ערעור בעניין החלטת ביהמ"ש השלום לנוער להוציא את הילדים ממשמורת הוריהם ולמוסרם לרשות הסעד כדי שתקבע את מקום חסותם

1. המערערת והמשיב 1 היו נשואים זל"ז, התגרשו בינואר 1998 בבית הדין הרבני, בעקבות
תביעת גירושין שהבעל תבע בדצמבר 1995.

מטבע הדברים, המשמורת בשני ילדי בנה"ז )ילידי 1988 ו- 1991( נכרכו מטיבם ומטבעם
בתביעת הגירושין, משמע היתה בסמכות ביה"ד הרבני.

בפועל אין עד היום פס"ד בביה"ד הרבני אודות המשמורת בשני הילדים, למרות שנושא
המשמורת תלוי ועומד בין ההורים לפחות מאז הגשת תביעת הגירושין ב- 1995.

הערעור הנוכחי הוא על החלטה של ביהמ"ש השלום לנוער, אשר פעל מכוח סמכותו לפי חוק
הנוער )טיפול והשגחה( תשייך - 1960, קבע כי שני הקטינים הס קטינים נזקקים, ונקט
בדרכי טיפול עפ"י סעיף 3(4( מאותו חוק, היינו החליט על הוצאת המשמורת בילדים משני
ההורים, ומסירתה לרשות הסעד כדי שתקבע את מקום חסותם.

המערערת היא האם והאב צויין כמשיב מספר 1.

יצויין כי האב לא שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש ומתנגד לה, הגם שלא הגיש ערעור נגדי, אלא
רק טען בעניין זה בע"פ.

2. בפתח הדברים רצוני להבהיר את מהותו של ההליך בבימ"ש לנוער, להבדיל מההליך בביה"ד
הרבני, משום שלפחות לגבי האב, הדברים משובשים לחלוטין :

ביה"ד הרבני אמור להכריע במשמורת שבילדים, במישור של חילוקי דעות בין ההורים.
הכרעתו היא במסגרת הסמכות בסעיף 25 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -
1962, לרגל גירושי ההורים, לקבוע אצל מי משני ההורים תהיה המשמורת, ומה יהיו דרכי