אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור פס"ד בנושא אימוץ פתוח

ערעור פס"ד בנושא אימוץ פתוח

תאריך פרסום : 14/08/2017 | גרסת הדפסה
עמ"צ
בית המשפט המחוזי באר שבע
46861-05-17
09/07/2017
בפני השופטים:
1. שרה דברת - אב"ד
2. אריאל ואגו
3. יעקב פרסקי


- נגד -
המערער:
היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה והשירותים החברתיים
המשיבה:
מ.י.א. בעניין הקטינה ש.א. ילידת 2013
פסק דין

 

פסק דין

השופטת ש. דברת:

  1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד באמ''צ 784-03-16, שניתן על ידי כב' השופטת רותם קודלר - עיאש ביום 30.4.17 בו הוכרזה הקטינה בת אימוץ כלפי המשיבה ונקבע כי האימוץ יהיה אימוץ פתוח.

 

  1. "קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות: דיני נפשות הם, גם של גדולים גם של קטנים גם של קטני-קטנים שלא ידעו ולא הבינו... התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם? הנה זו אם השולחת ידיה לפנים ומבקשת כי יושב בנה אליה. ומי הוא אשר לב לו ולא ייענה לה לאם? ואם לא יוכל להיענות לה, כיצד זה לא יסב פניו אל צדו? "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז" (ברכות, ד, א [ב]). ולוואי והותר לו לשופט לומר איני יודע. אלא שמחוקק כפה עלינו הר כגיגית, אסר ידינו בנחושתיים וציווה עלינו: אמור אשר תאמר, אך אמור" (דנ''א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פד"י נ(1) 48, 87 (15.8.95)).

קשה הוא אף מקרה זה, בו המשיבה - אשר התנגדה להכרזת ביתה הקטינה כבת אימוץ אך השלימה עם פסק הדין בעניין זה - מבקשת כי לכל הפחות, תושאר על כנה החלטת בית המשפט לפיה האימוץ יהא אימוץ פתוח ויכלול מפגשים בינה לבין הקטינה, על מנת לשמר ולו קשר כלשהו עם הקטינה.

 

  1. המשיבה הינה בת להורים גרושים אשר עלו מאתיופיה בשנת 1991. עוד בהיותה בחטיבת הביניים טופלה ברשויות הרווחה עקב התדרדרות בהתנהגותה. המשיבה הוצאה להוסטל לנערות ובהמשך הופנתה למעון צופיה, ברחה לאחר תקופה מסוימת והסתובבה ברחבי הארץ במשך מספר שבועות. לבסוף עברה להתגורר בדרום תל אביב, שם הכירה את מ', פליט אזרח סודן אשר ריצה מספר עונשי מאסר, התגוררה עימו והרתה לו.

הקטינה נולדה ביום ..., כאשר במועד לידתה היתה המשיבה בת 18 ו - 7 חודשים. מ', האב, ריצה באותה העת עונש מאסר. בחודשים הראשונים לחייה התגוררה הקטינה עם המשיבה באשקלון וגורמי הרווחה התרשמו, כי המשיבה מצליחה לטפל בביתה.

 

  1. ביום 8.3.14 התקשרה הסבתא של הקטינה לעו"ס המשפחה ודיווחה כי המשיבה הותירה את הקטינה בטיפולה ואמרה, כי תחזור כעבור מספר שעות, אולם מאז אותה העת חלפו מספר ימים והמשיבה לא שבה. העו"ס לחוק הנוער הגיעה לבית הסבתא והתרשמה, כי הקטינה מטופלת, אולם הסבתא הודיעה, כי בשל עבודתה לא תוכל להוסיף להשגיח על הקטינה למחרת ובכוונתה להעביר את הקטינה לבית חברתה של המשיבה, ועוד באותו הלילה העבירה הסבתא את הקטינה לבית חברתה בת ה - 18 של האם.

למחרת, הגיעו עו"ס המשפחה יחד עם עו"ס לחוק הנוער לבית חברתה של המשיבה. לאחר שניסיונותיהן ליצור קשר טלפוני עם המשיבה באופן ישיר או באמצעות בני משפחתה לא צלחו, הוחלט להעביר את הקטינה לקלט חירום. לאחר שיצאו מהדירה הצליחה החברה לשוחח טלפונית עם המשיבה וזו דיברה גם עם העובדות הסוציאליות והתנגדה להעברת הקטינה לקלט חירום, אולם לא הסבירה היכן היא ומדוע הותירה את הקטינה בבית הסבתא מבלי ליצור עימה קשר.

למחרת העברת הקטינה לקלט חירום נפגשו שירותי הרווחה עם המשיבה והסבתא. מספר ימים לאחר מכן התקיים דיון בבית המשפט לנוער ולקטינה מונה אפוטרופוס לדין. המשיבה לא התייצבה לדיון, אולם האב הובא לדיון באמצעות שב"ס והביע רצון לגדל את הקטינה יחד עם המשיבה. הסבתא הגיעה בסיומו של הדיון ואמרה, כי אינה יכולה לגדל את הקטינה. בית המשפט אישר את צו החרום וניתן צו ביניים לשלושים יום.

לאחר הדיון לא הצליחו שירותי הרווחה ליצור קשר עם המשיבה במשך מספר ימים. לבסוף תואם ביקור בין המשיבה לקטינה אולם המשיבה הודיעה, כי לא תגיע לביקור. ביום 3.4.14 נערכה ועדת טיפול והערכה אליה לא הגיעה המשיבה, אולם המשיבה הגיעה מספר שעות לאחר הועדה ואז נמסרו לה המלצות הועדה והפנייה לבדיקה בלשכה לבריאות הנפש. בשלב זה המשיבה ניתקה את הקשר עם שירותי הרווחה ולא ניתן היה לתאם מפגש בינה לבין הקטינה. בהמשך נקבעו מספר מפגשים בין המשיבה לקטינה אך המשיבה לא הגיעה לביקורים אלה מבלי לעדכן או להסביר את פשר היעדרותה, ורק ביום 27.4.14 נפגשה לראשונה עם הקטינה במרכז הקשר.

 

  1. ביום 7.5.14 התקיימה ועדת תכנון וטיפול נוספת, בה נכחו המשיבה והאב. המשיבה הביעה רצון לגדל את הקטינה אולם לא הציגה כל תוכנית וסירבה להשתלב בבית שבתאי לוי. האב ציין כי הוא משתחרר ממאסר בעוד חודש ויסייע בגידול הקטינה. הוחלט כי הקטינה תוסיף לשהות בקלט חירום והמשיבה תשכור בית ראוי למגורים בתוך חודש על מנת שתוכל לגדל את הקטינה עם שחרור האב. לאחר הועדה החלה המשיבה לשתף פעולה באופן חלקי עם הגורמים הטיפוליים, שכרה דירה באשקלון והגיעה בעקביות למפגשים עם הקטינה.

