ז'וקוב נ' אמנון סטרשנוב ואח'

לפניי ערעור לפי סעיף 47 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז – 1976 (להלן: "הפקודה") על החלטת כב' השופט (בדימוס), אמנון שטרסנוב (להלן: "השופט"), אשר ניתנה מכח הסמכות הקבועה בסעיף 41(5) לפקודה, שאותה האציל לו שר הבריאות (המשיב 3).

על פי החלטה זו הותלה רישיונו של המערער לעסוק ברפואה למשך 10 שנים (להלן: ההחלטה").

רקע והליכים קודמים

המערער, יליד שנת 1965, הינו רופא מורשה.

בשנת 2014 הורשע המערער בביצוע מעשה מגונה ב-7 חיילות, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן (הליך 219/13 בית הדין הצבאי המחוזי מרכז, להלן: "בית הדין").

מפאת חשיבותן יובאו להלן העובדות שבכתב האישום בהן הודה המערער:

במהלך החודשים ספטמבר עד דצמבר 2012 שימש המערער רופא במרפאת היחידה שבמפקדת אוגדה 340. במהלך תקופה זו בדק המערער במרפאה שבע חיילות אשר התלוננו על כאבים שונים או תסמיני מחלה.

ללא קשר לתלונותיהן ביקש המערער מהחיילות להסיר פרטי לבוש או שהסירם בעצמו, הכניס את ידיו תחת מכנסיהן כך שנגע, ליטף או לחץ את איבר מינן. בחלק מהמטופלות אף הקצין את מעשיו. החיילות התלוננו לפני המערער כי אינן חשות בכאבים באיבר המין וחלקן אף הביע חוסר נוחות והתנגדו , אז פסק המערער ממעשיו. כל זאת עשה המערער לשם גירוי או סיפוק מיניים בתואנה שהדבר דרוש לשם בדיקה רפואית.

דינו של המערער נגזר ל-6 חודשי מאסר, מתוכם 3 חודשי מאסר של ממש ו-3 חודשי עבודות צבאיות. הטעם לסדר הטיעון המקל נעוץ בעיקרו בקשיים ראייתיים שעמדו בפני התביעה להוכחת האמור בכתב האישום. עוד נלקחו בחשבון הודיית הנאשם בעובדות ולקיחת האחריות על מעשיו, נכונותו לפצות את המתלוננות ועמדתן לפיה ביקשו להימנע ממתן עדות.

מנגד, נתן בית הדין דעתו לשיקולים לחומרה, בציינו: