פס"ד בערעור על קיום צוואה - פסקדין

ערעור על פסק דין מיום 8.2.2025 של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ליאור ברינגר, ת"ע 32956-11-22) בגדרו קוימה צוואת המנוחה ע' ז"ל (להלן: המנוחה) מיום 3.3.2022 (להלן: הצוואה).

רקע עובדתי

1. המנוחה נפטרה ביום 21.3.2022 בגיל 70 לאחר אישפוז קצר והתדרדרות מהירה במצבה. הצוואה נערכה 18 יום טרם פטירתה.

2. למנוחה שני ילדים: המערער והמשיבה. שניהם בגירים. המערער הוא אשל"א, אשר אביו, הגרוש של המנוחה, מונה לאפוטרופסו בסמוך להגשת ההליכים בנוגע לצוואה. המערער סבל מבעיות נפשיות מאז נעוריו ולאחר מכן במסגרת שירותו הצבאי מצבו החמיר והוא הוכר כנכה צה"ל בשל מחלת הסכיזופרניה. כיום הוא מתגורר עם אביו בדירת אחיו של האב, ומתקיים מקצבאות ביטוח לאומי ומקצבאות משרד הביטחון.

3. אין מחלוקת כי המנוחה בצוואה נישלה את המערער מכל רכושה והורישה את כל רכושה למשיבה. רכושה כלל דירה ב**** וכן סכום של כ- 700,000 ₪ בחשבונות בנק וכ- 200,000 ₪ בקרן השתלמות. בצוואתה היא כותבת בסעיף 3: "אני זוכרת את בני, המערער ת.ז ... ואין ברצוני כי יירש אותי כלל".

4. בחודש אוקטובר 2021 המנוחה פנתה לעו"ד ב' שהוא עורך הצוואה (להלן: עורך הצוואה), לקביעת פגישה לצורך הצוואה, אולם בסופו של דבר היא נמנעה מלהגיע למשרד עורך הצוואה באותו חודש, בשל מגפת הקורונה. במקום זאת היא התקשרה עמו בטלפון ובמהלך שיחה ממושכת הבהירה לו כיצד ברצונה להוריש את רכושה. נקבעה פגישה לחתימה על הצוואה, אולם טרם הגעת המועד, המנוחה נפלה ונפצעה ביום 17.10.2021 ולכן לא נחתמה הצוואה באותו חודש.

5. כתוצאה מהנפילה באותו יום סבלה המנוחה משבר בזרוע בעטיו עברה ניתוח ביום 24.10.2021. לאחר הניתוח וההחלמה לכאורה, החלה התדרדרות במצבה מבחינת הכאבים, שהופיעו גם ברגליים. "הכאבים מגבילים מאוד את תפקודה. בתקופה זו היא סיעודית, כלומר נזקקת לעזרה בכל התפקודים והבת (המשיבה – ע' ר') מתגוררת אתה ומטפלת בה אך בשעות הבוקר נשארת לבד. אין ציון על פגיעה קוגניטיבית כלשהיא" (חוות דעת המומחה, סעיף 13, עמוד 13 לחוות הדעת).

   ביום 23.2.2022 (10 ימים לפני חתימה על הצוואה) המנוחה נפגשת עם האורטופד לצורך מעקב. "מדווחת שהיא ללא כאבים, מוסרת מידע קוהרנטי לאורטופד על לוח הזמנים הקשור להופעת הכאבים כחודשיים לאחר הניתוח, כלומר דצמבר 2021, אופי הכאבים, מיקומם ומה גורם להחמרתם" (חוות דעת, שם).

6. ביום 3.3.2022 הגיעה המנוחה למשרדו של עורך הצוואה שערך את הצוואה ואף חתם כעד לצוואה וכן חתם כעד עו"ד א' א'.