ביום 28.5.14 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בו הוכרזה הקטינה כקטינה נזקקת והוארך הצו להוצאה ממשמורת למשך ששים ימים נוספים. ביוני 2014 השתחרר האב ממאסר, עבר להתגורר עם המשיבה והגיע עימה לביקורים אצל הקטינה. ביום 10.7.14 נערכה הערכה פסיכיאטרית למשיבה ממנה עלה, כי המשיבה אינה לוקה במחלת נפש וקשייה נובעים בעיקר מבעיות פסיכו-סוציאליות.

בעקבות ההתרשמות מהשיפור במצבם ואורח חייהם של האב והמשיבה, המליצו גורמי הטיפול על חזרת הקטינה להוריה תחת פיקוח והשגחה, וביום 1.9.14 אישר בית המשפט את הבקשה לשינוי דרכי הטיפול. ביום 2.9.14 הועברה הקטנה לבית המשיבה והאב.

 

  1. ביום 9.10.14 התקשר האב למשטרה ודיווח כי עזב את הדירה שלושה ימים קודם לכן והמשיבה השאירה את הקטינה לבד בדירתם. שוטר ועו"ס תורנית לחוק נוער הגיעו לדירה יחד עם שתי חברות של המשיבה שהוזעקו אף הן למקום על ידי האב. הקטינה נמצאה לבדה בדירה שהיתה לא מסודרת עם בקבוקי וודקה ריקים פזורים בה, כאשר חלונות הדירה היו פתוחים וללא סורגים. נעשה נסיון ליצור קשר עם המשיבה שלא צלח. העו"ס לחוק הנוער שוחחה עם הסבתא שהודיעה, כי היא בדרך עם אחותה כדי לקחת את הקטינה, אולם תוכל לקחת את הקטינה רק לשלושה ימים, כי היא עובדת. העו"ס לחוק הנוער, אשר סברה, כי אין מי שיקח אחריות על הקטינה, החליטה להוציאה מרשות הוריה בצו חרום ולהעבירה לבית משפחת קלט החרום, בו שהתה בעבר.

יוער, כי בסופו של יום הסתבר כי גרסת האב לגבי מהלך האירועים לא היתה נכונה. כך, במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו נגד האב בגין נטישת הקטינה (ת.פ. (שלום אשקלון) 20725-10-14) הודה האב כי יצא מהדירה ביום 9.10.14 כשהוא מותיר את הקטינה לבדה ומדווח למשטרה כי המשיבה היא שהותירה את הקטינה לבדה. כן הודה בארוע אלימות כלפי המשיבה שהתרחש ביום 3.10.14.

 

  1. ביום 21.10.14 התקיימה ועדת תכנון וטיפול שלישית במספר בעניינה של הקטינה. המשיבה הגיעה לועדה וציינה, כי היא רוצה לגדל את הקטינה אולם קשה לה לעשות כן. בסמוך לאחר הועדה עברה המשיבה הפסקת הריון בבית החולים ברזילי. נקבעה לה פגישה עם עו"ס מחוזית לחוק האימוץ על מנת לפתוח בהליכי אימוץ אולם היא לא הגיעה לפגישה. שבוע ימים לאחר מכן, יצרה הסבתא קשר עם עו"ס המשפחה וסיפרה לה כי המשיבה ערכה נסיון אובדני. בעקבות זאת ביקרה עו"ס המשפחה את המשיבה ואז הסתבר לה, כי המשיבה עברה התעללות קשה על ידי האב בעת מגוריהם המשותפים, וכי זה מוסיף ומאיים עליה מתוך הכלא. הוצע למשיבה לצאת למקלט לנשים מוכות אולם היא סירבה; לאחר מכן הודיעה כי היא מעוניינת לצאת למקלט אולם לאחר שנמצא לה מקלט מתאים ניתקה את הקשר עם גורמי הטיפול ונעלמה.

ביום 17.11.14 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בעניינה של הקטינה, אליו לא התייצבה המשיבה, בו הוחלט על העברת הקטינה למשפחת אומנה עם אופק לטווח ארוך. ביום 24.12.14 התקיימה ועדת תכנון וטיפול נוספת בעניין הקטינה, אשר גם אליה לא התייצבה המשיבה ובה הומלץ על פתיחת תיק אימוץ. בינואר 2015 הועברה הקטינה למשפחת אומנה.

 

  1. ביום 11.1.15 התקיים דיון בעניינה של הקטינה בבית המשפט לנוער. המשיבה נכחה בדיון והביעה רצון לגדל את הקטינה אולם הודתה כי לא התעניינה בקטינה בחודשים שקדמו לדיון ולא הציגה כל תכנית שיקום לעצמה. בנסיבות אלה, הותיר בית המשפט על כנה את ההחלטה על העברת הקטינה למשפחת אומנה עם אופק אימוץ.

לאחר החלטה זו התקשתה המשיבה לשמור על קשר רציף עם גורמי הטיפול ולא קיימה מפגשים עם הקטינה. היא ביקשה לחתום על הסכמה למסירת הקטינה לאימוץ אולם חזרה בה מהסכמה זו. ביום 5.5.15 הגישה בקשה לבית המשפט לנוער באשקלון לחידוש המפגשים עם הקטינה, בה ציינה כי היא מאד מתגעגעת אליה ומעוניינת לקבל אותה ואף תלך לטיפול נפשי. כן נפגשה באותו היום עם גורמי הרווחה, ושבה ונפגשה עימם ביום 1.7.15. באוגוסט 2015 השתחרר האב ממאסר אך לא ניתן היה ליצור קשר עימו.

על אף הצהרותיה של המשיבה, כחודש לאחר פגישתה עם גורמי הטיפול נסעה לשבדיה ושהתה שם כארבעה חודשים, עד לנובמבר 2015. בשיחת טלפון שהתקיימה עימה ציינה המשיבה, כי היא סבורה שהטוב ביותר עבור הקטינה הוא, כי תחתום על הסכמה לאימוץ. ביום 12.1.16 שוב עזבה המשיבה את הארץ וטסה לגרמניה, ושבה רק ביום 21.2.16.

 

  1. ביום 3.2.16 הוגשה בקשה להעברת הקטינה למשפחה אשר הביעה את הסכמתה לאמצה בהתאם להוראות סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א - 1981 (להלן - "חוק האימוץ"). המשיבה ביקשה שהדיון ידחה על מנת שתוכל לשוב מגרמניה כדי להיות נוכחת בדיון, ועל כן התקיים הדיון ביום 24.2.16. במהלך הדיון הובהר, כי משפחת האומנה אצלה נמצאת הקטינה אינה מוכנה להמשיך ולהחזיק בה ועל כן קיימת חשיבות להעברת הקטינה למשפחה, אשר תוכל לגדלה לטווח ארוך. בסופו של יום הסכימה המשיבה להעברת הקטינה למשפחת האומנה המבוקשת וביקשה את עזרת בית המשפט לקבלת טיפול והדרכה הורית ולקביעת מפגשים בינה לקטינה. בית המשפט הורה, בין היתר, כי רשויות הרווחה יכינו תוכנית טיפול למשיבה וכי זו תעמוד בקשר רציף עימם ועם באת כוחה ותשתף פעולה עימם.

