חטאב נ' עירית תל-אביב-יפו

העתירה

1. לפני עתירת העותר שהוגשה בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, ובה התבקש ביהמ"ש לקבוע כי חובות העותר לעירייה, בגין ארנונה ומים, התיישנו לכל היותר בגין התקופה שמחודש פברואר 2007 ולכל הפחות עד 3 שנים קודם להגשת העתירה, וכן כי חל שיהוי בפעולות הגביה של הרשות. עוד עתר העותר לקבוע, כי דרישת העירייה למתן אישור למכירת דירת מגוריו של העותר לצורך תשלום החוב לוקה בפגמים ופסולה וכי חלות על העותר ההגנות הקבועות בחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1967 וחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ו-1972, בהיות הדירה לגביה ננקטו פעולות גביה, דירת מגוריו היחידה של העותר, וכי לעותר לא ניתנה כל זכות טיעון כאשר המשיבה פועלת בחוסר תום לב ובניגוד לדין בנסיבות המקרה דנן. לבסוף טען, כי לא ניתנו לעותר ההנחות והפטורים להם הינו זכאי ולפיכך שיעור החוב אותו הינו נדרש לשלם לעירייה שגוי, וזאת לאור תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה) תשנ"ג-1993.

רקע עובדתי

2. העותר כבן 60 במועד הגשת העתירה, מובטל המקבל קצבת הבטחת הכנסה, הינו בעליה של דירת מגורים ברח' יפת 107 ביפו והידועה כגוש 7047 חלקה 55/2 (להלן: "הדירה" ו/או "הנכס נשוא השעבוד והחוב").

על הדירה רובצת משכנתא לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ובגינה משלם העותר סך של כ- 700 ₪ לחודש.

לטענת העותר, בתאריך 3.3.14 נמסרה לו הודעת מחלקת רשות האכיפה והגביה מטעם המשיבה ולפיה ביום 17.2.14 נפתח כנגדו תיק הוצל"פ שמספרו 01-18612-14-6 למימוש משכון שנרשם על הדירה בין היתר מכוח פקודת המיסים (גבייה) וזאת בשל חובות למשיבה בגין ארנונה ומים בסך 381,799 ₪. לעותר התברר בנוסף, כי גם חשבון הבנק שלו בחברת דואר ישראל בע"מ מעוקל ולפיכך פנה לקבל סיוע משפטי מאת הלשכה לסיוע משפטי.

בירור שערך ב"כ העותר העלה, כי חובות העותר הינם בגין שני מספרי חשבון שונים לאותה דירה, האחד מספרו 10297081 (החשבון הישן) שתחילתו מ- 7/1973 ועד 1.7.07. במועד סגירת החשבון עמד החוב בו על הסך של 320,000 ₪ בגין חובות ארנונה ומים, והשני שמספרו 70297086 (החשבון החדש) לתקופה שמתחילה ב- 1.7.07 ואילך בה החוב עומד על 44,800 ₪. בסה"כ 365,143.83 ₪ חוב נכון ל- 25.3.14.

לטענת העירייה, החוב בחשבון הישן הינו בגין אי תשלום מים מינואר 93' ואי תשלום ארנונה מיום 2/94 ועד ליום 1.7.07 כאשר החוב בחשבון עומד על 329,033.78 ₪, נכון ל- 18.8.14, ואינו כולל שכ"ט והוצאות (נספח 3 לתגובה). החשבון החדש הינו בגין חוב בסך 47,804.68, נכון ל- 18.8.14, לא כולל שכ"ט והוצאות (נספח 4 לתגובה). שני החשבונות, כך העירייה, מקורם בהיות המחזיק וגרושתו מחזיקים בדירה בתקופת החשבון הישן ולאחר מכן הפך העותר למחזיק היחידי בדירה. המשיבה הדגישה, כי לעותר חוב גם למי אביבים שלא נכלל בחוב הפסוק.

בתאריך 4.4.13 נרשמה בעמידר הערת שיעבוד בהתאם להוראות סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גבייה) (להלן: "הפקודה"), על זכויות העותר בנכס נשוא השעבוד (ר' נספח 5 לתגובת העירייה).

בתאריך 25.4.13 קיבל העותר מכתב התראה טרם מכירת הדירה (סעיף 6 לתגובה).

בתאריך 5.5.13 נעשה ניסיון לבצע עיקול מיטלטלין בדירה אך העותר התנגד לעיקול (נספח 7 לכתב התשובה של העירייה).

בתאריך 17.2.14 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ לשם מימוש שיעבוד סטטוטורי אותו הטילה על הדירה (נספח 8 לתגובה).

בתאריך 3.3.14 נמסרה לעותר אזהרה (נספח 9 לתגובה) ובגינה פנה העותר לביהמ"ש בעתירה דנא ובבקשה למתן צו ביניים.

יאמר כבר עתה, כי בתאריך 1.5.14 ניתן צו ביניים ע"י כב' השופט (כתוארו אז) ד"ר קובי ורדי, לעיכוב הליכי הגבייה עד להכרעה בעתירה.

טענות העותר 

3. לטענת העותר, עיקר החוב הינו כאמור משנת 1973, שאז לא גר כלל בנכס, ועד שנת 2007. מכיוון שכך, חל שיהוי והתיישנות בביצוע פעולות העירייה ולפיכך אין אפשרות לגבות את החוב עתה. העותר הדגיש, כי הינו מחזיק בדירה מ- 1978 בלבד.