עשהאל נ' שקורי ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 10.12.09 ברחוב המלאכה 39 בנתניה בין שני רכבים .

התובע היה הנהג של הרכב הפרטי (להלן: "הרכב") שהיה מעורב בתאונה. הנתבע היה הנהג ברכב השני שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הרכב השני") והנתבעת נתבעה כחברת הביטוח שביטחה את הרכב השני.

תמצית גרסת התובע:

לטענת התובע, היה הוא בעצירה מוחלטת ועמד צמוד למדרכה ברחוב המלאכה 39 כשהוא מחכה לאשתו שעבדה בשרותי בריאות כללית, הממוקמים באותו בנין. בעודו בעצירה מוחלטת, פגע בו הנתבע אשר הגיע מהכיוון הנגדי ופגע בו בחזית הקדמית הימנית של הרכב.

תמצית גרסת הנתבעים, כפי שהעיד עליה הנתבע:

לטענת הנתבע, רכב התובע עמד במקום האסור לחניה והמסומן "אדום לבן" ובניגוד לכיוון התנועה. לטענתו, בעודו נוסע בנתיב נסיעתו התחיל רכב התובע לנוע תוך שהוא מנסה להשתלב בנתיב הנגדי ובכך גרם לתאונה.

טענות משפטיות שעלו בכתב ההגנה:

העדר יריבות מאחר והתובע איננו הבעלים של הרכב הנפגע.

הנתבעת 2 איננה חברת ביטוח, אלא חברה לניהול תביעות ואילו החברה המבטחת היא מגדל.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ואשתו מחד, והנתבע מאידך. עדותו של התובע הייתה אמינה בעיני במיוחד מאחר וברוב הגינותו העיד בכנות גם לגבי כך שחנה במקום אסור לחנייה והמסומן ב"אדום לבן" וגם כי עמד "הפוך"(עמוד 1 לפרוטוקול). אני מקבלת את תאור התאונה כפי שתיאר אותה התובע ולפיו בעת שהיה בעצירה מוחלטת וחיכה לאשתו שתצא ממקום עבודתה פגע בו הנתבע שהיה בנסיעה. גרסתו של הנתבע הייתה פחות ברורה, הוא מציין בעדותו "נסעתי ישר, אולי הוא יצא אני לא זוכר, הוא יצא" (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 24), הנתבע גם לא זכר מתי ראה את רכב התובע לראשונה (פרוטוקול עמוד 3 שורה 10), יחד עם זאת הנתבע מתאר את מקום התאונה ומסביר כי התובע עמד במקום האסור לחנייה והמסומן אדום לבן בכיוון ההפוך לכיוון התנועה.

ממכלול הראיות אני מגיעה למסקנה, כי התאונה אירעה כאשר רכב התובע היה בעצירה מוחלטת כשהוא חונה במקום האסור לחניה והמסומן ב"אדום לבן" כשהוא עומד בכיוון המנוגד לכיוון התנועה. הנתבע שנסע בכיוון התנועה לא שם לב, כפי הנראה, לרכב העומד בנתיב הנסיעה ופגע בו בחזית הקדמית ימנית.

אמנם קבלתי את טענת התובע, כי התאונה אירעה בעת שהיה בעצירה מוחלטת ואינני מקבלת את גרסת הנתבע שהתאונה אירעה עת התחיל התובע בנסיעה, אך אני רואה בעמידה במקום האסור לחניה ובכיוון ההפוך לכיוון התנועה רשלנות תורמת לגרימת התאונה. הנתבע נסע בנתיב נסיעתו מבלי לשים לב שרכב חונה במקום האסור לחנייה. חבותו של הנתבע נובעת מחובת הזהירות הקיימת לכל נהג לשים לב בעת נסיעתו למתרחש בכביש כולל לרכב החונה במקום האסור לחנייה , אך תרומתו של התובע לתאונה נובעת מכך שעמד במקום האסור לחנייה ובכך היה למעשה למפגע בכביש.

לאור האמור לעיל, אני מחלקת את האחריות כך שהתובע יישא ב-40% והנתבעים ב- 60%.

הטענות המקדמיות:

אף אחד מהצדדים לא התייחס בדיון לטענות המקדמיות שהועלו על ידי הנתבעים בכתב ההגנה. למעשה לאחר שלא הייתה התייחסות על ידי הצדדים בסיכומים או בדיון לטענות אלו ניתן לראותם כטענות שנזנחו. למרות האמור לעיל, אתייחס לטענות אלה בקצרה.

חוסר יריבות: אכן ברישיון הרכב שצורף לכתב התביעה מופיע כבעלים של הרכב מר מאור עשהאל ולא התובע מר כפיר עשהאל. לאור האמור לעיל, הנתבעים ישלמו את הסכום שנקבע בפסק הדין לתובע תוך 30 יום מיום שיגיש הבעלים של הרכב תצהיר מאומת על ידי עו"ד לבית המשפט בו יצהיר שאין בכוונתו להגיש כל תביעה בגין התאונה נשוא תיק זה והוא מקבל על עצמו את הכרעת בית המשפט, למרות שלא היה צד להליך. לא יוגש תצהיר שכזה תוך 30 יום, תמחק התביעה והתובע יחויב בהוצאות אם יגיש תביעה נוספת.

הנתבעת 2 איננה חברת ביטוח, אלא חברה לניהול תביעות: אני מניחה שאת הפרטים לגבי הנתבעת מסר הנתבע לתובע ובכך למעשה יצר את היריבות. מכל מקום הנתבעת הייתה רשאית לבקש לצרף את חברת הביטוח "מגדל" בבקשה נפרדת ולקיים את הדיון עם חברת הביטוח מגדל, ומשלא עשתה זאת, יש לראותה כמי שקבלה את האחריות על עצמה . גם ב"כ הנתבעים זנח טענה זו בדיון ובסיכומים ומכאן שיש לראות את הנתבעת 2 כמי שקבלה על עצמה את האחריות.

בשולי הדברים יוער, ששתי הטענות המקדמיות היו יכולות לבוא על פתרונם לפני הדיון בין באי כוח הצדדים וחבל שהדבר לא נעשה, שכן מדובר בעניין פורמאלי בלבד.