ביום 1.3.16 הוגשה בקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ. המשיבה והאב התנגדו לבקשה.  ביום 6.4.16 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לחדש את הקשר בינה לבין הקטינה והורה על קביעת מפגשים בתוך 45 יום, בכפוף לקיום חמישה מפגשים קודם לכן בין המשיבה לעו"ס המטפלת בעניינה. ביום 17.4.16 הועברה הקטינה למשפחת האומנה המיועדת לאמצה באם תוכרז בת אימוץ.

 מסיבות שונות התעכב קיום המפגשים. ביום 9.8.16 שב בית המשפט ודחה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי אין לקיים מפגשים בין המשיבה לקטינה. ביום 15.9.16 פגשה המשיבה את הקטינה, ובהמשך התקיימו ביניהן מפגשים נוספים. עם זאת, המשיבה לא הגיעה לחלק מהמפגשים שנקבעו ולאחר המפגש ביום 5.1.7 חדלה מלהגיע.

 

  1. ביום 5.12.16 הוגשה חוות דעתו של מכון שלם בעניינה של המשיבה. מכון שלם סבר, כי המשיבה אמנם כמהה לגדל את הקטינה ואף הצליחה בעבר לשתף פעולה לזמנים קצרים עם גורמי הסמכות והטיפול. עם זאת, המשיבה סובלת מאפיונים של הפרעת אישיות גבולית וניכר דפוס קבוע של חוסר יציבות בתחומים מרכזיים בחייה. המשיבה אינה מודעת לקשייה ומתקשה להפנים התערבויות טיפוליות והדרכות שניתנות לה. פעמים רבות נסיונות לעמת אותה עם קשייה מביא אותה לניתוק הקשר הטיפולי. הקטינה מגלה רמה גבוהה של חסינות רגשית אולם הטלטלות הרבות שחוותה בחייה יוצרות סיכון התפתחותי שעשוי להתבטא בקשיים משמעותיים בעתיד ועל כן זקוקה הקטינה להורות מיטיבה ויציבה, מעל להורות נורמטיבית ואין ברמת ההורות שמציגה המשיבה כדי להתקרב לרף זה. על כן, הומלץ על הכרזת הקטינה כבת אימוץ כלפי המשיבה.

כמו כן, הומלץ כי האימוץ יהיה סגור, שכן על אף יכולתה של המשיבה לשתף פעולה בחלק מהמפגשים שנערכו עם הקטינה ועל אף שהמפגש עם הקטינה בו צפו התנהל באווירה חיובית, המשיבה אינה מהווה דמות התקשרות ראשונית עבור הקטינה, ויש חשש, כי בשל חוסר היציבות הכללי המאפיין את המשיבה היא לא תשתף פעולה באופן מיטיב עם הסדר אימוץ פתוח. כן יש ליתן משקל מסוים להתנגדות ההורים האומנים לאימוץ פתוח. אין להמליץ גם על העברת דיווח תקופתי למשיבה מאחר וזה יצמצם את היתרונות הפוטנציאליים של שימור הזיקה בין הקטינה למשפחה המולידה.

 

  1. דיוני ההוכחות בתיק התקיימו בדצמבר 2016 עד פברואר 2017, כאשר המשיבה לא הגיעה לשלושה מהדיונים שנקבעו.

בדיון ביום 26.12.16 הכריז בית המשפט על הקטינה כבת אימוץ כלפי האב לאחר שהאב לא התייצב לדיונים פרט לדיון הראשון, לא שמר על קשר עם באת כוחו ולא התייצב לבדיקת הרקמות. משנקבע, כי אינו מביע עניין בקטינה ולא לקח חלק בגידולה או בטיפולה, נקבע, כי בשלו התנאים להכרזת הקטינה בת אימוץ כלפיו. 

בדיון זה, למעלה משלוש שנים לאחר לידת הקטינה ולמעלה משנתיים לאחר שהוצאה בשנית מרשות המשיבה, הציעה הסבתא לראשונה לגדלה בעצמה. על אף המועד המאוחר בו הועלתה ההצעה, ראה בית המשפט לבחון הצעה זו, על מנת לוודא, כי נבחנו כל החלופות טרם קבלת החלטה בלתי הפיכה להכריז עליה כבת אימוץ. למרבה הצער, הסבתא חזרה בה מהסכמתה לגדל הקטינה זו בשל התנגדות בעלה, אשר חשש כי העדה האתיופית לא תקבל את הקטינה בשל היותה בת לאב מוסלמי.

 

  1. ביום 30.4.16 הורה בית המשפט על הכרזת הקטינה כבת אימוץ. נקבע, כי למשיבה אין מסוגלות הורית כלפי הקטינה. המשיבה הפקירה את הקטינה פעמיים ונמנעה מלקיים עימה קשר במשך תקופות ארוכות. היא נעדרת כוחות להתמודדות עם קשיי היום יום ואין לה הכוחות הדרשים כדי לגדל את הקטינה, לה צרכים מיוחדים בשל נטישתה. על אף הצהרותיה לפיהן חשוב לה יותר מכל לגדל את הקטינה, נעדרה המשיבה ממספר ביקורים שנקבעו לה עם הקטינה מבלי שתספק הסבר לכך, באופן המעלה חשש לגורל הקטינה אם תוחזר אליה. כן נעדרה המשיבה ממספר רב של דיונים בעניינה, על אף התמיכה המשפחתית והיצוג המשפטי הראוי להם זכתה. המשיבה מאפשרת לעצמה חופש להיעלם ולהתנתק מחיי הקטינה, באופן המהווה סכנת נפשות עבור הקטינה. היא אינה יכולה להבין את גודל התובענות הנדרשת לטיפול בקטינה ואין לה כל תובנה לצרכיה של הקטינה. המשיבה חווה כאב גדול על רקע אהבתה לקטינה והזדהות עם גורלה, כאשר איש מבני משפחתה הקרובה אינו מוכן לסייע לה בגידול הקטינה; היא אינה אדם שלילי, אולם אין בכך די כדי להפוך אותה למתאימה לשמש אם לביתה.

עוד נקבע, כי לא נראה סיכוי לשינוי במצבה של המשיבה בעתיד הנראה לעין, לאחר שהמשיבה לא ניצלה את הכלים והאפשרויות שניתנו לה על מנת לשפר את מצבה. בנסיבות בהן איש מבני משפחתה של המשיבה לא מוכן לסייע לה, לא ניתן להמתין עוד ונדרש לעשות מעשה לטובת הקטינה. כמו כן, טובת הקטינה הינה אימוץ, שכן לאור אירועי הנטישה הקשים שחוותה יש להגן עליה מפני נטישות ונזקים נוספים בהמשך חייה.

