הוועדה המחוזית לא תהיה שונה. לחלופין התבקש להותיר את העתירה תלויה ועומדת על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסכמות וזאת על דרך של קידום תכנית בתיאום עם המשיבים.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא שלעת הזו העתירה שבכותרת מיצתה את עצמה ודינה להימחק, כפוף לקבלתה חלטה חדשה בתכנית. אכן, משמעות הודעתם של המשיבים 1 ו-2 על הנכונות לקבל החלטה חדשה בעניינם של העותרים, היא שבאופן עקרוני אין בעת הזו מקום לברר את מכלול הטענות שיש לעותרים נגד ההחלטה המקורית מושא העתירה. כפי שהודע לבית המשפט, המשיבים יקבלו החלטה חדשה לפי שיקול דעתם ותוך התייחסות לכל הטענות. ולעניין זה חשיבות דווקא נוכח טענת העותרים (שאיני נדרש להביע בה עמדה לגופה) שלפיה זכות הטיעון שלהם קופחה. ויש להוסיף, שנכונות המשיבים 1 ו-2 לשוב ולהידרש לעניין באה בעקבות המידע הנוסף שהוגש לבית המשפט (והצעת בית המשפט) שעה שלפחות חלק ממידע זה לא עמד לפני הוועדה המחוזית עובר לקבלת ההחלטה ותוך שיש לעותרים טענות בהתייחס למידע זה. אולם על טענות אלה להישמע בראש ובראשונה לפני הרשות המינהלית המוסמכת ולא לפני בית משפט זה. ויוצא אפוא, שהן בשל הודעת המשיבים על הנכונות להחזיר את העניין להחלטה חדשה של הוועדה המחוזית; והן בשל מהלך הדיון בעתירה זו המוביל לכך שגם קיימת הצדקה מהותית להכרעה בטענות לפני הרשות המנהלית קודם להפעלת ביקורת שיפוטית – אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת שכן היא כאמור מיצתה את עצמה במתכונתה המקורית וגם לאחר השלמת הטיעון. אין גם מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת נוכח בקשת העותרים לנסות ולקיים תכנית בתיאום עם המשיבים. עניין זה – ככל שהוא עומד על הפרק – יוכל להיעשות גם נוכח החזרת הדיון לוועדה המחוזית.