ביום 13.2.17 הגישה המערערת בקשה דחופה להסתפק בחתימה של ערב אחד בלבד במקום שני ערבים. בהחלטה מיום 13.2.17, ההחלטה נשוא הערעור שלפני, קבעה הרשמת הנכבדה כי לאחר שעיינה בנימוקי הבקשה על צרופותיה ובשים לב לגובה החוב בתיק האיחוד העומד ע"ס של למעלה מ 100,000 ₪, ולאחר שעיינה בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 9.2.17, והתרשמה כי כל טענות המערערת נלקחו בחשבון בעת קביעת התנאים לביטול ההגבלה, לא מצאה הרשמת הנכבדה כי יש מקום לשנות את התנאים ועל כן דחתה את בקשת המערערת.
3.בערעור אשר לפני מציינת המערערת כי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדה נדרש מאחר ובנה, יליד 6.9.06, אשר שהה בחופשה ברוסיה החל מ 11.12.16 והיה אמור לחזור לישראל בתאריך 2.2.17, חש ברע ביום 1.2.17, הובא לבית החולים בעיר מוסקבה שם אובחן כסובל מאי ספיקת לב חריפה. לטענתה, ראש המחלקה בבית החולים הודיע לה כי בנה זקוק לקבלת טיפול רפואי דחוף במקום מגוריו הקבוע בישראל ועל כן עליה להגיע לבית החולים באופן מידי ולא יאוחר מיום 10.2.17. לטענתה על מנת שהטסת ילדה לישראל תתאפשר, יש צורך תחילה לייצב את מצבו ומאחר וקיים סיכוי גבוה להחמרה במצבו, נדרשת הסכמתה בכתב לצורך ביצוע פעולות נוספות.
4.לטענת המערערת בנה מצוי ברוסיה לבדו ואין לה קרובי משפחה או מכרים ברוסיה אשר יוכלו לסייע. עוד טוענת המערערת כי החברים עימם שהה בנה בעיר מוסקבה עזבו את העיר וצפויים לחזור רק בסוף חודש מרץ. לעניין מצבו של בנה, צרפה המערערת אישור של בית החולים מאומת על ידי נוטריון ומשרד המשפטים הרוסי. לטענתה בשל הדרישה להמציא שני ערבים היא נאלצה להחליף כרטיסי טיסה שהזמינה. לטענתה, אין באפשרותה להחתים שני ערבים ואף לא ערב אחד. לטענתה דחיית בקשתה מסכנת את חיי בנה והיא בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לטענתה דחיית בקשתה, אינה מאפשרת לה לעמוד בחובותיה ההוריות. משכך עתרה המערערת לביטול החלטת הרשמת הנכבדה מיום 13.2.17.
דיון:
5.כבר בראשית הדברים יאמר כי אין בערעור כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה מיום 13.2.17. יאמר עוד כי התנהלות המערערת מעוררת ספקות באשר לכנות טענותיה. בראש ובראשונה, ההחלטה מיום 9.2.17 במסגרתה נקבעו למערערת התנאים לצורך ביטול עיכוב יציאתה מהארץ לא צורפה לערעורה של המערערת, כך שלא ניתן לעקוב אחר הלך הרוח והנימוקים, אשר הביאו את רשם ההוצאה לפועל או רשמת ההוצאה לפועל הנכבדים אשר נתנו את ההחלטה לקבוע את התנאים לביטול ההגבלה על היציאה מן הארץ כפי שנקבעו. אין מדובר בתנאים שגרתיים שכן בהיקף חובות של למעלה מ 100,000 ₪, אין הדבר סביר בעיני כי המערערת תשלם סך של 300 ₪ בלבד ותמציא ערבותם של שני ערבים ובכך תצא את הארץ. התנאים מפליגים לקולא, אך הטעמים להחלטה זו אינם אלו העומדים במבחן הביקורת השיפוטית בהחלטתי זו. כך או אחרת, היה מקום כי המערערת תחשוף לפני בית המשפט את ההחלטה מיום 9.2.17, כך שניתן יהא להיווכח באם אכן הנסיבות הן כאלו אשר יש עוד להפחית מן התנאים המקלים ממילא, שנקבעו כבר בעבורה.
6.המערערת בחרה שלא לעשות כן ודי בהעלמת מידע מהותי זה על מנת להוות טעם לדחיית ערעורה, בנסיבות אשר פורטו לעיל.
7.יתרה מכך, אף טעמיה של המערערת לבקשתה תמוהים. המערערת לא צירפה תצהיר לאימות העובדות הנטענות בערעורה ואף בכך היה על מנת להוות טעם לדחיית הבקשה. המערערת טוענת כי שלחה את בנה לבדו לפרק זמן ממושך לרוסיה, בהשגחתם של חבריה, אשר עם אשפוזו בבית החולים עזבו אותו בבית החולים וטסו לעיסוקיהם. המערערת אשר מלינה כי אם לא תבוטל החלטת רשמת ההוצאה לפועל ימנע ממנה לקיים את חובותיה כהורה, בוודאי אינה יכולה לצפות כי מצב הדברים התמוה המתואר בערעורה יהווה טעם לשינוי החלטת הרשמת מיום 13.2.17. יש לתמוה היכן הייתה חובתה של המערערת כהורה עת שלחה את בנה, אשר ללא ספק היתה מודעת למצב בריאותו, לבדו, לפרק זמן כה ממושך לארץ רחוקה, בלא לדאוג לכל הפחות למלווה מבוגר אחראי אשר לא ינטוש את הבן בבית החולים, לא יסעד אותו בחוליו ויפנה לעיסוקיו בתיאטרון. יש לתמוה אף מהו חלקו של אבי הילד בכל ההתנהלות אשר תוארה בידי המערערת וכאמור לא נתמכה בתצהיר מטעמה.
8.המערערת מבקשת לצאת את הארץ על מנת לארגן הטסת בנה מרוסיה לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי בישראל, כך לטענתה , אך אינה מציינת מהו מקור הכספים למימון כל הפעילות הזו, מהו המקור למימון טיסתה של המערערת לחו"ל, שמא יש באותו המקור אף על מנת לפרוע את חובותיה בהוצאה לפועל.
9.מכלל התמיהות הללו, אשר לא ניתן להן מענה בתצהיר מטעמה של המערערת לא עולה תשתית עובדתית המצדיקה התערבות בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נשוא הערעור ואף לא שוכנעתי מן האמור בבקשה כי נפגעת זכות מזכויותיה של המערערת באופן שהוא בלתי סביר לנסיבות ובשים לב לגובה חובותיה וזכות הקניין של הזוכים. לזאת יש להוסיף את העובדה כי התנאים אשר נקבעו למערערת לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, קלים באופן מיוחד וחריג ומכאן כי אין מקום לשנות מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל ואני מורה על דחיית הערעור.
10.סוף דבר,
הערעור נדחה.
לפנים משורת הדין ואף שהיה בהחלט בהתנהלות המערערת על מנת להצדיק פסיקת הוצאות, איני עושה צו להוצאות.