עם זאת נקבע, כי יש לצמצם את תוצאות האימוץ ולהורות על אימוץ פתוח, וזאת על אף שהמומחה מטעם ביהמ"ש המליץ על אימוץ סגור. אין מקום לקבוע כי אימוץ סגור הינו הכלל ואימוץ פתוח הינו החריג, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, כאשר דרך המלך היא מתן העדפה לשמירת קשר עם המשפחה הביולוגית אלא אם כן קשר זה מסכן את הקטין. אכן, על משפחה מאמצת מוטלת משימה קשה והאימוץ הפתוח מוסיף התמודדות נוספת. עם זאת, כל אדם זקוק לזהות עצמית מגובשת ויכולת להיות חלק משרשרת משפחתית, כאשר לילד מאומץ בפרט כמיהה לקבל מידע על מוצאו וזהותו. הדבר מקבל משנה תוקף ביחס לקטינה, לאור צבע עורה הכהה בניגוד לצבע עורם הבהיר יותר של בני המשפחה המאמצת ולפיכך תהא הקטינה מודעת מגיל צעיר לאימוץ. קיום זיקה של ילד מאומץ למשפחת המקור מגיל צעיר משרתת את טובתו והיא עדיפה במקרים המתאימים על היחשפות בגיל 18 בלבד.

בית המשפט קבע, כי המשיבה אינה אדם שלילי ובשל הפסיביות בהתנהלותה אין חשש, כי תנסה לחבל בהליך האימוץ. קיים קשר משמעותי בין הקטינה למשיבה מעצם העובדה שהמשיבה הביאה את הקטינה לעולם והקטינה תשאף תמיד לקשר עם אימה, כך שאימוץ פתוח יוכל לאפשר התפתחות הדרגתית של קשר מיטיב בין הקטינה לאם שילדה אותה ואין די, בהקשר זה, בחשיפת הקטינה למינהגי העדה האתיופית. בהחלטה על אימוץ סגור יש לשקול את המחיר הכבד הטמון בו עבור הילד המועבר לאימוץ, כמו גם את רוח הפסיקה לפיה חוקי האימוץ אינם באים להעניש את ההורים, אשר בשל מבנה אישיותם הפכו לנעדרי מסוגלות הורית. על כן, טובת הקטינה להיות מוכרזת בת אימוץ באימוץ פתוח. נקבע, כי בשנתיים הראשונות לא יתקיימו כל ביקורים אך המשיבה תקבל דיווח כל 6 חודשים על מצב הקטינה ותועבר לה תמונה של הקטינה פעם בשנה; במשך שלוש שנים לאחר מכן יתקיים ביקור פעם בשנה, והחל ממועד זה יתקיימו 2 מפגשים בשנה; כאשר ימלאו לקטינה 12 שנה תיפגש עימה העו"ס לחוק האימוץ ותיבחן עימה אפשרות להרחבת היקף המפגשים עם המשיבה או פגישה עם יתר בני משפחתה הביולוגית ולאחר שנתיים ממועד פסק הדין רשאית המשיבה לשלוח לקטינה מכתבים ומתנות לקראת חגי ישראל ויום הולדתה.

 

  1. המשיבה השלימה עם תוצאות פסק הדין ולא השיגה עליו. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה (להלן - "המערער") הגיש ערעור בו עתר לקבוע כי על האימוץ להיות סגור. למרבה הצער, המשיבה לא התייצבה לדיון שנערך בפנינו אלא ב"כ בלבד.

טענות הצדדים

  1. המערער טוען כי עמדתה העקבית של פסיקת בית המשפט העליון הינה, כי דרך המלך היא אימוץ סגור, בשל הצורך של ילדים בהתקשרות בטוחה, בקביעות וביציבות והרצון לאפשר לקטינים מאומצים הורות ברורה, מיטיבה ונטולת קונפליקטים ככל האפשר. תפיסה זו מבטאת גם עקרונות חוק האימוץ, הקובע, בין היתר, כי האימוץ מנתק את הקשר המשפטי בין הילד להוריו הטבעיים ואין לגלות זהות המאמצים להורים הביולוגיים וזכות העיון של המאומץ בפנקס האימוצים היא רק מגיל 18. השיקול היחיד בקביעת היקף האימוץ הינו טובת המאומץ ורצון ההורים אינו שיקול לגיטימי בהקשר זה. המחקר העדכני בתחום האימוץ מראה, כי הגישה כלפי אימוץ פתוח נותרה בעינה וכי אימוץ כזה אינו מתאים במקרה זה. הנטל של קשר עם משפחתו הביולוגית של ילד מאומץ מעמיסה עליו שונות נוספת ויש להטילה רק כאשר קיימת מידה סבירה של ודאות, כי קשר כזה אכן ישרת את טובתו של הילד.

המערער סבור, כי טובת הקטינה אינה בצמצום תוצאות האימוץ. המפגשים שהתקיימו בין המשיבה לקטינה אופיינו בשתיקה ופסיביות ולא היטיבו עם הקטינה אלא עוררו בה טראומה וכאב והיקשו על התקשרותה למשפחה המועמדת לאמצה. הפסיביות בה מתנהלת המשיבה והפסקת הביקורים על ידה פוגעים בקטינה, אשר חוותה דפוס חוזר של היעלמות דמויות הוריות ואף חוותה נטישה נוספת עם היעלמות המשיבה מחייה בשל הפסקת המפגשים ללא הליך פרידה מסודר. בהעדרה של המשיבה מהדיון בערעור יש כדי להעיד על חוסר יכולתה לעמוד בהסדרי ביקורים עם הקטינה. כן יש לשקול את התנגדות המשיבה לאימוץ, בהתחשב בכך שאימוץ פתוח יכול להתקיים רק כאשר ההורה הביולוגי נותן למאומץ את ברכת הדרך להשתלבותו במשפחה החדשה, ראוי אף ליתן משקל להתנגדות משפחת האומנה לצמצום תוצאות האימוץ.

עוד נטען, כי לא מתקיימים כאן נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטיה מחוות דעת המומחה אשר המליץ על אימוץ סגור. המדובר בשאלה מקצועית מובהקת וכל אנשי המקצוע היו תמימי דעים שאין לצמצם את תוצאות האימוץ. למאמריה של ד"ר מאסס, עליהם הסתמך בית המשפט, אין ביסוס מחקרי, וממילא יש ליתן משקל מכריע לעניינה של הקטינה הספציפית, כפי שנבחנה בחוות דעת המומחה ולא לעמדה עקרונית בשאלת צמצום תוצאות האימוץ.

עוד סבור המערער, כי שגה בית המשפט כאשר קבע מתווה לצמצום תוצאות האימוץ מבלי שנסמך על חוות דעת מקצועית לעניין זה. המתווה שנקבע יוצר מציאות מבלבלת עבור הקטינה ומשפחת האומנה מאחר והוא מעלים תחילה את המשיבה מחיי הקטינה ואז משיב אותה בהדרגה. לאור הטלטלות שעברה, היא זקוקה להחלטה ברורה ביחס לעתידה ליצירת קשר מיטיב עם המשפחה המאמצת. אין להעמיד את הקטינה בגיל 12 בפני הבחירה אם להרחיב את הקשר עם משפחתה הביולוגית. כן היתה זו טעות לקבוע הסדר נוקשה בדבר קיום מפגשים מבלי להכפיף את ההסדר לשיקול דעת גורמי הטיפול בהתאם למצב הקטינה והמשיבה בבוא העת.

