ערעור על החלטת הועדה לעררים, לענין נכות כללית

1. בפני ערעור על החלטת הועדה לעררים, לענין נכות כללית, מיום: 18.07.99, אשר קבעה
למערערת דרגת אי כושר בשיעור של %74 לצמיתות.

2. לטענת המערערת, הועדה לא התייחסה לאישורים הרפואיים ולהתדרדרות במצבה הבריאותי.

3. עפ"י האבחון הרפואי נקבעה למערערת כעקרת-בית דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור של
%84, והחל מתאריך: 01.03.99.

הערעור שבפניי ענינו ערעור על החלטת ועדת אי כושר שאמורה להעריך את תיפקודה וכושרה
של המערערת לתפקד כעקרת-בית.

לכן, אין כל רלבנטיות לטענות באשר למצב הרפואי לדרגת הנכות הרפואית שנקבעה
למערערת.

לגופו של ענין, עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מלמד כי הועדה התייחסה לתלונותיה של
המערערת, עיינה בכל החומר הרפואי המתייחס לליקויים השונים מהם סובלת המערערת.
בהסתמך על המלצת פקיד השיקום, עפ"י דו"ח ההערכה התפקודית לענין כושר תפקוד של
עקרת-בית, קבעה הועדה לעררים כי המערערת "איבדה באופן חלקי ניכר מאוד %74 מכושרה
לתפקד במשק ביתה".

4. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה זו של הועדה לעררים ודין הערעור להידחות.

5. ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת
פסק הדין.

ניתן היום, א' ב אדר א תש"ס, )7 בפברואר 2000(, בהעדר הצדדים.