עת"מ 27974-12-14 פלונית נ' משרד הפנים

בפני עתירה להסדרת מעמד העותרת בישראל בשל היותה אשת אזרח ישראל ואם לשני קטינים, שנולדו בישראל שהינם אזרחי ישראל.

העותרת, פלונית (להלן - "העותרת"), אזרחית ירדן, נישאה ביום 20.11.98 לפלוני (להלן - "המנוח"), אזרח ישראל, אשר הלך לעולמו ביום 14.2.10. ביום 23.2.99 הגיש המנוח בקשה לאיחוד משפחות, בה נטען כי העותרת בחודש השלישי להריונה, הבקשה נדחתה מאחר והמנוח היה נשוי למספר נשים. ביום 18.9.99 נולד לעותרת ולמנוח בן משותף, אשר קיבל אזרחות ישראלית.

ביום 29.2.00 הגיש המנוח בקשה נוספת, אשר אושרה לאחר שהציג תעודת גירושין מאשתו אלמונית, ולעותרת ניתנה אשרת כניסה מסוג ב2 עד ליום 25.4.00. בהמשך, במסגרת ההליך המדורג, אושר לעותרת רשיון מסוג ב1 ולאחר מכן רשיון ארעי מסוג א5.

ביום 11.11.01 הודע למנוח על סירוב הבקשה לאיחוד משפחות מאחר והוא נשוי למספר נשים. ביום 22.7.02 התבקש המנוח להמציא תעודות גירושין מכל נשותיו. ביום 1.8.02 נולדה לעותרת ולמנוח בת, מהא, אף היא אזרחית ישראל.

ביום 27.10.04 הגיש המנוח בקשה נוספת לאיחוד משפחות, אליה צורפה החלטה מיום 21.10.04 בדבר גירושיו מהגב' בסמה אבו נויר אבו צבור. בעקבות זאת, אושר לעותרת רשיון ארעי מסוג א5, אשר הוארך עד ליום 15.2.10. ביום 14.2.10 הלך המנוח לעולמו, וביום 3.3.10 הגישה העותרת בקשה להאריך את רשיון הישיבה שלה בישראל.

ביום 29.3.11 נערך לעותרת ראיון בלשכת מרשם האוכלוסין. ביום 15.5.11 העבירה לשכת מרשם האוכלוסין את עניינה של העותרת לועדה הבין-משרדית, על מנת לבחון את האפשרות להעניק לעותרת מעמד בישראל משיקולים הומניטריים. ביום 24.5.11 החליטה הועדה הבין-משרדית לדחות הבקשה כיון:

"...במהלך השנים התברר כי בעלה של המבקשת הינו פוליגם. יודגש כי חרף העובדה שהאזרח הישראלי המציא תעודת גירושין מאחת מנשותיו, הרי שבפועל חי במקביל לנישואיו למבקשת עם חמש נשים נוספות אשר מהן יש לו ילדים משותפים בנוסף לשני ילדיו מהמבקשת. כמו כן, שני ילדיו הקטנים של המנוח שנולדו לו עם אישה אחרת נולדו לאחר לידתם של שני ילדיו המשותפים עם המבקשת. כמו כן, למבקשת ישנה משפחה גדולה בירדן הכוללת הורים אחים ואחיות ומבקרת אותם לעיתים תכופות. לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה כי בקשתו אושרה לאחר מצג עובדתי שאינו נכון שכן בפועל המנוח היה נשוי לכמה נשים במקביל לנישואין עם המבקשת, איני מוצא טעמים הומניטאריים מיוחדים שיש בהן כדי להיעתר לבקשה ולפיכך אני מקבל את המלצת חברי הוועדה ומחליט לסרב את הבקשה" (נספח ו' לעתירה).

על אף שהעותרת התבקשה לעזוב את ישראל תוך 14 יום, מוסיפה העותרת לשהות בישראל עד היום.

ביום 18.8.11 הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה בבקשה להורות למדינה ליתן לה אזרחות ישראלית (עת"מ 31534-08-11, להלן - "העתירה הראשונה"). ביום 20.3.12 מחק כב' השופט אזולאי את העתירה לאחר שהעותרת לא הגישה את סיכומיה, על אף הארכה שניתנה לה.

ביום 25.12.13 הגישה העותרת עתירה לבג"ץ באותו עניין, אלא שזו נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 28.1.14 לאור קיומו של סעד חילופי, בבית המשפט לעניינים מנהליים.

ביום 14.12.14 הוגשה העתירה שבפני, לקבוע, כי העותרת זכאית לקבל אזרחות ישראלית מטעמים הומניטריים. העותרת מציינת, כי הינה אלמנת אזרח ישראלי וילדיה הינם אזרחי ישראל ונכנסה לישראל כחוק וכי יש לה קשר הדוק עם מדינת ישראל בה היא מקיימת חיים מלאים ונורמטיביים. לעותרת הוענקה בעבר תעודת זהות זמנית, ואילו כעת היא חיה בחוסר ודאות קשה, אשר ניתן היה למנעה לו הייתה המדינה עורכת את הבדיקות הנדרשות טרם ניתן לעותרת מעמד זמני בישראל. החלטת המדינה מעמידה את העותרת במצב בלתי נסבל, בו היא שוהה בישראל שלא כחוק וילדיה אינם זכאים לשירותי בריאות. העותרת אינה יכולה לשוב לירדן עם ילדיה, אשר הינם אזרחי ישראל ואין להם כל זיקה לירדן ואף אינה יכולה לעזוב את ילדיה הקטינים בגפם בישראל.