1.זו עתירה שבמסגרתה מבקשת העותרת להורות על ביטולו של סעיף 2.4, שהוא אחד מתנאי הסף במכרז 30/2015, למתן שירותי נקיון וטיאוט של רחובות ושטחים פתוחים שאותו פרסמה המשיבה, ולפיו נדרש למציע נסיון קודם ומוכח של 3 שנים רצופות לפחות, ב-5 השנים שקדמו למועד הגשת ההצעות, במתן שירותי נקיון מכל סוג שהוא (מוסדות, בתי ספר, טיאוט וכו'), ב-10 רשויות מקומיות לפחות. לטענת העותרת, הדרישה לנסיון ב-10 רשויות לפחות היא בלתי סבירה באופן קיצוני, ועל פניו לא נועדה אלא לתפור את המכרז למידותיה של חברת התאמה בע"מ, אשר התמזגה עם חברת פורד מערכות מוניציפאליות בע"מ, והיא מהיחידות בארץ שיכולות לעמוד בתנאי הסף האמור. לטענתה אף לא פעם אחת, באף אחד ממכרזי הרשויות המקומיות לא נקבע תנאי סף כזה.
2.ביחד עם העתירה הוגשה בקשה דחופה לצו ביניים במעמד צד אחד המורה למשיבה שלא להמשיך בהליך מהליכי המכרז 30/2015. בהחלטתי מיום 11.10.15 דחיתי את הבקשה לצו ביניים וקבעתי שהמבקשת לא פירטה, לא בבקשה ולא בעתירה, מתי הגיעה לידיעתה הדרישה האמורה, למרות הוראות תקנה 5 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. עוד קבעתי שמעיון בתנאי המכרז עולה שתנאי להגשת הצעות הוא השתתפות בסיור קבלנים שהיה ביום 9.9.15. משמע, המבקשת ידעה על תנאי המכרז עוד לפני 9.9.15 ולמרות זאת הגישה את הבקשה ואת העתירה רק ביום 11.10.15, 4 ימים לפני המועד האחרון להגשת הצעות. לא ניתן כל טעם לשיהוי זה ועל כן דחיתי את הבקשה לסעד ביניים.
3.לאחר החלטתי זו, ביום 12.10.15 הגישה העותרת בקשה דחופה לעיון חוזר במעמד צד אחד, אשר הוגשה בצורה לא מתאימה ולא הגיעה לעיוני ולהחלטתי. בבקשה זו טענה שידעה על תנאי המכרז רק ביום 6.10.15, שעה שרכשה את מסמכי המכרז. לבקשה לא צורף תצהיר, והטענות נותרו בלתי מאומתות ובלתי מוכחות. כפי שפירטתי בעת הדיון, תחילה סברתי שדי במסמך רכישת המכרז ביום 6.10.15 על מנת להסיק שאכן זה המועד שבו נודע לעותרת על תנאי המכרז. ואולם הגעתי למסקנה שזו אינה ראיה מספקת, ואינה ראיה כלל לאי הידיעה של העותרת על תנאי המכרז לפני 6.10.15. זאת, משום שהעותרת פעלה לפי פרסום שבו נאמר שניתן להגיש שאלות הבהרה עד 1.10.15, ויש להשתתף בסיור קבלנים ביום 9.9.15, וכי מסמכי המכרז פתוחים לעיון אצל המשיבה. מכאן, שניתן לדעת את תנאי המכרז עוד לפני שרוכשים את מסמכי המכרז, והדבר אף סביר יותר שהעותרת אכן ידעה את תנאי המכרז לפני שהיא משקיעה בסיור קבלנים. העובדה שהחליטה לבסוף לרכוש את מסמכי המכרז מצביעה על כך שהחליטה שכדאי לה להגיש הצעה, אבל אין בכך כדי לומר שלא ידעה את התנאים לפני שרכשה את מסמכי המכרז. ב"כ העותרת נדרש להתייחס לשאלה מדוע לא צורף תצהיר המוכיח את הטענה בדבר אי ידיעת העותרת, ובסופו של דבר הטענה שלו היתה שלא צפה את הטענה שהעותרת ידעה על תנאי המכרז קודם לכן. איני מקבל טענה זו. בכל עת שבה ידעה העותרת לטעון שלא ידעה את התנאים לפני רכישת המכרז, ידעה גם שעליה להוכיח זאת. לא היה עליה להמתין לטענה שהיא יכלה לדעת על כך לפני כן. על כן, איני מקבל את הטענה העובדתית שהעותרת ידעה על תנאי המכרז רק ביום 6.10.15, והמסקנה שלי היא עדיין שהעותרת ידעה על תנאי המכרז לפני 9.9.15.
4.המשיבה טענה לשיהוי בהגשת העתירה. איני מוצא מקום לדון בכך בהרחבה. אין ספק שהעתירה הוגשה בתוך פחות מ-45 יום מההחלטה, שהיא המכרז שפורסם ביום 3.9.15. אמנם לבית המשפט סמכות לקבוע שיהוי בתקופה קצרה יותר, אך אינני מוצא מקום לקבוע כך.
5.כאמור, נטען בעתירה שהמכרז תפור למידותיה של חברת התאמה או של חברת פורד. בנסיבות אלה, אף לפני הגשת ההצעות, היה על העותרת להגיש את העתירה גם כלפי חברות התאמה או פורד. זאת, משום שחברות אלה עשויות להיפגע מקבלת העתירה, ותקנה 6 א' מחייבת את צירופן. אני דוחה את טענת העותרת שהיתה לה השערה מבוססת שהמכרז נתפר למידותיהן של חברות אלה, אבל ההשערה אינה מבוססת מספיק על מנת שתינתן לחברות אלה אפשרות להגיב לעתירה שהן עלולות להיפגע מקבלתה. אם היתה השערה מבוססת כטענת העותרת, אזי היה על העותרת לצרף את החברות האלה כמשיבות.
6.בכתב התשובה לעתירה נטען שהיה על העותרת לצרף את משתתפי מפגש המציעים ואת המציעים. גם טענה זו, שהוגשה ביום 27.10.15, קצת פחות מחודש לפני הדיון, לא הביאה את העותרת לבקש את צירוף החברות האמורות. בנסיבות אלה, בקשת העותרת לצרף את המשיבה התאמה כמשיבה נוספת במהלך הדיון אינה יכולה להתקבל. צירוף המשיבה בשלב זה יעכב את הדיון לעוד כמה חודשים, וזאת לאחר שכל טענות הצדדים כבר נטענו, למרות שהיה על העותרת לצרף את החברות הנ"ל כמשיבות כבר בעת הגשת העתירה. אין זה ראוי שחרב העתירה תמשיך לרחף מעל ראשן של המשיבה והחברות האחרות רק משום שהעותרת בחרה לנהל את ההליך כאילו היא טוענת לבדה.
7.מכאן לשאלה המרכזית והיא האם קביעת תנאי סף של נסיון בשירותים ב-10 רשויות מקומיות הוא תנאי בלתי סביר באופן קיצוני. על פי תשובות לשאלות הבהרה של מציעים נקבע שהכוונה להוכחת מתן שירות של סוג נקיון אחד לפחות בכל אחת מ-10 הרשויות המקומיות. אני דוחה את טענת העותרת, שעצם העובדה שלמכרז הקודם ניגשו 5 מציעות ולמכרז הזה ניגשו פחות מציעות, שתי מציעות, מצביעה על כך שהתנאי הזה בלתי סביר. אמנם, מטרת המכרז היא בין היתר להשיג מספר גדול של מציעים, אבל אין סיבה לקבל דווקא כמות גדולה של מציעים, אלא הכוונה היא לקבלת מספר גדול של מציעים מתאימים לתנאי הסף. אם רוצים הרבה מאוד מציעים אפשר שלא לקבוע תנאי סף כלל, אבל אז יהיו יותר מדי מציעים שיהיה צורך לבחור ביניהם, כאשר חלקם אינם מתאימים.
8.השאלה שיש לדון בה היא האם תנאי הסף שנקבע משרת את תכלית המכרז. על פי תשובת המשיבה, במכרז הקודם הוגשו הצעות של 5 חברות מציעות, אשר 4 מהן עמדו בתנאי הסף של נסיון ב-10 רשויות מקומיות, ולפי נתונים שנמסרו על ידי חברת הייעוץ, אשר ליוותה מכרזים נוספים בתחום הנקיון, יש חברות נוספות העומדות בתנאי הסף האלה. מכאן ראיה מספקת לכך שהמכרז אינו תפור למידותיה של חברת התאמה, שהיא היחידה היכולה לעמוד בתנאי סף זה, שכן יש ויש חברות נוספות העומדות בתנאי סף אלה, ובהן פרח השקד בע"מ, שלג לבן (1986) בע"מ, ואחרות. לדברי המשיבה, תנאי זה נוסח משום שחשוב היה מבחינת העירייה לקבל קבלן בעל נסיון עבודה מול מספר לקוחות רב בשלטון המקומי, בפרישה ארצית, ללא תלות בגודל הלקוח, על מנת להבטיח מענה זמין יעיל ומקצועי לדרישות העירייה וגמישות תפעולית. אלה שיקולים העומדים במתחם הסבירות, ואינני רואה מקום שבית המשפט לעניינים מנהליים יקבע ששיקולים אחרים עדיפים. אמנם, הדרישה הזו מצמצמת את מספר המציעות, אבל לאור העובדה שהדרישות סבירות, היא מצמצמת בכיוון הנכון.
9.נטען בטענות העותרת, כי במסגרת תיק אחר טענה העותרת שנמנעה מלהגיש הצעה בשל אי עמידה בתנאי סף ביחס לנסיון קודם, וכי עקב תנאי הסף האלה אין לאל ידן של חברות קטנות לעמוד בהם, ובכך מצרה העירייה צעדי חברות אלה ומונעת מבעדן אפשרות להתפתח ופוגעת בחופש העיסוק שלהן. בעת הדיון בעתירה עלתה ההצעה שהעירייה תפתח את ההצעות ואם יימצא שרק שתי מציעות או פחות יעמדו בתנאי הסף, תקום עילה לעותרת להגיש עתירה לביטולו של המכרז. אכן נפתחו ההצעות ורק חברה אחת עמדה בתנאי הסף, ולכן נקבע לגבי צו ביניים שנוכח עמידתה של חברה אחת בלבד בתנאי הסף שנקבע, במבחן התוצאה תנאי הסף לא עמדו במבחן הסבירות. אין קשר בין מה שנעשה בעתירה ההיא למה שקורה בעתירה זו. ראשית מדובר בצו ביניים כאשר אנו עוסקים בעתירה גופה. שנית, שם הוסכם במפורש שזה יהיה המבחן, אף שניתן לקבוע ששאלת הסבירות של התנאי אינה נקבעת לפי מספר החברות המתאימות המגישות בסופו של דבר הצעה, אלא לפי מספר החברות המתאימות העשויות להגיש הצעה. שלישית, שם נטען שהדבר מונע מחברות קטנות להתחרות במכרזים, ובכך פוגע בחופש העיסוק שלהן. כאן אנו עוסקים בעותרת הטוענת שהיא חברה מהגדולות במשק בשטח הנקיון. חברה זו לא נפגעת בחופש העיסוק שלה עקב קביעת תנאי סף הדורשים נסיון.