ערעור על החלטת ועדת הערר לענין שרותים מיוחדים (לגמלת שירותים מיוחדים

1. ביום 6/10/99 הגישה המערערת ערעור על החלטת ועדת הערר לענין שרותים מיוחדים מיום
13/7/99 שקבעה כי אין המערערת זכאית לגמלת שירותים מיוחדים )להלן - "הועדה"(.

2. המערערת טענה בדיון כי סבלה מהתמוטטות עצבים, כי יש לה תעודת עיוור וכי היא נכה
בדרגת %100 ואין לה הכנסות )למעט קצבת נכות(. עוד טענה כי נדרשת היא להוצאה
לתרופות, מצבה הבריאותי מדרדר, אין לה עזרה בבית, בעלה חולה אף הוא וגם ילדיה
הבגירים גרים עמה.

ב"כ המשיב טענה כי כעולה מבדיקת הועדה המערערת עצמאית בפעולות היומיום ואינה זקוקה
להשגחה, וכי חל שיפור במצבה הבריאותי כולל מצבה הנפשי ולפיכך אינה זכאית לגמלה.

3. ולהכרעתי -

א. כעולה מקביעת הנכות הרפואית מיום 30/12/98 נקבעה למערערת דרגת נכות בשעור %60.

הרופא המוסמך )פסיכיאטר( מציין כי חלה הטבה משמעותית במצבה הרפואי של המערערת.

עוד קבע כי המערערת עצמאית בשר"מ ואינה זקוקה להשגחה.

ב. אחות בריאות הציבור שבדקה המערערת בביתה ביום 29/11/98, קבעה כי המערערת עצמאית
בפעולת היומיום, ואינה נזקקה להשגחה.

ג. הועדה מציינת תלונות המערערת, וממצאי בדיקתה של המערערת בתפקודי היומיום, בהם
היא עצמאית באופן מלא.

לאור ממצאיה דחהת הועדה הערעור.

ד. בדיקת הועדה את המערערת ממצה, ברורה, ותואמת קביעת הרופא המוסמך ובדיקת אחות