ערר מס' 258/3013, רחל גליה ברג נ' הנתיב המהיר בע"מ

1. במועדים הרלוונטיים לערר, היתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 3903428 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיובי אגרה בגין שתי נסיעות בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") שבוצעו ביום 9.6.13 (להלן: "הנסיעה הראשונה") וביום 19.6.13 (להלן: "הנסיעה השניה") ובנוסף בחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), מן הטעם שהשימוש בוצע מבלי שהעוררת נקשרה עם המשיבה מראש בהסכם, בניגוד לסעיפים 3ב- 3ג לחוק.
2. קודם שנפרט את טענות הצדדים, נוסיף בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע לאופן הפעלת הפרויקט, התשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). באופן כללי ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל גשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב רב תפוסה, הרלוונטי לעניינינו, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (שהוא למעשה המשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").
3. ביחס לנסיעה הראשונה, השאלה המרכזית היא האם הבן היה זכאי לפטור מתשלום האגרה והפו"ה מכוח הפטור המוענק בסעיף 18(א) לחוק למי שעשה שימוש בנתיב המהיר כשברכבו שלושה נוסעים נוספים, או, בעת שנפח התנועה בנתיב המהיר נמוך מ-1,000 כלי רכב בשעה - שני נוסעים נוספים. לטענת בן העוררת (להלן גם: "הבן") שהגיש את הערר (בקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 21.7.13 על ידי העוררת עצמה וממנה עולה שבנה פעל בשמה ועל דעתה בתיק זה), בנסיעה הראשונה - "נסעתי ברכב מלא (עם אשתי ושלושת ילדי) נסעתי לפי הבנתי את השילוט לנתיב המתאים לפטור של 4+ אנשים ... ומצאתי עצמי בנתיב המהיר לתל אביב... אני מבין שעשיתי איזה טעות בהבנת השילוט אולם הטעות נעשתה בתום לב עקב חוסר בהירות של השלטים". ביחס לנסיעה זו מבוקש הבן לבטל את החיובים – האגרה והפו"ה. בסיום הערר הוסיף בן העוררת "הערה", בה התייחס לנסיעה השניה וטען לגביה – "נכנסתי לצורך רישום, שוחחתי עם הפקיד ... כשיצאתי, שוב – עקב חוסר בהירות בשילוט – נסעתי למעשה בנתיב הרגיל לתל אביב ... למרות זאת קיבלתי חיוב ... אני מקווה שהחשבונית הזו תבוטל על ידכם".
4. בתשובתה לערר, ביחס לנסיעה הראשונה, כפרה המשיבה בטענה לפיה שהו ברכב 4 נוסעים ומכל מקום טענה שהיות שהרכב לא עבר בנקודת ביקורת, הוא לא היה זכאי לפטור. המשיבה ציינה כי הנחת העוררת, באמצעות בנה, כאילו המשיבה יכולה לזהות כמה אנשים מצויים ברכב מבלי שיעבור בנקודת ביקורת אין לה על מה לסמוך והיא בניגוד גמור להנחיות המופיעות על גבי השלטים והוראות החוק. המשיבה הוסיפה וציינה כי במועד מוקדם לנסיעה הראשונה, ביום 6.3.13, בוצעה נסיעה שבמהלכה עבר הרכב בעמדת קבלת הפטור כרכב מרובה נוסעים ועל כן תמוהה הטענה כאילו בנסיעה מאוחרת יותר נקלע הנהג לכלל טעות. המשיבה מציינת כי הבן פעל בניגוד לאמור בשלטים גם בנוגע לחובת הרישום מראש ועל כן חויבה העוררת כדין בפו"ה.

לגבי הנסיעה השניה ציינה המשיבה שביטלה את החשבונית הרלוונטית וממילא התייתר הצורך לדון בה.

5. נציין כי בהחלטה שניתנה על ידי יו"ר הוועדה ביום 21.7.13 בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה העוררת, הומלץ מאוד לצדדים להגיע להבנה: "נוכח מהות הערר והיקפו הכספי, והיות שהסוגיות שבבסיס הערר נידונו לא פעם במקרים קודמים, מומלץ מאוד לצדדים להגיע להבנה שתייתר את הצורך במיצוי ההליכים בפני הוועדה".

למרבה הצער, הצדדים לא פעלו ע"פ את ההמלצה הנ"ל.

6. ביום 11.12.13 התקיים דיון בערר בפנינו. לדיון התייצבה ב"כ המשיבה ומנהל התפעול במשיבה. מצד העוררת לא נרשמה התייצבות. ב"כ המשיבה ציינה בדיון ששוחחה עם הבן כשבוע קודם לדיון וזה הודיע כי הוא מעוניין להגיע לדיון. לגופו של עניין חזרה ב"כ המשיבה על הטענות שפורטו בתגובה בכתב והוסיפה כי מאחר ולא הגיע לדיון הרי שלא ניתן היה לחוקרו על גרסתו העובדתית וממילא לא עלה בידו להוכיח טענותיו. בהחלטה מאותו היום אפשרנו לבן להבהיר מדוע לא התייצב לדיון והאם הוא עומד על הערר וכן להגיב לדברי המשיבה בפרוטוקול. ביום 16.12.14 התקבלה המזכירות הוועדה הודעת דוא"ל ששלח הבן בה ציין כי הדיון התקיים ערב סופה שהתרחשה באזור מגוריו (גוש עציון) וכי הוא ראה בהתייצבות לדיון ערב הסופה, כבעל חשיבות משנית, בלשונו. לגופו של עניין טען הבן, כי לא מצא בפרוטוקול התייחסות לטענות שהעלה בערר.

דיון

7. אכן, כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות במוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:

"3ב(א)   לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:

(1)     ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;

(2)     האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה ..."

סעיף 3ג קובע –

"3ג.        (א)     המבקש להסדיר מראש את אופן חיובו באגרה ובחיובים אחרים לפי הוראות חוק זה, בשל נסיעות ברכב בנתיב מהיר, יתקשר לשם כך בהסכם עם בעל הזיכיון."

8. כן צודקת המשיבה בטענתה לכך שהחובה לעבור בנקודת בידוק בכדי לקבל פטור בגין רכב רב תפוסה, מעוגנת בתקנה 18 לתקנות, הקובעת שזכאי לפטור רכב שבו שלושה או ארבעה נוסעים, לפי העניין, ואשר -