עת"מ 27876-08-15

לאחר שעיינתי ב"בקשה מעודכנת לצו ארעי ולצו ביניים" שהוגשה ביום 21.9.2015, בתשובת המשיבה, ובתגובה לתשובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה.

זוהי בקשה שניה במספר, לעיכוב הליכי הגביה נגד המבקשים, כאשר בפעם הקודמת הבקשה התמקדה במבקשים 2-3, ועתה היא מתמקדת במבקשת 1 (להלן: "המבקשת").

שתי הבקשות מעלות טענות זהות נגד כשרות ההליך הגביה, הננקט לגביית ארנונה שלא שולמה מאז שנת 2007.   הבקשה הקודמת נדחתה בהחלטתי מיום 13.9.2015, וגם בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה בסופו של יום, על ידי כב' השופטת ברק ארז.

מכיוון שהבקשה הקודמת עסקה רק במבקשים 2-3, המשיכה המשיבה בהליכי גביה נגד המבקשת. גובי המשיבה שהגיעו לבצע עיקול בחצרים של המבקשים, הגיעו להסדר עם המבקשת, כי חלף הוצאת המעוקלים, ימסרו המבקשים שיקים דחויים לפירעון חלקי של החוב.

עתה, בבקשה זו, מבקשת המבקשת, בנוסף להקפאה כללית של הליכי הגביה, להוציא צו המונע את הצגת השיקים לפירעון ולגביה.

הלכה למעשה, בקשה זו במהותה, זהה לבקשה הקודמת וזה ניסיון "בגלגול שני" לעצור את הליכי הגביה. בהחלטתי הקודמת מיום 13.8.2015 הבהרתי מדוע אין מקום להיענות לבקשה ואין מקום לחזור על נימוקים אלו, שכללו בין היתר את הנימוק לדחיית הבקשה, כי בטענות המבקשים עולה חשש ממשי כי גם הם היו קשורים להליכים ברשות המקומית שהיו: "בלתי תקינים (ואולי בעלי גוון לא כשר)..." ואם כך קרוב לוודאי "...שגם ניקיון (בטעות נרשם בהחלטה הקודמת ניכיון) הידיים שלהם, מוטל בספק".

ייתר על כן, בהחלטתי הקודמת הארתי לגבי סתירות לכאורה, הקיימות בטענותיהם של המבקשים, כמו הטענה שבס' 18 לבקשתם כי: "במקרקעין לא נעשתה פעילות כלשהי על ידי המבקשים בפרקי זמן ארוכים..." אך מאידך מסתבר מהמסמכים הנספחים לבקשה, כי נגד העותרים (המבקשים) נוהלו לא מעט הליכים שיפוטים הנובעים דווקא משימוש בקרקע ומבניה בלתי חוקית (בגינם הוצאו נגדם צווי הפסקה, ניתנו גז"ד בהליך פלילי שהתנהל כנגדם בגין פעילותם בקרקע, וניתנו החלטות שיפוטיות של בית משפט זה - כב' השופטת מרשק, בו נדחתה בקשתם לעיכוב ביצוע ביום 20.1.2015).