7. "שלושה ימים אחרי החתימה על הצוואה מתאשפזת המנוחה במחלקה פנימית באיכילוב בגלל חולשה וירידה במצבה הכללי. מצוין שהפכה סיעודית לאחרונה, החולשה הכללית עם אירועים חוזרים של נפילות הביאו לכך שהתקשתה בהליכה של מספר צעדים ונזקקה לטיטולים למרות שליטה על הסוגרים". ביום האשפוז מוסרת מידע קוהרנטי וברור לרופאים על מצבה ובקבלה למחלקה היא מוערכת כ"צלולה וסיעודית לאחרונה ".

8. כבר בימים הראשונים לאשפוז מצבה הגופני והקוגניטיבי מתדרדר מיום ליום, ולצערנו, היא נפטרת באופן שאינו מוסבר במלואו ביום 21.3.2022 בהיותה בת 70.

   פסק הדין של בית משפט קמא

9. בפסק הדין התקבלה במלואה עדותו של עורך הצוואה, אשר לא הייתה מחלוקת על אמינותו ולפיה המנוחה הביעה את רצונה במפורש בפניו להוריש הכול למשיבה, בתה, ולא להוריש דבר למערער, הבן.

10. לא הייתה מחלוקת שהמנוחה אהבה את בנה, וניסתה לסייע לו ככל יכולתה לרבות מימון ההליכים המשפטיים הרבים להכרה בזכויותיו על ידי משרד הביטחון, הליכים שנוהלו על ידי אשתו של עורך הצוואה, שגם היא עורכת דין, במשך שנים רבות. אולם עורך הצוואה העיד כי למרות שפנה אליה מספר פעמים בבקשה, שתשקול להוריש משהו לבן המערער, היא סירבה והייתה החלטית בכך.

11. מחוות דעת המומחה, מהמסמכים הרפואיים, מעדות עורך הצוואה והעד לצוואה עולה שהמנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה. גם אם פיסית היו לה קשיים כמתואר, לא הייתה לה בעיה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה. עורך הצוואה אף מתאר כי "היא נכנסה בכוחות עצמה היא התיישבה קמה בכוחות עצמה". בית משפט קמא מסכם זאת כך: "כשהגיעה לחתום על הצוואה ביום 3.3.22, גם אז הייתה עצמאית, התהלכה לבד, מודעת ומבינה את מעשיה".

12. עורך הצוואה אף העיד שהמנוחה מסרה לו את ארבעת מניעיה שלא להוריש דבר לבנה למרות שדיבר אתה על כך והציע לה להוריש לו. ארבעת המניעים היו:

    1. ראשית, התנהגותו כלפיה עד כדי כך שחשה שבעקבות מפגש אתו אירעה הנפילה הקשה שלה - "התנהג אליה באופן מאוד אלים מילולית מאוד- מאוד אלים היא גם פחדה ממנו והוא פגע בה, אני לא יודע אם היא הראתה לו את זה אבל ממנה הבנתי מהדברים שהיא אמרה שהיא מאוד נפגעה ממנו עד כדי כך שביום שדיברתי אתה זה מופיע בתרשומות וקבענו פגישה בפגישה הראשונה היא יצאה ממנו מפגישה אתו מאוד נסערת והיא אמרה שבעקבות זה היא גם נפלה בכביש או במדרכה ובעקבות זה גם אושפזה"

    2. שנית, חששה שלא ידע לנהוג בכספים באחריות – כי "איבד" כספים רבים במהלך השנים.

    3. שלישית, היא חשה שהוא מסודר בחייו, מכיוון שדאגה שיקבל את מירב הקצבאות והזכויות המגיעות לו, כולל ביטוח לאומי ומשרד הביטחון שם הוא מוכר כנכה ב- 100%.

    4. רביעית, המשיבה תדאג לו "אני יודעת שהמשיבה היא אחות טובה ושהיא סומכת עליה ושאם יהיה למערער בעיה היא תדע לדאוג לו".

