רמפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בעמ

המבקשת היא חברה בע"מ בעלת חשבון עסקי אצל המשיב.

הבקשה היא למעשה ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981, במסגרתה מתבקש בית המשפט לגרוע 8 שיקים ממניין השיקים המסורבים (10 שיקים בסה"כ בעת הגשת הבקשה) .

המדובר ב- 8 שיקים שסורבו בין התאריך 7/2/17 ל- 26/2/17, ולטענת המבקשת, הם סורבו שלא כדין.

לעניין שיק על סך 20,475 ₪ שסורב ביום 2/2/17 – נטען שבאותו יום היה חשבונה של המבקשת ביתרת זכות, ולכן השיק סורב שלא כדין.

לעניין ארבעת השיקים שסורבו ביום 14/2/17 – נטען שמנהלת הסניף הבטיחה שהשיקים לא יסורבו אם המבקשת תפקיד באותו בוקר 42,000 ₪ במזומן כנגד השיקים שסכומם הכולל 52,000 ₪, אך היא לא עמדה בהבטחתה.

לגבי שני שיקים שסורבו ביום 16/2/17 – נטען שביום הצגתם לפרעון עמד חשבון המבקשת ביתרת זכות של 30,000 ₪, בעוד שסכום השיקים שסורבו היה 24,000 ₪.

לגבי השיק שסורב ביום 26/2/17 – נטען שבאותו יום היה החשבון ביתרת זכות של 5181 ₪, בעוד שסכום השיק היה 5000 ₪ בלבד, כך שהיה על הבנק לכבדו.

בתגובתו ציינה המשיב שנכון להיום מניין השיקים המסורבים הוא 28,000 ₪, ונשלחה התראה על הגבלה נוספת של החשבון בשל אותם שיקים שנוספו על השיקים המסורבים מלכתחילה.

המשיב טוען שכל השיקים שסורבו, סורבו לאחר שלא היה בחשבון סכום כסף שהספיק לפרעונם, וככל שבוצעו הפקדות, הן בוצעו לאחר הסירוב ולא לפניו.