עת"א 44106-12-14 א.ח.(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר לצאת לחופשות. יצוין כי מדובר בעותר אשר סיים הליך טיפוליו ממושך בכלא חרמון. בהמשך שוחרר שחרור מוקדם. כחודשיים לאחר שחרורו, הוחזר אל הכלא לאחר שהפר תנאי שחרור.

לדברי העותר, בעת שחזר לכלא, הוא הובא לכלא צלמון וביקש להשתלב בטיפול מחודש בכלא חרמון. אלא שלטענתו נקבע שהוא אינו זקוק לטיפול ולכן הועבר לכלא כרמל. מעיון בתגובת שב"ס עולה, כי הוחלט שלא להוציא את העותר לחופשות, בין היתר על רקע נזקקות טיפולית, כאשר לטענת שב"ס העותר מכחיש את הצורך בשילוב בטיפול, ולמעשה מסרב להשתלב מחדש בטיפול.

יצוין כי בסעיף 3 לתגובת שב"ס, נרשם במפורש כי העותר הצביע על בעיית התמכרות וביקש לשוב ולהשתלב בגמילה, ולו בהמשך נטען כי הוא מתכחש לצורך בטיפול ולכן לא שולב בהליך טיפולי וכאמור, כפועל יוצא מכך, גם לא הוצא לחופשה.

לא ברור האם מדובר באי-הבנה או תקלה אחרת בתקשורת שבין האסיר לשב"ס. בכל מקרה, האסיר טוען כי הוא מעוניין להשתלב בטיפול, ובנסיבות אלו יש מקום לבחון את בקשתו, במידת האפשר לשלבו בטיפול ולשקול את הוצאתו לחופשה.

אשר על כן אני מורה כי עניינו של העותר יוחזר לבחינה אצל שב"ס, אשר יבדוק את נכונות העותר להשתלב בטיפול, ישלבו בטיפול המתאים לפי העניין וישקול שוב את בקשתו של העותר לצאת לחופשה, וזאת תוך התייחסות להיותו אב טרי, על כל המשתמע מכך.

ללא כל קשר, יש לשקול אפשרות של ביקור פתוח של אשתו של העותר והרך הנולד, אצל העותר. עניין זה לא עלה בכתב העתירה, ואולם העותר למעשה ביקש זאת במהלך הדיון. מאחר והדבר לא נבדק בעבר, הרי שראוי כי גם נושא זה ייבחן ויישקל.

יש לשלוח פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ה, 11 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.