עת"מ 11711-02-15 שפר ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

במענה להחלטת בית המשפט מיום 8/2/2015 הגיש ב"כ העותרים תגובה. בתגובתו לא התייחס כלל לעניין הסמכות העניינית לדיון בעתירה. בכל הנוגע לסמכות המקומית ציין כי "התובעים הינם נכים ומתגוררים בחיפה, על כן בחר ב"כ התובעים להגישה באזור מגורם. כמו כן מאחר והתובעים מגישים תביעה נגד משרד הבריאות אזי תביעה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה אזור מגוריהם של התובעים".

יתכן כי ב"כ העותרים התכוון להגיש תביעה אזרחית לסעד הצהרתי או אחר כנגד המשיבים. הליך זה שבפני נפתח כעתירה מנהלית. מכאן גם כללי הסמכות, העניינית והמקומית, החלים על ההליך.

ככל שהדבר נוגע לסמכות עניינית – ב"כ העותרים אינו מצביע על מקור סמכות לדון בעתירה וזאת בהתאם להוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהלים, התש"ס - 2000 והתוספת הראשונה לחוק. די בכך כדי שהעתירה תידחה על הסף.

ככל שהדבר נוגע לסמכות מקומית - תקנה 2(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000 קובעת כדלקמן:

"עתירה מינהלית (להלן - עתירה) תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בענין מקרקעין - לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין."

תכליתה של תקנה זו: "ליצור ודאות בקרב ציבור המתדיינים לאיזה מבתי המשפט עליהם לפנות" (אליעד שרגא, רועי שחר המשפט המינהלי כרך שישי - סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מינהליים 131 (2011); ראו גם עת"מ (י-ם) 1250/09 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' מועצה המקומית קציר חריש, ניתן ביום 2.7.2009; עת"מ (מנהליים נצ') 59920-03-11 מדינת ישראל נ' דורון חזיזה, ניתן ביום 2.5.2011).

להבדיל מהליך אזרחי, אין במקרה זה למקום מגורי העותרים או לעובדה שלמשרד הבריאות נציגות במחוז חיפה כל השפעה על קביעת הסמכות המקומית לבירור המחלוקת.

בסיכומו של דבר, בהעדר סמכות ענינית או מקומית, ומבלי שאביע כל עמדה לגוף טענות העותרים, אני מורה על מחיקת העתירה על הסף וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ורק מהטעם שהעתירה נדחית על הסף, אני פוטר את העתורים מתשלום אגרה.

המזכירות תשלח עותק פסק דין לב"כ הצדדים.