ערעור על גז"ד של ביהמ"ש בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות שאינה מותרת וכן בנשיאת משרה בהתאחדות- נדחה בעיקרו

המשיבה הורשעה על פי הודאתה בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות שאינה מותרת וכן בנשיאת משרה בהתאחדות כאמור, והכול בשל פעילותה ב"אגודת אלנקאא בבית לחם", להלן: האגודה, אשר הוצאה מחוץ לחוק, ככל הנראה בשלהי שנת 2004. בימ"ש קמא גזר על המשיבה 18 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשים מאסר על תנאי, והתביעה מערערת על קולת העונש.

לפי כתב האישום שבו הורשעה המשיבה, היא שמשה החל משנת 2003 ועד למעצרה בשלהי אוקטובר 2006 כמנהלת בי"ס ששייך לאגודה, ובמסגרת זו פנתה לפעילי ג'יהאד אסלאמי וקבלה מהם כסף לכיסוי חובות האגודה במספר רב של פעמים. כמו כן היא גויסה כחברה באגודה החל מפברואר 2005, ומאותו מועד שמשה גם כמדריכה חינוכית בבית הספר של הארגון. לא אמנע מלציין כי הפרטים שבכתב האישום מעוררים תמיהה מסוימת, ועולה מהם כי המשיבה שמשה תחילה כמנהלת בי"ס, עוד בטרם הצטרפה כחברה באגודה, ולאחר הצטרפותה - נהייתה גם מדריכה חינוכית, ולא קבלתי הסבר מניח את הדעת בעניין זה. בכל אופן, לדברי הסנגור, המשיבה פעלה במסגרת האגודה בטרם הוצאתה אל מחוץ לחוק, והעובדה כי הוצאה מחוץ לחוק נודעה לה רק בשנת 2006, כאשר נסגרו משרדי האגודה. טענה דומה טען הסנגור גם בפני בימ"ש קמא.

בימ"ש קמא פירט בהרחבה את שיקולי הקולא והחומרה, וציין כי יש להבחין לעניין הענישה בין ארגון שעוסק בטרור, ובין ארגון שעיסוקו בפעילות חברתית וקהילתית, גם אם הוצא אל מחוץ לחוק. לעניין זה, נפסק לא אחת בעבר כי גם פעולות חינוך ורווחה בעלות אופי אזרחי כביכול, אשר נעשות במסגרת של ארגוני הטרור, יש בהן חומרה רבה בכך שהן מסייעות לביסוסם של ארגוני טרור והגדלת השפעתן על האוכלוסייה. לכן, גם אם נכונה האבחנה הבסיסית שעשה בימ"ש קמא, עדיין אין בכך כדי להצדיק את העונש המקל שנגזר על המשיבה בערכאה קמא. כפי שעלה מהפסיקה שהגישה התביעה, רמת הענישה בתיקים דומים גבוהה במידה ניכרת מהעונש שנגזר על המשיבה בבימ"ש קמא (כפי שבא לידי ביטוי למשל בעד"י 3832/07, אף שאותו עניין חמור במידה מסוימת מהנסיבות שלפנינו), ולכן התלבטתי לא מעט בעניינו של ערעור זה. אילו הייתי יושב בערכאה ראשונה, הייתי גוזר על המשיבה עונש חמור יותר, אולם כידוע אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנדונים בפניה, ובמיוחד אמורים הדברים בנסיבות שלפנינו, נוכח גילה המבוגר של המשיבה שהינה בת 53, ונוכח מצבה הרפואי, בהיותה סובלת ממחלות כרוניות רבות, כפי שמציין השופט הנכבד קמא בגזר דינו.

בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, באתי לכלל מסקנה כי אף שבימ"ש קמא הקל עם המשיבה יתר על המידה, הרי שנוכח נסיבותיה האישיות הייחודיות שפורטו לעיל, אין מקום להחמיר עמה בעונש המאסר בפועל שנגזר עליה. עם זאת, בכדי לחזק את ההיבט ההרתעתי הצופה פני עתיד בענישתה, ונוכח עברה של המשיבה שהורשעה בעבר, אמנם לפני כ-17 שנה, בעבירות ביטחוניות שונות, החלטתי  להחמיר בעונש המאסר על תנאי שנגזר על המשיבה. לפיכך, תחת העונש של 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, אני גוזר על המשיבה 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 4 שנים, והתנאי הוא כפי שקבע בימ"ש קמא. כאמור, אין שינוי בעונש המאסר בפועל שנגזר על המשיבה.       

ניתן היום 17 באפריל 2008, י"ב בניסן התשס"ח, בפומבי ובמעמד הצדדים.

נשיא