עת"מ 17224-09-15 מייזל נ' מדינת ישראל ואח'

1.העותר, קצין במשטרת ישראל, הושעה ביום 13.5.2013 ממשרתו לאחר שנחשד בביצוען של עבירות אלימות. בחודש יוני 2013 הוגש נגדו כתב אישום ולאחר ניהול הוכחות הוא הורשע ונדון לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ולמאסר על תנאי (גזר הדין ניתן ביום 13.7.2015). לאחר הרשעתו נבחנה אפשרות פיטוריו מהשירות במשטרה. לאחר שנערך שימוע קיבל ביום 31.8.2015 ממלא מקום המפקח הכללי, המשיב מס' 2, החלטה להורות על פיטוריו.

2.במסגרת הנימוקים להחלטה ציין ממלא מקום המפקח הכללי כי העותר הורשע בשני אישומים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם. עוד ציין כי בחן את הכרעת הדין ומצא כי היא מבוססת על הרושם האמין שהותירו המתלוננים ועל ההתרשמות כי גרסתם היא גרסת אמת ובנוסף כי הממצאים נתמכים בראיות אובייקטיביות. בנוסף הזכיר כי בית המשפט ציין את הרושם הבלתי אמין, שיצר העותר. בהמשך החלטתו כתב ממלא מקום המפקח הכללי כי קיבל את אישור השר לפיטורים כנדרש וכי החלטתו נתקבלה "נוכח המעשים החמורים בהם הורשעת, המסווגים כקלון, ואשר מעידים על אי התאמתך לשירות בחיל, וכן את הפגיעה הקשה באמון הציבור במשטרה ובהמשך שירותך".

3.העותר פנה בעתירה שבה ביקש לבטל את ההחלטה בהיותה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות והמידתיות, איננה נותנת משקל להערכות הגבוהות שהעותר קיבל, לאיכות עבודתו, ולתרומתו הרבה למשטרה ולחברה. בנוסף צוין כי העותר הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין וביצוע העונש שהוטל עליו עוכב. העותר טען גם להפרת הבטחה שאם יוגש ערעור לא יפוטר.

4.לצד העתירה הוגשה בקשה דחופה למתן צו ביניים האוסר על פיטורי העותר עד לבירור העתירה לגופה. טענת העותר כי פיטוריו יהיו בלתי הפיכים והשארתו במשטרה תתקן ולו במעט את העוול שנגרם לו.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מפרטת את הקביעות שבהכרעת הדין, את מעשי האלימות החמורים בהם הורשע, ואת השיקולים שהביאו להחליט על פיטוריו. עוד נטען כי אין מדובר בהחלטה בלתי הפיכה וככל שהעתירה תתקבל ניתן יהיה לתת לעותר את הזכויות המגיעות לו, כפי שייקבעו.

6.דין הבקשה להידחות.

העותר הורשע בעבירות חמורות וספק אם, ככל שהרשעתו תיוותר על כנה, לאחר הדיון בערעור שהגיש, קמה עילה להתערבות בית המשפט בשיקול דעתם של המפקח הכללי והשר להורות על פיטוריו של שוטר שמורשע בביצוע עבירות מסוג זה, יהיו הנסיבות אשר יהיו. כך גם על פני הדברים ספק אם יש מקום להותיר מי שהורשע בעבירות כאלה בשירות גם בפרק הזמן שבו הוא ממתין לדיון בערעורו. מכאן, שסיכויי העתירה אינם נחזים להיות גבוהים במיוחד.

אשר למאזן הנוחות – מקובלת עלי עמדתם של המשיבים כי אין מדובר בהחלטה בלתי הפיכה וכי ככל שהעתירה תתקבל – ניתן יהיה להחזיר את העותר לשירות ולפצותו על הנזקים שנגרמו לו. מכאן, ובהינתן שהעותר ממילא הושעה מעבודתו עוד לפני כשנתיים – איני רואה עילה להתערבות ולמתן סעד זמני.

7.הבקשה למתן צו ביניים – נדחית.