13. פסק הדין אף קבע: "האמנם הייתה המנוחה תלויה לחלוטין בתובעת? כזכור, העד האובייקטיבי שעדותו אינה במחלוקת, הוא עורך הצוואה, עו"ד ב'. וכיצד הגיעה המנוחה לעו"ד זה? – דרך המתנגד עצמו. אשתו של עוה"ד גם היא עו"ד במקצועה, טיפלה במתנגד עשרות שנים, דאגה שיקבל את כל הקצבאות וההטבות המגיעות לו. כך שהמתנגד היה לקוח של אשת עוה"ד משך עשרות שנים. בחודש אוקטובר 2021 פנתה המנוחה לאשת עוה"ד וביקשה שתערוך עבורה צוואה. האישה ענתה לה שהיא אינה עוסקת בכך, והפנתה אותה לבעלה – עו"ד ב'" (סעיפים 32-31 לפסק הדין).

14. לפיכך בית המשפט קמא קבע הצוואה משקפת נכונה את רצון המנוחה.

15. עוד התייחס בית משפט קמא לעדותו של מר ע', בעלה של המשיבה, שטען שהמנוחה לא אהבה את המערער ולמיטב ידיעתו אשתו, המשיבה, לא תעזור למערער בכלום. וכך נכתב בפסק הדין: "התרשמתי שהעד פגוע וכועס מאוד ואיני לוקח את דבריו ברצינות. ניתן להבין את כעסו, שעה שהתמונה העולה מהראיות היא שאשתו עזרה כל השנים לנתבע ולמרות זאת האחרון גורם להם, לעד ולאשתו, הוצאות משפטיות ועוגמת נפש בעצם ניהול התיק. התובעת עצמה הבהירה בעדותה כי למרות הכול, היא תעזור לנתבע ותדאג לו, ככל שיהיה בכך צורך".

    תמצית טענות המערער

16. תוצאת פסק הדין קמא קשה מאוד, ומותירה את המערער מודר לחלוטין מעיזבון אמו המנוחה, וזאת על אף שאין מחלוקת שהאם המנוחה אהבה עד מאוד את בנה המערער, דאגה לו במיוחד בשל מצבו הרפואי והנפשי, ובין שניהם התקיים קשר קרוב עד מאוד.

17. המשיבה ובעלה הבהירו שאין בכוונתם לדאוג למערער, למרות שזה היה רצון האם המנוחה.

18. הנטל היה צריך לעבור לכתפי המשיבה לנוכח התלות המוחלטת של המשיבה בה.

19. מנספח "ו" שהוא רשומה רפואית מיום 6.3.2022, יום האשפוז האחרון, ומרשומות רפואיות נוספות מיום האישפוז עולה שהמנוחה התקשתה אותו זמן בתפקודים בסיסיים ביותר ולכן התלות שלה במשיבה הייתה מוחלטת. גם המומחה הרפואי קבע שהייתה תלות מוחלטת במשיבה. לתלות זו לא ניתן המשקל הראוי והמכריע.

20. הלכה פסוקה היא ש"חובת ההוכחה על אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את הצוואה" (ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר). את המילים "חובת ההוכחה "פירשה הפסיקה לנטל השכנוע, ודי בראיות נסיבתיות להקמת חזקה, כאשר בענייננו קיימות ראיות ישירות" (סעיף 25 להודעת הערעור).

21. המשיבה היא שהסיעה את המנוחה למשרדו של עורך הצוואה.

22. עורך הצוואה לא פגש במנוחה לפני אותו יום אלא רק שוחח עמה בטלפון חמישה חודשים לפני מפגש החתימה.

