עפ"א 4282-07-15 מונהאל ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון עכו

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן) בתיק צ"ה 29893-11-12, שניתן ביום 18.5.15, לפיו ניתן צו, לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "הצו"), המצווה להרוס את שלד "הבניין העגול", הבנוי בכניסה הדרומית לעכו על מקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 18036, בכניסה הדרומית לעכו (להלן: "המבנה", "המלון" או "הנכס"), תוך שנקבע כי הצו ייכנס לתוקף ביום 19.5.16.

המערער טוען, כי טעה בימ"ש קמא בכך שהוציא את הצו על פי הוראות סעיף 212 לחוק ובכך שהעדיף את האינטרס הציבורי על פי אינטרס המערער וקניינו, מה גם שלטענתו, האינטרס הציבורי אינו מחייב הריסת המבנה.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

2.מדובר במבנה עגול, שנבנה בהיתר, ואשר תוכנן לשמש כבית מלון בשם "פנינת הים". המבנה הוקם על ידי חברת בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (להלן: "חברת בולוס"), אך לא הושלם ומצוי במצב של שלד חלקי. המבנה נמכר, במצבו זה, למשיבה 2, במסגרת הליכי פירוק, אליהם נכנסה חברת בולוס. המערער העיד בפני בימ"ש קמא ואמר שהוא רכש את המבנה, מכונס הנכסים, לפני כ- 15 שנים.

המבנה נבנה בסטייה מהיתר הבניה שהוצא (לבקשת חברת בולוס) עוד ביום 30.4.2000. נבנו רק 16 קומות במקום 32 קומות וגם הקומות שנבנו לא הושלמו; השלד נבנה בחיפוי חלקי, ללא מחיצות וללא חלונות, לא הושלמו עבודות הפיתוח וההתחברות לכבישים, לא מולאו תנאי התחייבות בלתי חוזרת שצורפה להיתר, בדבר השלמת תכנית הפיתוח ועוד והעיקר - המבנה עומד, במצב זה, על אף שתקפו של היתר הבנייה פג ביום 30.4.2003, היינו - לפני כ- 12 שנים.

3.במצבו זה נמכר המבנה למערערת, שהייתה מודעת למצב המבנה ולהיתר, על תנאי. אין חולק, שהמבנה נרכש על ידי המערערת, כהזדמנות עסקית, למטרות מסחר, כדי למכרו, ללא שהייתה כל כוונה מצד המערערים להשלים את בנייתו בכלל או את בנייתו כמלון, בפרט. וכך ניצב לו הנכס, במצבו זה, ללא כל שינוי (למעט בלאי טבעי).

המערער עצמו וכן בא כוחו הבהירו, במפורש, כי אין בכוונת המערערים להשלים את המלון וכי אין היתכנות כלכלית לעשות כן, אלא רק לבנות בנייה למגורים (שאיננה אפשרית במקום, על פי התכניות החלות על המקרקעין).

עיקרי החלטת בימ"ש קמא

4.בהחלטה מפורטת ומנומקת, סקר בימ"ש קמא את העובדות הרלבנטיות, את הוראות הדין ואת טענות הצדדים ובעמדו על תכליתו של סעיף 212 לחוק, כפי שעולה מהפסיקה ועיקרה - שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל קיומו של מבנה בלתי חוקי, אשר "תהא מוצדקת רק באותם מקרים בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק הגובר על אינטרס הפרט" - קבע, כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על האינטרסים של המערערים ועל זכות הקניין שלהם.

5.בימ"ש קמא קבע, כי מעצם המצא המבנה, במצבו הנוכחי, כשלד בלתי מוגמר של מלון רב ממדים, משך שנים ארוכות, ברצועת חוף הים, בלא שמסתמנת כל מגמת פיתוח אודותיו, קיימת פגיעה באינטרס הציבורי וציין, כי בשל מיקומם של המקרקעין, ההיתר לבניית המלון במקום כלל זכויות מיוחדות וכי המטרה, בגינה ניתן ההיתר, איננה מוגשמת.