עתים – יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי ואח' נ' ועדת הבחירות לרבנים הראשיים לישראל ולמועצת הרבנות ואח'

השופט נ' הנדל:

1. עניינה של העתירה הנוכחית בזהות חברי "האסיפה הבוחרת", האמונה – לפי סעיפים 4(א)(3) ו-15 לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980 (להלן: חוק הרבנות הראשית) – על בחירת הרבנים הראשיים לישראל, וחלק מחברי מועצת הרבנות הראשית לישראל (להלן: האסיפה הבוחרת). לטענת העותרות, יש להורות כי אך ורק "ראשי מועצות דתיות נבחרות" – להבדיל מבעלי תפקיד שאינם נבחרים, קרי "ממונים" (לפי סעיף 6(ב2) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971); יושבי ראש ועדות ממונות (לפי סעיף 10ב(ג) לחוק שירותי הדת היהודיים); ומורשיחתימה (לפי תקנה 26א(א) לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), התש"ל-1970 (להלן: תקנות שירותי הדת)) – יכהנו כנציגי ציבור באסיפה הבוחרת, לפי סעיפים 8(4)-(5) לחוק הרבנות הראשית.

רקע וטענות הצדדים

2. ביום 15.10.2018 עתידים חברי מועצת הרבנות הראשית הנבחרים לסיים את תפקידם, בתום תקופת כהונה בת חמש שנים. הוראת המחוקק היא כי "הבחירות לרבנים הראשיים לישראל ולחברי המועצה הנבחרים ייערכו לא יותר משלושה חדשים ולא פחות מחודש אחד לפני תום כהונתם של המכהנים אותה שעה" (סעיף 16(ג) לחוק הרבנות הראשית). ועדת הבחירות שהוקמה לפי סעיף 11 לחוק הרבנות הראשית התכנסה, אפוא, ביום 11.7.2018, על מנת לקבוע "את המועד ואת המקום לעריכת הבחירות" (סעיף 12(א) לחוק). על רקע הערת יושב ראש הוועדה כי המועד האחרון הקבוע לשם כך בחוק – 16.9.2018 – "יוצא בין כסה לעשור והזמן עמוס מדי", החליטה הוועדה כי הבחירות יערכו מספר ימים קודם לכן, ביום 5.9.2018. כפועל יוצא, על ועדת הבחירות לפרסם את רשימת חברי האסיפה הבוחרת ברשומות עד ליום 15.8.2018 – בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק הרבנות הראשית.

3. סעיפים 6-8 לחוק הרבנות הראשית מסדירים את זהותם ואופן מינויים של חברי האסיפה הבוחרת. נקודת המוצא, הקבועה בסעיף 6(א) לחוק, היא כי "האסיפה הבוחרת תהיה של 150 חברים, מהם 80 רבנים ו-70 נציגי ציבור". סעיף 7, שאינו במוקד ענייננו, קובע כי 70 מן הרבנים יכהנו באסיפה מתוקף המשרות בהן הם נושאים – "30 רבני עיר מן הערים הגדולות"; "10 הדיינים הוותיקים ביותר"; וכיוצא באלה – וכי עשרה נוספים ימונו על ידי הרבנים הראשיים לישראל. סעיף 8 לחוק משרטט הסדר דומה ביחס לנציגי הציבור. הוא קובע כי באסיפה יכהנו 53 נציגים הממלאים משרות ציבוריות מסוימות, וכי 17 נציגים נוספים ימונו על בסיס אישי מטעם הממשלה, הכנסת והשר לשירותי דת. על הקבוצה הראשונה של נציגי הציבור נמנים, בין היתר, "14 ראשי המועצות הדתיות של הערים הגדולות" (סעיף 8(4)), ו-"4 ראשי המועצות הדתיות של המועצות המקומיות הגדולות" (סעיף 8(5)). שאלת זהותם של ראשי המועצות הדתיות החברים באסיפה הבוחרת מכוח הוראות אלה עומדת, כאמור, במרכז ההליך דנן.