23. הוכח כי כל המניעים וההסברים לצוואה "נגועים ב'טעות" (סעיף 30 (ב) לחוק הירושה), המביאה לפסילת הצוואה, ולמצער לפרשנותה באופן בו ניתן יהיה להגשים באופן מלא את רצונה האמתי של המנוחה. והטעויות הן: במניע הראשון, התנהגותו כלפיה – לא היה שינוי במצבו של המערער והוא תמיד היה נתון ל"גלים" של מצבים נפשיים והמנוחה אהבה אותו לכן זו טעות בעובדה ובמניע; במניע השני, לפי עדויות החברות, המנוחה רצתה מאוד לדאוג למערער, אולם לא ידעה כי ניתן לעשות זאת בשלל דרכים, אשר לא הובאו בפניה על ידי עורך הצוואה; במניע השלישי, הוא לא במצב כלכלי מסודר, משום שכיום הוא מתגורר עם אביו בדירה ששייכת לאחיו של האב ולאחר אריכות ימיו של האב, לא תינתן לו האפשרות להתגורר בדירה זו ולכן הוא יהיה נתון לחסדי המדינה ואחרים; המניע הרביעי, המשיבה ובעלה הצהירו שאין בכוונתם לסייע למערער, למרות רצון המנוחה.

24. צריך היה להפעיל כללי פרשנות מיוחדת על מנת להוציא את רצון המנוחה מהטקסט כדי להגשים את רצונה האמתי.

    תמצית טענות המשיבה

25. בית משפט של ערעור לא יתערב בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים ומקרה זה אינו נמנה עליהם. בית המשפט לא נתן אמון בעדי המערער שכיזבו ונתן אמון המשיבה ובעורך הצוואה שהיה מקובל על כולם.

26. המניע הרביעי, לפיו המשיבה תדאג למערער, שהוזכר על ידי המערער לא הוזכר כלל על ידי עורך הצוואה כמניע.

27. המנוחה גיבשה את החלטתה ואת רצונה לעשות צוואה "הרבה לפני שחתמה על הצוואה".

28. אין עילת ביטול שבדין לביטול הצוואה.

29. המנוחה התייחסה בצוואה לאפשרות של מוות חלילה של בתה לפניה וזה מוכיח עד כמה המוות לא התדפק על דלתה של המנוחה. היא עצמה חשבה שיש מצב שתאריך ימים.

30. הצוואה מאוד קוהרנטית, קצרה ותמציתית ומביעה את רצונה הברור והמפורש.

31. לא הייתה תלות. המנוחה הלכה לבדה לבדיקה ביום 23.02.2022 (כ -10 ימים לפני חתימתה על הצוואה). יום לפני חתימתה 2.03.2022, המנוחה הלכה לבדה לבדיקת CT בXXXX וחזרה לבדה. עדותה זו נתמכת במסמכים רפואיים, בהם אין כל תיאור לכך שהמנוחה הובאה לבדיקה על ידי המשיבה ו /או גורם כלשהו ו/או כי המנוחה לא הייתה מסוגלת להתנהל לבדה.

32. בית המשפט קבע שאין משמעות ראייתית לאמור במסמך הרפואי כי המערערת לא יצאה מהבית בשבועיים האחרונים בהיותו מנוגד לעדות עורך הצוואה שהיה מוסכם שאמר אמת.

33. אשר לטענה שהטעות המרכזית היא שמנוחה סברה שהמשיבה תדאג למערער. אין כל בסיס לטענת המערער בדבר טעות שאחזה במנוחה. כלל העדויות בפני בית משפט קמא, לרבות עדות עורך הצוואה הביאו את ביהמ"ש קמא לקבוע מה הייתה ידיעת המנוחה וכוונתה: המנוחה ידעה היטב שהמשיבה תדאג למימוש זכויותיו, כפי שדאגה לעשות לפני כן.

    דיון והכרעה

34. לאחר שעיינו בפסק הדין, בתיק קמא, בכתבי הטענות של הצדדים, ושמענו את טיעוניהם בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת משמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, כי ממצאים אלו תומכים במסקנותיו המשפטיות, וכי לא נפלה כל טעות שבדין.

