מדינת ישראל נ' רחמין בורכוב

בפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001, ובה נתבקשנו לבחון בשנית את החלטת ועדת השחרורים מיום 4/2/2016 , ולהורות על ביטול שחרורו המוקדם של המשיב.

המשיב הורשע על פי הודאתו בגין עבירות של גניבת רכב, פירוק חלקים מרכב, חבלה במזיד ברכב, החזקת מכשירי פריצה והחזקת נכס החשוד כגנוב, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר.

זהו מאסרו החמישי של המשיב, אשר בהתאם לגיליון הרישום הפלילי בעברו הרשעות רבות בעבירות הפרת הוראה חוקית, רכוש, אלימות, נשק ושבל"ר.

ביום 4/2/2016 התכנסה ועדת השחרורים לדון בעניינו של המשיב, ובתום הדיון החליטה להיעתר לבקשה ולהורות על שחרורו המוקדם של המשיב כדלקמן:

"התלבטנו לא מעט בעניינו של האסיר, מחד גיסא מדובר באסיר אשר מרצה מאסר חמישי ואף שהביע רצון לעבור טיפול גמילה, בסופו של דבר התחרט ולא עבר טיפול גמילה, ומנגד העבירות בגינן מרצה את מאסרו נעברו בתחילת שנת 2010, לפני מאסרו הקודם, ומאז שחרורו ממאסרו הקודם ועד תחילת ריצוי מאסרו הנוכחי, למשך למעלה משנה, לא הסתבך בפלילים. בנוסף, ממאסריו הקודמים לא שוחרר שחרור מוקדם ולא ניתנה לו הזדמנות למאת מהכלא עם תכנית שיקומית. אנו סבורים כי האסיר זקוק להמשך טיפול לאחר שחרורו, ובמידה ולא ישוחרר שחרור מוקדם יצא מהכלא ללא כל תכנית אשר יגביר את הסיכון לחזרתו למעגל הפלילי. עיינו בתכנית שהוצגה ע"י האסיר, ומצאנו כי היא ראויה ותואמת את צרכיו של האסיר ויש בה כדי להפחית ממסוכנותו של האסיר כהמשך לטיפול בקבוצה אגפית בכלא. אנו ערים גם למידע המודיעיני בעניינו של האסיר, אולם אנו סבורים כי יש לתת לאסיר הזדמנות נוספת לשקם את חייו בעזרת התכנית השיקומית שנערכה עבורו ובסופו של יום החלטנו להורות על שחרורו המוקדם".

בהמשך החלטתה קבעה הועדה מספר תנאים לשחרור המוקדם, לפיהם, בין היתר, על המשיב למלא אחר תכנית השיקום שהציג, לרבות התכנית התעסוקתית, בנוסף, המשיב יהיה במעצר בית בין השעות 20:00 ועד 06:00 למחרת, יתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו אחת לשבועיים וישלם את מלוא הפיצוי שנגזר עליו בגזר הדין.

ב"כ העותרת (מדינת ישראל) בנימוקי הערעור ובטיעוניו בפנינו, טען כי המשיב אינו עומד בתנאים המצטברים הדרושים לשחרור מוקדם בהתאם לסעיף 3 לחוק, וכי "הועדה לא נתנה את המשקל ההולם לחוות דעתם של כל הגורמים המוסמכים אשר הצביעו כי המשיב עודנו מסוכן ואינו בשל לשחרור מוקדם", ועל כן ההחלטה "חורגת ממתחם הסבירות באופן המחייב את התערבות בית המשפט הנכבד".

ב"כ העותרת הדגיש כי השחרור המוקדם מהווה פריבילגיה הניתנת למי שהשכיל לנצל את מאסרו לשיקום ואשר בכוונתו להמשיך בכך מחוץ לכתלי הכלא. נטען כי הדו"ח הסוציאלי בעניינו של המשיב מעלה כי למשיב רקע התמכרותי לסמים וכי במאסרו לא השתלב בטיפול גמילה. גורמי הטיפול בכלא התרשמו מצעיר רצידיביסט, אשר למרות גילו הצעיר גיבש דפוסים עברייניים שהלכו והתעצמו במהלך המאסרים, בעל נטייה להתנהגות אלימה וחסרת גבולות.

ב"כ העותרת הפנה גם לעמדת משטרת ישראל המתנגדת לשחרור, וכן לעבירות משמעת שעבר האסיר במהלך מאסרו ואף הציגה לעיוננו, כמו גם בפני הועדה, מידע מודיעיני (ע/1) על התנהגות שלילית בכלא, לרבות העובדה כי המשיב המשיך בפעילות פלילית בתוך כתלי הכלא ואף תלוי ועומד כנגדו תיק בגין החדרת סמים.