ערעור על החלטתה של ועדת העררים שדחתה ערעורו בגין סירוב שנרשם לו

1. ביום 7.11.99 הגיש המערער ערעור על החלטתה של ועדת העררים לפי חוק שירות התעסוקה
התשי"ט1959- מיום 25.7.99 בערר 22/98, שדחתה ערעורו בגין סירוב שנרשם לו )להלן :
"הועדה"(.

המערער טוען כי מדובר בעבודה במשמרות, כי הוא גר בלוד ועבד במודיעין 3 ימים, ויש
קושי בתחבורה, אח"כ אמר כי עבד 3 שבועות, כי השכר הוא שכר מינימום של 15 ש"ח לשעה
וזה לא נראה לו, מה גם שאינם משלמים נסיעות.

לגבי העבודה במושב זיתן - טען המערער כי לא הגיע לשם אלא רק התקשר ונאמר לו שזה לא
אקטואלי.

עוד טען כי המשיב שולח אותו למקומות רחוקים כדי לרשום לו סירובים, ומודיעין זה
בכיוון ירושלים איפה שיש ערבים ופחד, וכי בלוד, במקום קרוב, יש לו ביטחון.

2. פקיד ההשמה )להלן : "מוסקוביץ"( הבהיר כי המערער סירב ללכת למקום שהוצע לו שכן
מדובר בעבודה במחסן, וטען כי הוא לא ערבי. עוד הסביר כי בניגוד לטענת המערער - כי
יש תחבורה סבירה למקום כי גם למודיעין יש תחבורה סבירה וכי אם נשאר המערער לעבוד
במשמרת שלישית הסיע אותו המעסיק עד מרכז לוד )בפועל אישר זאת המערער עצמו, עמ' 1
שורה 13-14(.

המערער טען כי אינו יכול לעבוד כי אביו חולה, כי קשה לו לעבוד - וכי ועדה רפואית
קבעה שיכול לעבוד בהרמה של עד 15 ק"ג.

3. לאחר ששקלנו כל החומר שבפנינו - להלן הכרעתנו :