 

  1. המשיבה סבורה, כי טובת הקטינה הינה צמצום תוצאות האימוץ כדי אימוץ פתוח. קשר עם המשפחה הביולוגית מספק לילד תחושה של המשכיות, היסטוריה עצמית וזהות מגובשת. הגישה אותה הציג המערער הינה הגישה אשר היתה קיימת בעבר בעוד שכיום נהוג להעניק משקל משמעותי לקשר הביולוגי ועל בית המשפט לסלול את הדרך לגישה חדשנית ופתוחה בעניין האימוץ. אימוץ פתוח מאפשר למאומץ לשמור דימוי חיובי של ההורים הביולוגיים ומצמצם את תחושת הנטישה והדחיה של המאומץ. יש לבחון את הערך המוסף של האימוץ עבור הקטינה בעתיד ולא רק את מצבה כיום. כן אין ליתן משקל לעמדת הורי האומנה, שאינם צד להליך.

המשיבה טוענת, כי יש לשקול את טובת הקטינה ולא לזקוף לחובתה את התנהלותה במסגרת הליך האימוץ, בו התקשתה לתפקד בשל היותה במצב קשה וקורע לב עבורה. המשיבה מעולם לא רצתה לפגוע בקטינה, אלא שמדובר בבחורה צעירה שטרם השלימה את הליך התבגרותה, ועל כן מצבה צפוי להשתפר בעתיד והיא תשלים עם האימוץ ותוכל לקיים מפגשים עם הקטינה מבלי לפגוע ביחסיה של הקטינה עם המשפחה המאמצת. כן יש לשקול את היות הקטינה ממוצא אתיופי ובעלת גוון עור כהה, לעומת משפחתה המאמצת שהינה בעלת גוון עור בהיר, ועל כן הקטינה צפויה להעלות שאלות ביחס לאימוץ בגיל צעיר יחסית.

עוד נטען, כי הקשר של המשיבה עם הקטינה כאשר גידלה אותה בתחילת חייה היה קשר טוב וחזק, ולכך יש משמעות רבה לאור החשיבות הקריטית של התקופה הראשונית בחיי הילד והיא שהעניקה לקטינה את החוסן להתמודד עם המעברים והטלטלות בחייה. הקטינה מכירה כיום את המשיבה מהמפגשים ביניהן וגם אם בעבר הקשר נותק לתקופות מסוימות אין בכך כדי להצביע על קשר עתידי כושל. המשיבה מוסיפה, כי מניעת הקשר וטיבו נובעים, בחלקם, מכשלים טכניים וארגוניים של המערכת. המשיבה לא קיבלה את הליווי והטיפול להם היא זקוקה, כאשר הקטינה הוצאה מרשותה ללא הצדקה והועדות שכונסו התקיימו בניגוד לכללים ומבלי שהמשיבה תיוצג בהן.

הקטינה סומנה מראש לאימוץ על ידי המערער מבלי לשקול חלופות מתונות יותר, תוך הסתמכות על עובדות שנויות במחלוקת ודיווחים סותרים, אשר כל מטרתם הייתה להתאים לתוצאה המבוקשת, תוך הערמת קשיים בלתי סבירים כתנאי לחידוש המפגשים עם הקטינה. מסקנותיהם של עו"ס האימוץ וחוות הדעת של מכון שלם הינן מוטות. חוות הדעת נערכה בהתבסס על גישה מיושנת לפיה יש להרחיק קטין מהוריו הביולוגיים בעקבות אימוץ ותוך הסתמכות כמעט בלעדית על עברה של המשיבה ומבלי שהמבחנים השונים נערכו כראוי ועל כן, לא ניתן לקבל את המלצותיהם לגבי צמצום תוצאות האימוץ.

המשיבה סבורה, כי הסדרי האימוץ הפתוח שנקבעו הינם ראויים שכן נקבע כי אלה יתחילו רק תוך שנתיים באופן אשר יאפשר לקטינה להסתגל לביתה ולמשיבה להשלים עם הליך האימוץ. בית המשפט נתן לקטינה את הזכות להחליט בבגרותה מהו רצונה ובכך ביקש לחזות את רחשי ליבה ולתת לה את זכות הבחירה.

 

דיון

  1. דיני האימוץ בישראל קובעים, כי הכלל הינו אימוץ סגור, שבו מנותק כל קשר בין המאומץ להוריו הביולוגיים, ואימוץ פתוח - שבו נשמר קשר במינון כלשהו בין הצדדים - הינו החריג:

"מודל האימוץ הקבוע בדין הישראלי הוא, ככלל, מודל של אימוץ סגור לפיו עם מתן צו האימוץ מנותק הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים... זאת, למעט במקרים חריגים בהם יורה בית המשפט על אימוץ פתוח, המאפשר בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן לשמר קשר כלשהוא בין הקטין לבין בני המשפחה הביולוגית... הטעם לכך הוא כי אימוץ פתוח עלול, שלא במכוון, להציב בסימן שאלה את הסיכוי למימוש מלא של התכליות העומדות בבסיס ההכרזה על קטין כבר-אימוץ, בהן המטרה להעניק לקטין עוגן הורי ומשפחתי יציב וודאי תוך מניעת הותרתו קרוע בין שתי משפחות ובין נאמנויות ומוקדי הזדהות סותרים " (בע"מ 2709/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה, עמ' 15-16 (פורסם בנבו) (7.5.17)).

עקרון זה נובע מהוראותיו של סעיף 16 לחוק האימוץ, לפיו ברירת המחדל הינה אימוץ סגור:

"האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו; ואולם –

(1)         רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות; (...)"

על כן,  אימוץ פתוח יקבע רק במקרים חריגים ותוך מתן משקל עיקרי לטובתו של הקטין:

"הקושי האנושי הכרוך בהסדר האימוץ וטובתו, מצריכים ככלל הסדר של אימוץ "סגור"... אכן, החוק מכיר גם בחריג לכלל ה"אימוץ הסגור", בדמות ה"אימוץ הפתוח", המאפשר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן לשמר קשר כלשהו בין הקטין להוריו הביולוגיים. כל מקרה יבחן לגופו, כאשר במוקד ההתייחסות נמצא לעולם הקטין ולא ההורה הביולוגי. זכויותיו של ההורה הביולוגי ראויות להילקח בחשבון, אולם מולן עומדות גם זכויותיו של ההורה המאמץ. כך או אחרת, הדגש הוא קידום טובתו של הקטין ורווחתו (ראו סעיף 1(ב) לחוק האימוץ)" (השופט הנדל בבע"מ 3741/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, עמ' 15 (פורסם בנבו) (14.9.11), להלן – "בע"מ 3741/11").