4. ביום 18.4.2018 פנו העותרות אל היועץ המשפטי לממשלה, וביקשו כי יפעל לכך שרק ראשי מועצות דתיות נבחרות יכהנו כחברים באסיפה הבוחרת. ברקע, ניצבת הטענה כי מרבית המועצות הדתיות אינן פועלות עוד באמצעות הרכב נבחר, שכן ניהולן הופקד בידי גורמים בלתי נבחרים – אותם ממנה, בעיקרו של דבר, השר לשירותי דת (בהתאם לסעיפים 6(ב2), ו-10ב לחוק שירותי הדת היהודיים). זאת, תוך פגיעה בעקרון הייצוג ובתפקוד המועצות עצמן. נוכח הבחירות המוניציפליות הקרובות, העותרות סבורות שהמצב "אינו צפוי להשתנות בזמן הקרוב", ומכאן פנייתן ליועץ – בניסיון למנוע מנושאי המשרה הלא נבחרים (ממונים, ראשי ועדות ממונות,  או מורשי חתימה) לכהן כ"נציגי ציבור" באסיפה הבוחרת. על פי השקפתן, כהונה כזו תוסיף חטא על פשע שלילת הייצוג, ותעניק לשר שירותי דת משקל לא מידתי בבחירת מועצת הרבנות הראשית לישראל, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק, וההסדר הקבוע בסעיף 8 לחוק הרבנות הראשית. ביום 3.6.2018 דחה היועץ המשפטי לממשלה את פניית העותרות, ופנייה נוספת, מיום 24.6.2018, לא נענתה. גורל דומה נפל בחלקן של פניות מאוחרות יותר לוועדת הבחירות, שלא זכו למענה ענייני.

5. מכאן העתירה הנוכחית, אשר הוגשה ביום 26.7.2018, ובה שבות העותרות על טענתן כי ביסוד סעיף 8 לחוק הרבנות הראשית – המסדיר את חברות "נציגי הציבור" באסיפה הבוחרת – ניצב עקרון הייצוג. ראש מועצה דתית שנבחר לכהונתו על ידי המועצה הנבחרת (לפי תקנה 4(א) לתקנות שירותי הדת) ממלא אחר עיקרון זה, שכן מנגנון הבחירה של המועצה נועד לשקף בצורה מיטבית את רצון האוכלוסייה המקומית. ברם, התמונה שונה לחלוטין כאשר מדובר במחליפים הממלאים פונקציות דומות יותר או פחות מן הבחינה המעשית – אך אינם מייצגים את הציבור, שכלל לא היה שותף לבחירתם. לפיכך, מבקשות העותרות להורות כי באסיפה הבוחרת ישבו ראשי המועצות הדתיות ברשויות הגדולות שבהן מכהנים ראשי מועצה כאלה – מבלי להביא בחשבון רשויות שבהן אין ראשי מועצה נבחרים, כי אם גורמים ממונים שאינם מייצגים את הציבור המקומי.

6. בתגובתם המקדמית, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. על הסף – בשל השיהוי המהותי שנפל בהגשתה, פחות משלושה שבועות לפני המועד האחרון הקבוע בחוק לפרסום רשימת חברי האסיפה הבוחרת ברשומות, קרי ה-15.8.2018. זאת, למרות שהן מועד הבחירות (הנגזר מהוראת סעיף 16(ג) לחוק הרבנות הראשית), והן הרכבי המועצות הדתיות ברשויות הרלוונטיות, ידועים זה מכבר. לגופה – משום שהביטוי "ראשי המועצות הדתיות" מתייחס במידה שווה לראשי מועצות נבחרים ולחליפיהם, יהיו אלה ממונים בעלי סמכות הכרעה (המכהנים ב-7 מ- 18 הרשויות הרלוונטיות), ראש ועדה קרואה (בעיר ירושלים), או מורשי חתימה (הפועלים בשתי רשויות נוספות). לדידם, אף שלשון החוק אינה שוללת את פרשנות העותרות, תכליתו מחייבת העדפת ייצוג לערים ולמועצות המקומיות הגדולות – ואינה עולה בקנה אחד עם עמדת העותרות, שתפגע בייצוג הערים הגדולות שאין בהן מועצה דתית נבחרת, ותפחית במידה ניכרת את היקף האוכלוסייה המיוצגת.

7. במהלך הדיון שהתקיים אתמול, הסכימו הצדדים כי נדון בעתירה כאילו ניתן בה צו על תנאי. משכך, הגיעה העת להכרעה.