35. למען עשות מלאכתנו שלמה נוסיף מעט.

36. בשאלת התלות, אכן נראה שהמנוחה הגיעה לבית החולים במצב פיסי ירוד כאשר מצוין שהתלונה העיקרית היא "חולשה וירידה במצב הכללי", אך בפירוש מצוין שהאנמנזה נלקחה מפיה, כך שיכלה להציג את מצבה ותחלואיה לרופאים וכן נכתב במסמכים הרפואיים שהיא צלולה. צוין שהיא מתגוררת עם בתה שמטפלת בה, אך לא נסתר שהבת המשיכה ללכת לעבודה בבקרים ולכן הבת לא יכלה לסייע לה אלא לאחר שובה מהעבודה. מכאן שהתלות הפיסית לא הייתה מוחלטת.

    ממילא אין בתלות גופנית בלבד כדי להעביר את נטל ההוכחה למבקש קיום הצוואה כי הצוואה נערכה מרצון חופשי. על מנת שנטל ההוכחה יועבר צריכים להתקיים ארבעת מבחני מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ''ד נב(2) 813), שהם ארבעה מבחני עזר מרכזיים (עצמאות, סיוע, קשר עם אחרים ונסיבות העריכה) שנועדו לסייע לבית המשפט לקבוע אם התקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה, המעבירה את נטל הבאת הראיות הנ"ל. בחינת התנאים במקרה הנדון מביאה למסקנה שעל פי מה שהוכח לבית משפט קמא לא התקיימו התנאים הנ"ל. ננמק.

    מבחן העצמאות מתייחס לתלות גופנית ולתלות קוגניטיבית, כאשר יכולת קוגניטיבית יכולה, לעיתים, לחפות על תלות גופנית. במקרה הנדון אין כל ירידה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה ולכן נותרנו עם תלות גופנית שגם היא לא מלאה ובוודאי לא נמשכה זמן רב עד האשפוז (לכל היותר, כנראה, כשבועיים), כך שקשה לראות התפתחות של תלות כפי שקיימת במצב של תלות מרובת ימים וחודשים המקבעת יחסי תלות;

    מבחן הסיוע משעין עצמו על היות הנהנה המסייע היחיד ("המשענת העיקרית") כאשר בכל הנוגע לכך הייתה המשיבה אכן המשענת העיקרית של המנוחה;

    מבחן הבידוד - לא הוכח שהמנוחה בודדה מהסביבה, נהפוך הוא, מסופר שאחותה, שבאה לבקרה, היא ששכנעה אותה לגשת למיון, מכאן שאנשים הגיעו לבקרה באופן חופשי. יתר על כן, כפי שצוין לעיל, מדובר בתקופה קצרה מאוד של התדרדרות פיזית, אצל אישה בת 70 שהייתה בריאה בדרך כלל, ועצמאית לכן קשה להניח שהיא בודדה מהסביבה;

    מבחן מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, גם אם אינה מגיעה כדי מעורבות הפוסלת את הצוואה- במקרה זה ידוע לנו שעוד במרץ 2021 המנוחה פנתה בעצמה ומיוזמתה לעורך הצוואה, כאשר הייתה בריאה ועצמאית לחלוטין בתפקודה, והרבה בטרם הנפילה שהביאה להתדרדרות. הפנייה אליו נעשתה מאחר והמנוחה הכירה את אשתו שטיפלה כזכור בקבלת הקצבאות למערער והיא פנתה אליה לעריכת צוואה וזו הפנתה אותה לבעלה, עורך הצוואה. המנוחה פנתה לעורך הצוואה לקבוע מפגש שבסופו של דבר בגלל הקורונה התרחש באופן טלפוני באוקטובר 2021 ובו היא שטחה את מבנה הצוואה שהוא כפי שנוסח בסופו של דבר, דהיינו נישול המשיב מכל רכושה. כמובן שאין כל ערעור על מצבה הקוגניטיבי או תלות שיש למנוחה באותה תקופה באוקטובר 2021, שבו עבדה חלקית, עשתה פעילות ספורטיבית מתונה וכו'. חתימת הצוואה לא התקיימה באוקטובר 2021 בגלל הנפילה של המנוחה ביום 17.10.2021. אבל כל הבסיס למבנה הצוואה ורצונותיה היו קיימים בידי עורך הצוואה, שאליו פנתה עצמאית. לפיכך, המפגש שלושה ימים לפני האשפוז לחתימה על הצוואה לא היה אלא מפגש המשך שבגדרו בא לידי ביטוי רצונה ויוזמתה שכבר הובעו קודם להתדרדרות במצבה הפיסי. בנסיבות אלה, אין כל מקום לקביעה של מעורבות בהכנת הצוואה רק משום שמהמשיבה הסיעה את המנוחה אל עורך הצוואה בשל מצבה הגופני.

