עמ"ת 44531-11-14 מדינת ישראל נ' בוזגלו(עציר)

מדובר בערר שהוגש על ידי העוררת- מדינת ישראל, על החלטת בית המשפט קמא מיום 19.11.14 שניתנה על ידי כב' שופט דהאן, בתיק מ"ת 22411-11-14, בבית המשפט השלום באשקלון, במסגרתה הורה על שחרור המשיב.

במסגרת הערר טענה העוררת כי בתאריך 11.11.14 הוגשו כנגד המשיב ונאשם אחר (להלן: "אחר"), בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים וכתב אישום המייחס לשניים עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בכך שהחזיקו בצוותא חדא ברכב מסוג מאזדה, שהיה בחזקת האחר ונהוג על ידי האחר, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 148 גר' נטו, שהיה מחולק לסולייה, עליה חתיכות ניילון וחצי סולייה בתוך גרב שחורה. הסם היה מונח ברצפת הרכב סמוך למושב הנוסע ממנו יצא המשיב. לטענתה, בדיון שהתקיים בתאריך 13.11.14 טען בא כוח המשיב להעדרן של ראיות לכאורה לגבי המשיב, ובדיון מיום 19.11.14 קבע בית המשפט קמא כי לגביי האחר קיימות ראיות לכאורה והורה כי שירות המבחן יגיש בעניינו של האחר תסקיר. לגביי המשיב נקבע כי אין דיי בראיות לכאורה שהוצגו כדי להקים יסוד סביר להרשעה, וכי המשיב ישוחרר, בתנאים שיבטיחו התייצבותו לדיונים בלבד.

נימוקי הערר

העוררת טענה כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אין ראיות לכאורה לביצוע עבירה של החזקת סם. לטענתה, הראיות בתיק מבוססות על "חזקת המקום" ו- "חזקת השליטה", ולא קיימות ראיות בתיק המפריכות את החזקות הללו ולכן יש לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. עוד טענה כי השוטרים שהגיעו למקום המעצר, בעקבות מידע חם על ביצוען של עסקאות סמים ברכב מאזדה המוזכרת בכתב האישום, וכן צויין בדוח כי השוטר אבי חמו (להלן: "השוטר אבי") נרשם שהבחין ברכב ובמשיב יוצא מתוכו, השוטר אבי ערך חיפוש ברכב ועל פי דבריו נמצאו הסמים ברצפת הרכב במושבו של הנוסע ממנו יצא המשיב. לטענת העוררת אין מחלוקת כי ברכב המאזדה נמצא סם מסוג חשיש בכמות שמעידה כי אינה לצריכה עצמית.

עוד הוסיפה וטענה, כי מיקום הסמים ברכב והעובדה כי סוליית הסם הייתה לא עטופה, הן עובדות המדברות בעד עצמן ואינן משאירות מקום לספק כי המשיב החזיק את הסם. לדבריה, חיזוק לכך הינו כי השוטר אבי שעצר את המשיב, הריח ריח של חשיש הנודף ממנו.

לטענתה, גרסת המשיב לפיה אינו קשור לאירוע אינה עולה בקנה אחד עם גרסת השוטרים.

ביום 20.11.14 התקיים בפני דיון בערר.

ב"כ העוררת טענה כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא, וכי יש ראיות לכאורה. לטענתה רכב הגיע מבאר שבע לקריית גת לשם עסקאות סמים. אחד השוטרים זיהה את המשיב ברכב. לטענתה ברכב נמצאו סמים, בסוליה אחת לא גלויה וכי נדף מהמשיב ריח של חשיש בעת החיפוש.

לטענתה חזקת השליטה קיימת, בשל כך שהסם נתפס על רצפת מושב הנוסע, ומדובר בכמות סם גדולה. לפיכך טענה כי הראיות קיימות ברמה לכאורית.

מנגד טען ב"כ המשיב כי אין מחלוקת על קיום עילת מעצר. לטענתו, השוטרים אמרו שראו את המשיב יוצא מהרכב בעוד שהוא טען שיצא להיפגש עם אדם אחר, ולטענת המשיב הוא לא היה ברכב. ואינו מכיר את הנהג של הרכב. לטענת ב"כ המשיב, גם אם גרסת השוטרים נכונה, אין זה אומר שאדם שיוצא מרכב אחראי לכל מה שנמצא בתוך הרכב כשהרכב בבעלות של אחר. לטענתו, על העוררת להוכיח ידיעה או קשר לחפץ ומטביעות אצבע ובדיקת דנ"א שנלקחו, אין קישור לדנ"א.

לטענתו, קיים מידע מודיעיני בתיק, שהמשיב אינו מוזכר בידיעה זו.

עוד הוסיף וטען כי החיפוש ברכב נעשה באופן לא חוקי, ולכן ביקש לשחרר את המשיב.