עמ"ת 41034-09-14 אמסאעד(עציר) נ' מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ר. סולקין) מיום אתמול, 16/9/14, שבה הורה כי העורר ייעצר עד החלטה אחרת ושבה נדחה הדיון בבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים ליום 22/9/14 בשעה 10:00, וזאת "לנוכח אילוצי יומנו של שופט המעצרים".

נגד העורר הוגש ביום 16/9/14 כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של תקיפה סתם, איומים והחזקת סכין למטרה לא כשרה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בפתח הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שהתקיים לפני כב' השופט סולקין ביום 16/9/14, ביקש ב"כ העורר לדחות את הדיון "ליום חמישי לצורך צילום חומר החקירה...". ב"כ העורר הוסיף כי "מכיוון שמדובר במשיב צעיר, נטול כל עבר פלילי, שנמצא בפעם הראשונה בחייו במעצר, אני חושב שתהיה חשיבות לא לדחות את הדיון מעבר לזמן המינימלי הדרוש...".

ב"כ העורר הדגיש במהלך הדיון בערר, כי בית המשפט קמא לא עיין בחומר הראיות ועל כן ביקש להורות לבית משפט קמא על קביעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ליום חמישי 18/9/14, כפי שהתבקש במהלך הדיון מיום 16/9/14, ולא למועד מאוחר יותר.

מנגד, ב"כ המשיבה עתרה לדחות את הערר וציינה כי מדובר בדחייה קצרה יחסית של מועד הדיון וכי בית משפט קמא קובע את מועד הדיון בהתאם ליומן שלו.

כידוע, על פי סעיף 21(ד) ל"חוק המעצרים", בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם או סנגורו, לדחות את הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, כדי לאפשר לנאשם או לסנגורו לעיין בחומר החקירה, ולצורך כך לצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים. מדובר במעצר ארעי, או במעצר מוקדם, שלפני הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לגופה. לצורך היענות לבקשת סנגור לדחיית הדיון כדי ללמוד את חומר הראיות, אין בית המשפט נדרש לעיין בחומר הראיות. בהבדל מכך, כאשר מדובר במעצר ביניים עד להחלטה אחרת, שאיננו מוסדר בחוק אלא נובע מסמכותו הטבועה של בית המשפט, על בית המשפט, בטרם יאריך את המעצר לאחר אישום, לעיין בתשתית הראייתית, כדי להיווכח בקיומו של ניצוץ ראייתי לכאורי לכל הפחות (ראו למשל והשוו: בש"פ 1289/91 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 759, 762-761; בש"פ 6190/98 מדינת ישראל נ' שושני, פ"ד נב (4) 515, 527-523; בש"פ 10776/08 בן חמו נ' מדינת ישראל, בפסקה 16 (18/1/09); בש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל, בפסקה 17 (24/10/09); בש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל, בפסקאות 10-9 (19/1/10); בש"פ 1057/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (5/2/12)).

העולה מהפסיקה הוא כי במקרה דנא, משביקש ב"כ העורר לדחות את הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים מיום אתמול, 16/9/14, למחר, 18/9/14, לצורך לימוד חומר החקירה, ומשהתנגד ב"כ העורר לדחייה ארוכה יותר של מועד הדיון, היה רשאי בית המשפט לפעול באחת משתי הדרכים הבאות: האחת, להיענות לבקשת ב"כ העורר ולקבוע את הדיון למועד המבוקש, או למועד מוקדם יותר, מבלי צורך לעיין בחומר הראיות; והשנייה, לדחות את הדיון דחייה ארוכה יותר ולהורות על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת, ובלבד שישתכנע כי יש לפחות ניצוץ ראייתי לכאורי, לאחר שעיין בחומר החקירה.

מכיוון שבמקרה דנא בית משפט קמא לא ציין בהחלטתו כי קיים ניצוץ ראייתי, ובשים לב לטענת ב"כ העורר כי בית משפט קמא כלל לא עיין בחומר החקירה, לא היה רשאי בית משפט קמא לדחות את הדיון דחייה ארוכה יותר באופן משמעותי מהדחייה של יומיים שלה הסכים ב"כ העורר. זאת, במיוחד בשים לב לכך שב"כ העורר התנגד במפורש לדחיית הדיון למועד מאוחר יותר, תוך שנימק זאת בכך שהעורר הוא צעיר, נטול עבר פלילי, שנמצא בפעם הראשונה בחייו במעצר.

סוף דבר, הערר מתקבל והדיון מוחזר לבית משפט קמא כדי לקיים דיון מחר, 18/9/14, אם לצורך בחינת קיומו של ניצוץ ראייתי ואם דיון לגופה של הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לפי שיקול דעתו של בית משפט קמא.

המעצר של העורר ייקצב, אפוא, עד מחר 18/9/14, בשעה 15:00, והעורר יובא לבית משפט קמא מחר 18/9/14 בשעה 09:00. שעת הדיון מחר תיקבע ע"י בית משפט קמא בהתאם ליומנו של בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ד, 17 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים.