עש"א 1791-04-16 נחום נ' בנק דיסקונט אשקלון סניף בן גוריון 11128

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות.

עניינו של הליך זה הינו ערעור על החלטת המפקח על הבנקים בהתאם לסעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981.

בהמשך ולאור המפורט בתגובת המבקש הסתבר, כי לאור התנהלותו הבנקאית של המשיב, ששיקים נוספים שלו סורבו בינתיים, הפכה הבקשה לתאורטית וחסרת תועלת.

המשיב נדרש למעשה להתייחס למציאות זו ע"פ ההחלטה מיום 17.05.16, אולם השתהה בכך.

בסופו של יום, ביקש הוא מחיקתו של ההליך ללא צו להוצאות אלא שהמבקש התנגד לכך. לטענתו, פנה קודם לכן למשיב לשם מחיקת ההליך, זאת בהסתמך למצב הדברים בשעתו, אלא שפניותיו נענו בשלילה, מה שהצריך ממנו לטרוח הן להגשת תגובה בהליך העיקרי והן בסעד הזמני שנתבקש. משכך, עותר הוא לפסיקת הוצאות הולמות בגין ניהול "הליך סרק".

המשיב בתגובתו לבקשה זו ציין, כי החליט לוותר על הליך זה נוכח סיכוייו הנמוכים ובכך חסך הוא בזבוז זמן יקר לכל הנוגעים בדבר. המשיב הבהיר כי נקלע לתסבוכת כלכלית קשה ביותר ועל כן מבקש הוא כי ההליך ימחק ללא צו להוצאות תוך השבת האגרה.

לאחר עיון בתיק סבורתני כי אין לפטור את המשיב מתשלום הוצאות.

המשיב מבקש למעשה להפסיק הליך זה בנסיבות המצדיקות אמנם הענות, אולם לכך יש משמעות כאמור בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.02.07): "כאש יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך."

יתרה מכך, כלל יסוד הינו כי צד שזכה זכאי לקבל הוצאותיו על מנת שלא יצא בחסרון כיס. ראה ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83).

בית המשפט נכון להניח כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו בכי רע ועשוי להעיד על כך טיבו של ההליך. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש נאלץ להיגרר להגשת תגובה להליך העיקרי וסעד הזמני, טורח שיכול היה להחסך ממנו ככל שהמשיב היה עורך ברור יסודי ושוקל צעדיו בדבר סיכויי ההליך וזאת טרם נקיטתו או סמוך לאחריו עת הומלץ לו הדבר ע"י נציג מטעם המבקש.

אציין ואף אם מעבר לצורך, כי ספק רב אם יש בתשתית העובדתית כפי שפורטה בכתב הערעור ובתצהיר התומך ככתבם, כדי לבסס עילה להענות לערעור זה.