אובדן מעמד של דייר בדיור הציבורי

מבוא

1. לפניי עתירה מנהלית בה מבוקש צו נגד המשיבות 1 ו- 2, המורה להן לאפשר לעותרת לחזור ולהתגורר כדיירת במסגרת הדיור הציבורי בבניין שהולך ונבנה בימים אלה ברח' רמה 8 בתל אביב, במסגרת פרוייקט פינוי- בינוי.

    

2. העותרת התגוררה בין השנים 1981- 2013 בדירה ברח' רמה 8 בתל אביב, שהועמדה לרשותה במסגרת הדיור הציבורי על ידי על ידי המשיבה 2 (להלן: "חלמיש"). חלמיש מנהלת את הדיור הציבורי עבור המשיבה 1 (להלן: "המדינה").

    

3. בשנת 2010 נכרת הסכם פינוי בינוי בין חלמיש לבין יזם מקרקעין (להלן: "הייזם"), לפיו יפונה הבנין מיושביו, ייהרס, וייבנה תחתיו בניין חדש על ידי הייזם.

    

   בהתאם להסכם האמור, בשנת 2013 פונה הבנין כולו מיושביו. העותרת ביקשה צו מניעה זמני נגד הפינוי, אך בקשתה נדחתה. משכך, עברה העותרת להתגורר בדירה חלופית שהעמיד לרשותה הייזם, במימון מלא של הייזם, לפי הסכם שנכרת בינה לבין הייזם ואשר המשיבות לא היו צד לו.

    

4. העותרת דרשה מחלמיש להכיר בזכויותיה בדירה שתיבנה בבניין החדש (להלן: "הדירה החדשה"), אלא שדרישתה סורבה. בעקבות כך הגישה העותרת תביעה נגד חלמיש, בה עתרה לסעד הצהרתי לפיו היא הבעלים של הדירה החדשה שתיבנה ולחלופין היא זכאית למעמד של דיירת מוגנת בדירה החדשה. כמו כן ביקשה העותרת צו מניעה קבוע האוסר על חלמיש למנוע את כניסתה לדירה החדשה ואת השימוש בה.

    

   מנגד, חלמיש הגישה תביעה שכנגד בה ביקשה סעד הצהרתי לפיו העותרת הפרה את הסכם השכירות עם חלמיש וכן סעד הצהרתי לפיו אין לעותרת זכויות כלשהן בדירה החדשה ועל כן יש ליתן צו לפינוייה ממנה.