עש"א 14419-10-14 אלון נ' נציגות הבית המשותף ואח'

1.ערעור על פסק דינה של המפקחת על המקרקעין בתל-אביב בתיק 10/14 מיום 29.5.14 ועל החלטתה מ- 19.8.14 שבה דחתה בקשה לביטול פסק הדין.

2.ואלה בתמצית עיקרי העובדות:

המשיבה 1 הינה נציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות")' אשר נמצא ברחוב אוסקר שינדלר בת"א (להלן: "הבית").

הנציגות הגישה תביעה נגד אבי המערערים ונגד המשיב 2 הבעלים הרשום של הדירה המסומנת כתת חלקה 6 בבית המשותף (להלן: "הדירה"), בגין אי תשלום הוצאות הבית המשותף.

כתב הגנה הוגש ע"י אבי המערערים ובעקבות טענותיו בקדם המשפט מיום 27.2.14, הורתה כב' המפקחת לתקן את כתב התביעה באופן שבמקום אבי המערערים, הנתבע יהיה בנו מר אבי אלון. התיק נקבע לקדם משפט נוסף ל- 30.4.14.

כשהתברר למשיבה כי בניגוד לעדותו של אבי המערערים, אין לו כלל בן בשם אבי, פנתה הנציגות אל המפקחת בבקשה למתן הוראות.

בהחלטה מ- 10.3.14 הורתה המפקחת כי ככל שאבי המערערים לא ימסור את שם הבן הגר בדירה, יתוקן כתב התביעה כך שהבנים יהיו שני הבנים הידועים למשיבה אשר מתגוררים בדירה והם אור ואדי אלון (המערערים כאן). בהעדר שיתוף פעולה מצד מר אריה אלון תוקן כתב התביעה ע"י הוספת שמות המערערים.

לאחר שנעשו שלושה ניסיונות שונים ע"י שליח להמציא למערערים את כתב התביעה המתוקן והפרוטוקול מיום 27.2.14 שלא צלחו, הם הומצאו במסירה אישית ע"י הדבקה על דלת ביתם ב- 9.4.14.

משלא הוגש כתב הגנה מטעם המערערים והם לא התייצבו לדיון, ביקשה הנציגות פסק דין בהעדר הגנה אשר ניתן ב- 29.5.14. בקשה לביטול פסק דין זה נדחתה בהחלטה מיום 19.8.14. המערערים חויבו בגין אי תשלום חלקם בהוצאות אחזקתו של הרכוש המשותף עבור התקופה המסתיימת בינואר 2014 וזאת בסכום של 5,530 ₪, וכן בהוצאות.

המפקחת קבעה כי הנתבעים קיבלו כדין את כתב התביעה. המפקחת קבעה כי הנתבעים לא מכחישים כי לא שילמו את חובם לנציגות, טענתם היא כי הנציגות לא חילקה את ההוצאות בין בעלי הדירות בהתאם לדין. המפקחת קבעה כי בישיבת 24.2.14, בנוכחות אבי הנתבעים היא קבעה במפורש כיצד יש לחלק את ההוצאות בין הדיירים וכי אין ממש בטענתם כי הנציגות לא הציגה בפניהם את פירוט החשבונות. התובעת מציינת שכל המידע הועבר לאריה אלון אבי הנתבעים וכי הלכה פסוקה היא שטענות כנגד הנציגות אינן עילה לאי תשלום השתתפות בהוצאות הבית, אלא על הטוען טענות כאלה להגיש תביעה נגד הנציגות.

עוד קבעה המפקחת כי הנתבעים מאשרים בתצהירם כי הם מחזיקים ומתגוררים בדירה וכי אביהם מנסה לזרות ערפל בכל הנוגע לבעלות כדי "שיוכלו להתחמק מלשאת בהוצאות הדרושות לאחזקת הרכוש המשותף ממנו הם נהנים כמתגוררים בדירה שנים רבות".

3.בערעור ובדיון לפני חזר אבי המערערים שהיה הטוען הדומיננטי והפעיל, על הטענה שבניו המערערים לא קיבלו את כתב התביעה המתוקן, וכי אינם חייבים לשלם הוצאות לנציגות, שכן מי שרשום כבעלים הוא המשיב 2 אסף ברעם (שמכר את הנכס).

לעומת זאת טענה ב"כ הנציגות כי המערערים ואביהם משטים בנציגות ובביהמ"ש. מר אסף ברעם מכר להם את הנכס, והם עושים בו כבשלהם. המערערים מתחמקים בכל צורה אפשרית, אם כי אישרו שעברו להתגורר בדירה משנת 2005 וגרים בה מאז. כל השנים שילמו את דמי הוועד עד תחילת 2013, שאז חדלו לשלם. אין ממש בטענה כי הדירה אינה שייכת להם, הם מתגוררים בה, הם המחזיקים בדירה וכל הדיירים רואים אותם שם.