 

  1. אכן, ההעדפה הנתונה לאימוץ סגור אינה נקיה ממחלוקת. קיימים קולות הקוראים לבחון סוגיה זו מחדש ולשקול מתן העדפה לאימוץ הפתוח, מתוך תפיסה כי אימוץ כזה הינו עדיף הן מזווית של טובת הילד המאומץ והן בשל זכויות ההורים הביולוגיים כלפי ילדם (בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פד"י סג(3) 111, עמ' 46 (פורסם בנבו) (29.11.09)). כך, כתב כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 3741/11 כי על אף הקשיים הרבים הגלומים באימוץ הפתוח, "לבי נוטה לחפש פתחי פתיחות, פתחי אימוץ פתוח במקרים המתאימים; לא הייתי רוצה לראות קטגורית את האימוץ הסגור כ"כלל פסיקתי", אלא כהכרח המציאות במקרים רבים, וככזה לא יגונה" (עמ' 18).

עמדה זו הובעה גם בספרות. כך נטען, כי הגישה הרווחת בישראל - שלא לאפשר אימוץ פתוח - אינה נותנת משקל דיו לזכותו של ילד לשמור על קשר עם הוריו הביולוגיים,  ועל כן "... לאור זכות הילד לשמור על קשר עם הוריו הביולוגיים, צריכה נטיית בתי המשפט להיות בכיוון הרשאת אימוץ פתוח, מקום שהסדר זה לא יפגע באופן מהותי בזכויותיו האחרות של הילד בכלל, ובזכותו להתפתחות תקינה בפרט" (רונה שוז, זכות הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים: לקחים מפרשת "תינוק המריבה", משפחה במשפט א' 163; 202, 213 (תשס"ז)).

במאמר אחר נטען, כי "האימוץ הסגור מחולל אובדן שאין לו תקנה ואין לו ביטוי. הזהות וההשתייכות שאבדו לילד לא יושבו" (מילי מאסס ועדי אופיר, דאגה, השגחה והפקרה: על אימוץ כפוי וסגור, עיוני משפט כט(2) 257, 301-302 (2006)). לפי תפיסה זו, האימוץ הסגור אינו מאפשר לילד לבטא את האובדן הגלום בניתוק ממשפחתו הביולוגית ואינו נותן לו לזהות ולתבוע את מה שאבד לו ומידור ההורה הביולוגי מחיי ילדו רק בשל העדר מסוגלותו ההורית אינו מוצדק, כאשר מדובר בהיעדר מסוגלות בלבד ולא על איום וסכנה לילד מתוך כוונות זדוניות (שם, עמ' 303-305).

 

  1. אף על פי כן, ההלכה הנוהגת בישראל נותרה זו הנותנת עדיפות לאימוץ הסגור, מתוך הכרה ביתרונותיו וחסרונותיו של אימוץ זה, בגינם במקרים רבים האימוץ הסגור הינו האופציה היחידה אשר לא תיפגע באופן חמור בטובת הקטין. כך, נקבע כי -

"האימוץ הפתוח עשוי, בנסיבות מתאימות, לאצור בחובו יתרונות שונים, ובהם - מתן מידע לילד המאומץ על מוצאו, ועל דבר זהותם של הוריו הביולוגיים. מידע כזה עשוי ליצור תחושה של המשכיות של היסטוריה אישית, ולמנוע תחושות נטישה ודחייה של הילד כלפי הוריו הטבעיים; הוא עשוי לתת להורים הביולוגיים תחושה של שליטה חלקית בגורל ילדם, ולהפחית את תחושות האשם והתסכול המלווים אותם בעקבות האימוץ; הוא עשוי לאפשר למשפחה המאמצת לחיות בפתיחות וכנות עם הילד המאומץ. כנגד יתרונות אפשריים אלה, קיימים חסרונות בולטים באימוץ הפתוח, שהעיקרי שבהם נעוץ בחשש לפגיעה ביציבותו הנפשית של הילד עקב משבר של זהות ושייכות, העלול להיגרם עקב התייחסותו לשתי משפחות; כן קיים חשש גדול לערעור יציבותו של תהליך האימוץ עקב תחרות העלולה להיווצר בין ההורים הביולוגיים להורים המאמצים, העלולה לזעזע את שלמותו הנפשית של הילד, ולפגוע במאמצם של ההורים המאמצים ליצור מערכת משפחתית יציבה והרמונית; האימוץ הפתוח עלול לחשוף את המאומץ לנסיבות קשות של לידתו ואימוצו; הוא עלול לעורר חרדה וחוסר בטחון בקרב ההורים המאמצים עקב חשש מניסיונות התנכלות של ההורים הביולוגיים לאימוץ או, עקב מאמץ מצידם להשפיע על הילד, ולהסיתו כנגד הוריו המאמצים" (בע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, עמ' 11 (פורסם בנבו) (16.4.08); וראה בעניין זה גם  יואה שורק, פידא ניג'ם-אכתילאת ואביגיל סגל, אימוץ עם קשר: יתרונות, קשיים ותובנות על יישום מיטבי בראי המחקר, עט השדה 17, 88, 93-99 (2016), להלן – "אימוץ עם קשר").

בשל החששות שהוזכרו לעיל, נטען בספרות המחקרית כי "אימוץ פתוח אינו מתאים במקרים שבהם בני המשפחה המולידה התעללו בילד מבחינה נפשית או פיזית, אם התנגדו לאימוץ, אם אינם מתעניינים בילד ובקשר עמו; אם הם מתקשים בשמירה על גבולות בקשר עם הילד; אם המפגש עמם אינו רצוי על ידי הילד או אם הוא עלול לעורר אצלו תסמינים פוסט-טראומטיים... חשוב להקפיד שההמלצה על אימוץ עם קשר תתבסס על שיקולים ישירים של טובת הילד, ולא על שיקולים זרים כגון הקלה על מצפונם של אנשי המקצוע המעורבים בהחלטה על האימוץ...". לעומת זאת, אימוץ פתוח יועיל יותר " ככל שגיל הילד כשהוצא מהבית היה צעיר יותר, ככל שיש לו פחות קשיים התפתחותיים או התנהגותיים, ככל שהקשר שלו עם ההורים המאמצים טוב יותר; ככל שההורים המאמצים אמפתיים יותר כלפי הילד בשל היותו מאומץ, ככל שהם אמפתיים יותר כלפי ההורים המולידים וככל שרצו יותר באימוץ ונכנסו לתהליך האימוץ בגישה פתוחה יותר וברצון; ככל שבני המשפחה המולידה יכולים יותר להשלים עם אימוצו של הילד, וככל שהם יכולים לקבל את הקשר שלו עם משפחתו המאומצת ולתמוך בו" (אימוץ עם קשר, עמ' 100).