37. אשר לטענה שהמנוחה טעתה בהוראת הצוואה – על פי סעיף 30(ב) לחוק הירושה "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה".

38. בנושא הטעות בהוראת צוואה ראו את סקירתו המקיפה של כב' השופט צבי ויצמן בעמ"ש (מחוזי מרכז) 47916-03-23 ש.א. נ' ק.ב.א (10.3.2024); וכן בספרם של המלומדים שוחט, פינברג ופלומין "דיני ירושה ועזבון" (מהדורה שביעית) עמ' 129 – "הטעות בסעיף 30 (ב) לחוק הינה טעות יסודית ושורשית הנוגעת לעצם השיקולים שהביאו את המצווה לעשות את הצוואה. הנטל להוכחת קיומה של טעות מוטל על מי שטוען לקיומה. עליו להוכיח כי אכן נפלה טעות וכי הוראת הצוואה שלביטולה הוא עותר נעשתה מחמת אותה טעות (קשר סיבתי)"; בספרו "פגמים בצוואות" (מהדורה שלישית) עמ' 241, כתב כב' השופט (בדימוס) שאול שוחט על נטל השכנוע הנכבד המוטל על מי שמבקש ללמוד על טעות בצוואה מתוך נסיבות חיצוניות לצוואה: "במקרה זה ישנו הכרח - או לכל הפחות צידוק – להכביד את נטל השכנוע (חובת הראיה) שבו יצטרך לשאת הטוען לטעות. הדבר מתבקש מן הזהירות השיפוטית שבה חייב השופט, פן יסטה סטייה מהותית מאומד דעתו האמתי של המצווה ויחטא לרצון המת אם יעניק משקל מופרז לטעות וינסח עבורו מחדש צוואה אחרת שאינה עולה בקנה אחד עם רצונו. לפיכך יש להעדיף את רצונו המובהק של המנוח כעולה מתוך הצוואה על רצונו המשוער כעולה מהנסיבות". כב' השופט ויצמן בפסק הדין הנ"ל אף מפנה לפסק דינו של כב' השופט סארי ג'יוסי בת"ע (נצרת) 1691/04 עיזבון המנוחה ע.ר. ז"ל נ' ד.ר (20.10.2011) בו נאמר: "לעניין טעות בעובדה לפי סעיף 30 (ב) לחוק הירושה מוכן אני לראות במצג שווא שקרי שבעקבותיו בלבד גיבש מצווה עמדה ויחס כלפי ילדיו וזו גרמה לו להדירם מירושתו כעילה לבטלות הצוואה בשל טעות או בשל השפעה בלתי הוגנת, וזאת להבדיל ממצב בו גיבש המצווה דעה ועמדה ביחס זה באופן עצמאי על פי הבנתו ועיבודו הנסיבות השונות ושקילתן לפי מיטב הבנתו, ללא התערבות צד ג' שהניא אותו, בשל מצג שווא שהציג לפניו, לגבש דעה כזו או אחרת" ולאחר מכן כותב כב' השופט ויצמן כך: "מילים אחרות – "טעות" שהיא פרי הערכה מוטעית אך מושכלת של המצווה, לאו שמיה טעות לעניין חוק הירושה".

