אבו גאליה(אסיר) נ' מדינת ישראל-שרות בתי הסוהר

לפניי עתירת העותר, אסיר פלילי, שעניינה החלטת המשיב שלא להתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת לשם השתתפות באירועי חתונת אחותו, העתידים להתקיים בין הימים 29.10.17 - 26.10.17.

רקע

1. העותר, תושב שטחי האזור, מרצה עונש מאסר בן חמש שנים ו- 7 חודשים, בגין עבירות של שהייה בלתי חוקית, הכשלת שוטר, התפרצות לבית מגורים וגניבות אמל"ח.

2. העותר החל לרצות את מאסרו ביום 9.2.15 וזהו לו מאסרו השלישי.

3. אחותו של העותר עתידה להתחתן ביום 25.10.17 בכפר עיזריה שבגזרת עוטף ירושלים (שטח B).

   תמצית טענות הצדדים

4. העותר טוען כי החלטת המשיב שלא להתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת איננה סבירה. העותר מדגיש כי לא נרשמו לחובתו בעיות משמעת; כי עבר הליך טיפולי פרטני עם עובדת סוציאלית; כי אין מידע מודיעיני קונקרטי בעניינו; כי גורמי היחידה והמחוז ממליצים על יציאתו לחופשה וכי הוא משמש כנציג האסירים באגף שבו הוא שוהה. העותר מוסיף וטוען, כי על אף היותו תושב האזור, באפשרותו להחתים שלושה ערבים ישראליים אשר יבטיחו את חזרתו למתחם הכלא וכן להפקיד ערובה כספית הולמת. עוד טען העותר, כי בשנת 2011 התיר לו בית המשפט להשתתף באירוע דומה, חרף התנגדות המשיב וקיומו של מידע מודיעיני, בעוד שבמקרה הנדון מדובר בחתונה שתיערך באותו המקום ובחסות אותם הערבים שאושרו על ידי בית המשפט בהחלטה הנ"ל. עוד הוטעם כי יתרת המאסר הנוכחית של העותר דומה לזו שהייתה במועד ההחלטה הנ"ל ומכאן שאין מניעה מלהיעתר לבקשתו.

5. למול העותר, טוען המשיב כי דין העתירה להידחות. המשיב טוען כי נשקף מן העותר סיכון שלא ישוב לבית המאסר. המשיב הפנה להחלטה נוספת בעניינו של העותר, משנת 2016, בגדרה נדחתה בקשה אחרת מטעמו ליציאה לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות באירוע דומה. המשיב הוסיף והדגיש, כי החלטת בית המשפט משנת 2011 התבססה על נסיבות חריגות בדמות מחלת אמו של העותר, בעוד שמאז הורשע העותר בעבירות נשק, רכוש, הפרעה לשוטר וכניסה לישראל שלא כדין וכן נשפט ל- 31 חודשי מאסר בגין עבירות אלו. המשיב סבור כי יש לנקוט בגישה שונה כלפי אסירים רצידיוויסטים, משניכר כי אינם נרתעים ממורא החוק. במיוחד כך, שעה שהאירוע עתיד להתקיים באזור שמבחינה בטחונית, ניתן לברוח בו בקלות יתרה. בנסיבות אלו, סבור המשיב כי החלטתו סבירה ואין להתערב בה.

   דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בעתירה, בטענות הצדדים, במסמכים השונים שהוצגו לעיוני ולאחר שנתתי לבי למכלול נסיבות העניין – שוכנעתי כי יש לקבל את העתירה בחלקה ולהתיר לעותר חופשה מיוחדת בת מספר שעות, לצורך השתתפות באירוע החתונה. זאת, בכפוף להעמדת ערבויות כספיות ואישיות בסכומים משמעותיים, שיפחיתו באופן ניכר את החשש מפני הימלטותו.

7. אין עוררין על כך שקיים טעם מיוחד בבחינת העתירה, בדמות חתונת אחותו של העותר. יש להתחשב, בין היתר, בהתנהגות האסיר בבית הסוהר, במידת מסוכנותו לבטחון הציבור, בחשש מפני הימלטותו, באמון שניתן לרחוש לו ובטיב הבטוחות שביכולתו להעמיד.