במאמר אחר נטען, כי ניתן לשקול המלצה של אימוץ פתוח רק בסוגים מסוימים של מקרים. כאשר ילד גדל במשפחת אומנה המעוניינת ומתאימה לאמצו וזהותה ידועה להורים הבילוגיים; בן המשפחה הביולוגית מעוניין ומסוגל לאמץ את הילד; ילד גדול יותר המכיר את הוריו; אימוץ על ידי בן זוג של הורה גרוש ואימוץ אחים במשפחות שונות. יש לבחון האם ההורים הביולוגיים מודעים למגבלותיהם ומבינים את הצורך במסירת הילד לאימוץ; האם להורים ביולוגיים יש עבר של אכפתיות כלפי הילד; האם ניתן לצפות כי ההורים הביולוגיים ימשיכו לשתף פעולה עם גורמי הרווחה; האם יש להורים מרכיבי אישיות או התנהגות שיכולים לגרום להם להתנהג בצורה בלתי עקבית בעתיד; האם בקשתם נובעת מדאגה לטובת הילד. כן יש לבחון האם הילד פיתח מערכת יחסים טובה עם ההורה הביולוגי אשר ניתוקה יגרום לו נזק, האם מערכת היחסים עם ההורה הביולוגי תפגע בילד או תסכל את האימוץ, האם הילד מסוגל להבין ולהתמודד עם מצב בו יש לו שני זוגות הורים. כן יש להתייחס לרצונם של ההורים המאמצים (דניאל גוטליב, אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית, רפואה ומשפט 19, 109 (1998)).

 

  1. לאור השיקולים הרבים שהותוו לעיל, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי קיימים שלושה שיקולים עיקריים בעת בחינת צמצום תוצאות האימוץ: "שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, להורים המאמצים ולקטין עצמו – הוא הוא השיקול העיקרי... באשר להורים הביולוגיים, בעת בחינת האפשרות של אימוץ פתוח יש לבדוק בין היתר את מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר... בגדר השיקולים הנוגעים להורים המאמצים, נבחנת גם שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית, וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכליות האימוץ... באשר לשיקולים הנוגעים לקטין עצמו, נבחנת התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים" (בע"מ 3741/11 עמ' 15-16).

 

  1. ומן הכלל אל הפרט. אכן יש מקרים בהם ניתן יהיה לסטות מהכלל של אימוץ סגור - אך למרבה הצער אין זה המקרה שבפנינו, בו אין מנוס מלקבל את הערעור ולהורות על אימוץ סגור, בשינוי קל. השאלה האם מקרה ספציפי מתאים לאימוץ פתוח אם לאו הינה, בראש ובראשונה, שאלה שבמומחיות, הנוגעת להערכה אישית של הקטין, הוריו הביולוגיים וההורים המיועדים לאמצו. על כן, סבורני כי יש לתת במקרה זה משקל משמעותי לעובדה שגם המומחה מטעם בית המשפט וגם גורמי הרווחה המטפלים במשיבה ובקטינה סברו, כי מקרה זה אינו מתאים לאימוץ פתוח.

בחוות הדעת של מכון שלם נקבע, כי "צמצום תוצאות האימוץ נותן פתח לצמצום תחושת הנתק בזהות הילד המאומץ ולצמצום תחושת המאומץ כי ננטש על ידי הוריו המולידים. אנו סבורים על כן כי במקרים רבים האופציה של "אימוץ פתוח" היא אופציה שראוי לאמצה". על אף האמור, סבר מכון שלם, כי במקרה שבפנינו אימוץ פתוח אינו מתאים. אמנם, המשיבה הצליחה לשתף פעולה בתקופה מסוימת עם הסדרי הראיה והמפגש בו צפו התקיים באווירה חיובית. עם זאת, המשיבה אינה מהווה דמות התקשרות ראשונית עבור הקטינה ואימוץ פתוח ידרוש מהקטינה יצירת כניסה להסדר האימוץ יחד עם יצירת קשר עם האם המולידה. כמו כן, התנהלות המשיבה מאופיינת בחוסר יציבות כללי, אשר מקטין את ההסתברות שתשתף פעולה עם הסדרי האימוץ הפתוח ויש ליתן משקל להתנגדות ההורים המיועדים לאמץ לאימוץ הפתוח (עמ' 35-36 לחוות הדעת).

עיון בחוות הדעת מלמד, כי זו לא נערכה כלל ועיקר מתוך תפיסה כי אימוץ סגור עדיף בכל מקרה על אימוץ פתוח; נהפוך הוא, ד"ר עמוס שרון - החתום על ההמלצות בחוות הדעת – הבהיר, כי הוא סבור שבמקרים רבים אימוץ פתוח הינו אפשרות ראויה, אלא שאין הדבר כך במקרה זה.

  1. בנוסף לאמור, בתסקיר של רויטל קריתי, עו"ס השרות למען הילד, ויעל נמרוד, עו"ס לחוק האימוץ, שצורף לתיק המוצגים (נספח 10), חזרה ההמלצה שלא לקיים הסדרי ראייה בין המשיבה לקטינה ולהסתפק בהעברת עדכונים על מצב הקטינה פעם או פעמיים בשנה. לעמדתן, הקטינה חוותה נטישות רבות, שהביאו לכך שהיא מתקשה ביצירת קשר בטוח ובפיתוח אמון, כי המבוגרים בחייה לא ינטשו אותה שוב. כמו כן, לאחר שהקטינה הוכנה למפגשים עם המשיבה ופגשה אותה במשך תקופה מסוימת, נעלמה המשיבה בשנית מחייה של הקטינה לאחר שבחרה להפסיק את המפגשים ללא הכנה מוקדמת ומבלי שנפרדה מהקטינה. מכאן עולה, כי הניסיון להשיב את המשיבה לחיי הקטינה לא צלח וקים חשש, כי הקטינה לא תוכל לעמוד בניסיונות נוספים כאלה, המשחזרים את חוויית הדחיה שלה. הקטינה החלה לשקם את חייה ובעזרת מאמצים רבים היא מפתחת מערכת יחסים טובה עם ההורים המאמצים וזקוקה לקביעות וליציבות ללא טלטלות פיזיות או רגשיות. במידה ויצומצמו תוצאות האימוץ ויתקיימו ביקורים, תחושת הביטחון של הקטינה במשפחה המאמצת יעברו טלטלה וערעור כל פעם שתיפגש עם המשיבה. כמו כן, דווקא הרצון לשמר את הפן התרבותי - עדתי של הקטינה עלול לחשוף אותה בטרם עת לכך שנדחתה ע"י משפחתה בשל היותה בת לאם ממוצא אתיופי ואב מוסלמי, וחשיפה כזו כאשר הקטינה אינה בשלה לכן עשויה לגרום לה לנזק בלתי הפיך.

 

  1. גם בחינת הקריטריונים השונים שנסקרו לעיל מעלה, כי זה אינו המקרה המתאים לאימוץ פתוח. אכן, המשיבה לא התעללה בקטינה, ואין בי ספק, כי המשיבה אינה אדם שלילי וכי היא חפצה בטובת הקטינה ואוהבת אותה. עם זאת, הנסיבות מלמדות כי קשר של המשיבה עם הקטינה לא יהא לטובת הקטינה.

