עת"מ 11766-07-16 י.א. דעת בע"מ נ' עירית ירושלים ואח'

בפני בקשה לצו ביניים, שהוגשה בגדרה של עתירה מנהלית.

המשיבה מס' 1 (להלן: העירייה) פרסמה מכרז להפעלת תכנית המיועדת להעלות את ההישגים לבגרות בקרב תלמידי החינוך העל יסודי - מכרז מפ/3/16. על פי תנאי המכרז הותר לעירייה לפצל את ההתקשרות למספר זוכים לפי שיקול דעתה.

העותרת והמשיבה מס' 2 (להלן: המשיבה), היו המציעות היחידות למכרז (שתיהן מספקות את השירות עתה לאחר שזכו במכרז קודם). הצעת העותרת עמדה על 32,500 ₪ והצעת המשיבה על 33,900 ₪. לשתי המציעות ניתן דירוג זהה ברכיב האיכות וכתוצאה מכך הייתה הצעת העותרת טובה יותר וזכתה לציון 99 בעוד הצעת המשיבה אמורה הייתה לזכות בציון 98.

בשלב מסוים פנתה נציגת העירייה, למשיבה וביקשה ממנה להשוות את הצעתה הכספית להצעת העותרת (בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלה האם הדבר היה לפני פתיחת ההצעות הכספיות או לאחר מכן והאם גב' ברטור בררה עם העותרת את הצעת המחיר שלה או שלמדה עליה מפתיחת מעטפות המכרז). מכל מקום, המשיבה הסכימה לכך ובפני ועדת המכרזים שהחליטה סופית הוצגו שתי הצעות זהות (מבחינה כספית ומבחינת איכות). לוועדה נמסר כי תיקון הצעת העותרת נעשה על פי ייעוץ משפטי שקיבלה הוועדה.

העותרת טוענת כי שינוי הצעת המשיבה מביא לפסילת הצעה זו ולכן יש להכריז רק עליה כזוכה. העירייה והמשיבה טוענות כי העירייה עשתה שימוש בזכות שמוקנית לה לבחור בשתי הצעות ובהמשך לכך הביאה להפחתה באחת משתי ההצעות כדי למקסם את התועלת עבור הציבור ולהפחית את המחיר הכולל.

מכאן העתירה. בבקשה לצו ביניים טוענת העותרת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן אם תתקשר העירייה עם המשיבה תחל זו בעבודה נושא המכרז והדבר יגרום למעשה עשוי. לטענת העותרת אין כל מניעה שעד להכרעה בעתירה היא תספק את מלוא השירותים. עמדת המשיבות היא כי סיכויי העתירה קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העותרת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אשר למאזן הנוחות מדובר בחוזה להספקת שירותים כאשר מדובר בשירותים המתחדשים אחת לסמסטר. בעתירות מסוג זה לא ניתן צו ביניים. זאת ועוד, משמעות מתן צו הבינים אינה בהכרח התוצאה שהעותרת מבקשת אותה אלא שהמצב הקיים יימשך. במצב דברים זה ממילא מתחלקות העותרת והמשיבה (ביחס של 60% לעותרת ו- 40% למשיבה) במתן השירות. לפיכך, אין מדובר במצב שבו מאזן הנוחות נוטה לטובת העותרת ואותו פער של 10% בוודאי שאין בו כדי להטות את מאזן הנוחות.

אשר לסיכויי העתירה – כמפורט לעיל, נקודת המבט של הצדדים שונה וממנה נגזרת גם עמדתם. ככל שהעירייה בחרה להשתמש בסמכות לבחור שני זוכים ולאחר מכן פעלה להפחית מהצעת אחד מהם – הרי שלכאורה יש טעם בעמדת העירייה והמשיבה. מנגד, ככל שנעשה מהלך להפחתת אחת ההצעות מבלי שהדבר הותר במסגרת המכרז ורק לאחר מכן נבחרו שתי זוכות (ואלמלא מהלך כזה הייתה נבחרת רק אחת), יש לכאורה ממש בעמדת העותרת. מכאן שאין בשיקול זה כדי להטות את הכף.