התנהלותה של המשיבה בעבר, כאמור, מאופיינת בחוסר יציבות רבה. המשיבה נעדרה מדיונים רבים שהתקיימו בשירותי הרווחה ובבתי המשפט בעניינה של הקטינה, לא קיימה קשר יציב עם שירותי הרווחה, הפסיקה את המפגשים עם הקטינה תוך שהיא נעלמת לתקופות ארוכות בחו"ל וגם כאשר חודשו הביקורים לבקשתה - לא הגיעה אליהם באופן סדיר ולבסוף הפסיקה אותם לחלוטין. גם בית משפט זה נחשף להתנהלות זו באופן ישיר כאשר המשיבה לא הופיעה לדיון בערעור, על אף חשיבותו הרבה של ערעור זה ועל אף שערב קודם לכן מסרה לב"כ שבכוונתה להגיע. התנהלות זו מעוררת את החשש, כי במידה ויקבעו מפגשים בעתיד בינה לבין הקטינה, שתוכן לכך מבעוד מועד והיא לא תופיע אליהם ללא כל התרעה מוקדמת ובכך תגרום לקטינה, אשר התכוננה למפגש זה, לנזק רגשי נוסף. קושי זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהקטינה עברה נטישות רבות בחייה בעבר ועל כן יש חשיבות יתירה להעניק לה יציבות וודאות מעתה ואילך. ליתרונות העקרוניים הגלומים בהסדר האימוץ הפתוח אין ערך של ממש, במצב בו קיים חשש ממשי, כי אלה לא יבואו לידי ביטוי מאחר והמשיבה לא תקיים את המפגשים באופן סדיר.

יובהר, כי אין המדובר במצב בו קיים כיום קשר משמעותי בין הקטינה למשיבה, אותו יש לשמר. אמנם, המשיבה גידלה את הקטינה בחודשים הראשונים לחייה ולאחר מכן למשך תקופה קצרה נוספת, אולם לאחר מכן בחרה המשיבה לנתק לחלוטין את הקשר בינה לבין הקטינה. המפגשים שהתקיימו לאחרונה בין המשיבה לקטינה היו ספורים והתאפיינו בשתיקה ופסיביות של המשיבה, ולא נוצר בהם קשר של ממש בין הקטינה למשיבה. אכן, ברי, כי קיים קשר בין הקטינה למשיבה מעצם העובדה כי הקטינה הביאה את המשיבה לעולם, אלא שלא די בקשר זה לצורך הכרזה על אימוץ פתוח.

עוד יש ליתן משקל מסוים לעמדתם של בני המשפחה המאמצת, המתנגדים לאימוץ הפתוח, באופן המעורר חשש, כי במידה ואימוץ בעל אופי כזה יכפה עליהם הם יתקשו להשלים עימו ולתמוך בו.

אמנם, אין להתעלם כליל מהעובדה שמוצאה של הקטינה מהעדה האתיופית, אשר המשפחה המאמצת אינה משתייכת אליה. עם זאת, ניתן לשמר את הקשר של הקטינה עם העדה ממנה היא מגיעה גם במסגרת האימוץ, כפי שאכן מבקשים לנהוג ההורים המיועדים לאמץ. כמו כן, אין להתעלם מכך שדווקא בעניינה של הקטינה יש חשש, כי מגע עם הקהילה האתיופית באמצעות בני משפחתה יגרום לה לנזק ולתחושת דחיה, לאור עמדת הסבתא לפיה על אף שהקטינה חשובה לה היא נאלצת לוותר על ההצעה לאמצה מאחר ואם תעשה כן כל העדה האתיופית תנדה אותה בשל היות הקטינה בת לאב מוסלמי (פ' 2.2.17).

 

  1. המשיבה מעלה טענות שונות כנגד התנהלות שירותי הרווחה בטיפול בה וסבורה, כי אילו היו רשויות הרווחה פועלות כראוי לא היתה הקטינה נמסרת לאימוץ ואין מקום להוסיף חטא על פשע במסירת הקטינה לאימוץ סגור. דא עקא, שטענות אלה אינן ממין העניין. אימוץ פתוח לא נועד להוות 'פרס ניחומים' עבור הורה שילדו נמסר לאימוץ, ועל כן השאלה האם מסירת הקטינה לאימוץ נבעה מכשל של גורמי הטיפול אם לאו אינה רלוונטית, מה גם, שבניגוד לעמדת המשיבה , איני רואה הכשל הנטען. השאלה היחידה בשלב זה הינה, האם האימוץ הפתוח יהא לטובת הקטינה ולמרבה הצער, בחינה זו מביאה למסקנה כי אין מקום לאימוץ פתוח הכולל מפגשים בין המשיבה לקטינה.

 

  1. מכאן - החלטת בית המשפט על קיום מפגשים בין הקטינה למשיבה, כמו גם העברת מכתבים ומתנות מהמשיבה לקטינה, אינה יכולה לעמוד.

עם זאת, איני סבורה, כי יש להתערב בקביעה, כי תוצאות האימוץ יצומצמו באופן שבו העו"ס לחוק האימוץ או העו"ס לחוק הנוער יעדכנו את המשיבה, אחת לשישה חודשים, בדבר מצבה של הקטינה, התקדמותה והתפתחותה, וימסרו למשיבה תמונה של הקטינה אחת לשנה. שוכנעתי, כי אין חשש, כי צמצום תוצאות האימוץ באופן זה יפגע בקטינה או בטובתה וכי המשיבה תפעל, בעקבות מידע זה, על מנת לסכל את האימוץ. כן יש ליתן משקל לכך ששירותי הרווחה אינם מתנגדים לפתרון זה. אמנם, המומחה מטעם מכון שלם לא המליץ על מתן המידע, משסבר, כי אין בכך כדי להועיל לקטינה; אלא כאמור, בעת מתן החלטה בדבר תוצאות צמצום האימוץ יש ליתן משקל גם לטובת ההורה הביולוגי, ובמקרה זה מתן העדכון האמור יכול להיטיב עם המשיבה מבלי לפגוע בקטינה.

 

  1. בשולי הדברים יוער, יש ממש בטענת המשיבה כי מתווה האימוץ הפתוח, שהינו מתווה מורכב, נקבע ללא קבלת עמדתו של מומחה ויש גם בכך טעם לפגם; אלא שלאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, איני רואה טעם להאריך בכך.

 

  1. סוף דבר, לו דעתי נשמעת, הערעור יתקבל והקטינה תאומץ באימוץ סגור, תוצאות האימוץ יצומצמו רק במובן זה שימסר למשיבה עדכון בדבר מצבה של הקטינה אחת לחצי שנה, ותמונה אחת לשנה.

 

              שרה דברת, שופטת

 

 

 

 

 

השופט א. ואגו:

אני מסכים.

 

אריאל ואגו, שופט

 

 

  

 

השופט י. פרסקי:

 

יעקב פרסקי, שופט

אני מסכים.

 

 

  

 

הוחלט, כאמור, בפסק דינה של השופטת דברת.

 

 

ניתן והודע היום ט"ו תמוז תשע"ז, 09/07/2017 בהעדר הצדדים.

 

  

 

 

 

 

 

 

שרה דברת, שופטת,

 

 

אריאל ואגו, שופט

 

יעקב פרסקי, שופט

 

ניתנה החלטה המאשרת את פרסום פסה"ד.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