    ובעניין הנדון, המערער טען שכל אחד ממניעי המנוחה הוא בגדר טעות ולכן דין הוראת הצוואה המנשלת להיפסל. אולם בדיקת כל אחד מאותם מניעים מראה שעל פי מה שהוכח בבית משפט קמא אף לא אחד מהם יכול להיות בגדר טעות על פי הפסיקה. אשר למניע הראשון - לפי דבריה, נפילתה הקשה שהובילה לניתוח הייתה בעקבות סערת נפש בה הייתה שרויה לאחר מפגש עם המערער, רק יכולה לחזק את כעסה עליו, שהוא בגדר המניע הראשון, שממילא אין ולא יכולה להיות בו טעות, שהרי עסקינן בתחושה סובייקטיבית לחלוטין; ואשר לכל המניעים האחרים שהובאו לא הוכח כי "נשתלו" במוחה על ידי צד ג' כלשהו, ודי בכך על מנת לדחות את הטענה.

39. זאת ועוד, משהוכח שעמדת המנוחה הייתה שהשקיעה סכומי כסף לא מבוטלים בהבאת המערער למצב שהוא ייהנה ממירב הקצבאות שהמדינה יכולה להעניק לו, ובכך די לה, הרי שאין בכך כל טעות, אלא רצון מפורש והשקפת עולם. על פי העדויות שנשמעו, המנוחה לא מצאה לנכון ליצור בצוואה קרן או דרך אחרת לקצבה מכספה שלה, משום שהיא סברה שדי בקצבאות. ראו עדות המשיבה שלא הופרכה, שהמנוחה לא נהגה לתת כסף למערער גם בחייה, אלא רק דאגה שיקבל את מירב הקצבאות שהמדינה יכולה לתת (סכומים הנעים בין 8000 ₪ ל- 10,000 ₪ לחודש). זאת ועוד המנוחה ידעה שהוא מסוגל לעבוד באופן מוגבל ולהגדיל את הכנסתו אף מעבר לקצבאות, וכן ידעה שיש לו את כל המעטפת שהמדינה נותנת. כך האם המנוחה ראתה את הדברים בחייה (עמוד 121 שורה 34 עד עמוד 122 שורה 2) ולכן לא הייתה זו טעות כאשר לא השאירה לו כסף בצוואתה. בעניין זה אין להקל ראש בכך שהמנוחה הייתה מנהלת חשבונות שהוסיפה לעבוד חלקית אף לאחר יציאתה לפנסיה (סעיף 48 לתצהיר המשיבה) ומכאן שלמרות שהייתה מודעת לענייני כספים, לא יצרה למערער קרן כלשהי מכספה לא בימי חייה ולא לאחר מותה; אשר לכך שרצתה שהמשיבה תדאג לו, הרי שהוכח שלא הייתה כוונה לדאגה ברמה הכלכלית, אלא ברמה של סיוע נפשי ותמיכה נפשית וכן סיוע במיצוי הזכויות המגיעות לו והשגתן, כפי שהאם פעלה לשם כך ביחד עם הבת כל השנים (ראו עדות המשיבה בעמוד 126 שורות 21-18).

40. מכל האמור לעיל עולה, שלא הוכחה כל טעות בצוואת המנוחה, זה היה רצונה אותו עלינו לכבד.

41. ולפני סיום, נציין שבית המשפט קמא לא נתן אמון בעדים מטעם המערער, שהובאו לעדות (ראו סעיפים 12 ו- 14 לפסק הדין); וכן שלא מצאנו שזה המקרה להפעיל כללי פרשנות מיוחדים או את הלכת החוטים השזורים, להם טען המערער.

    סוף דבר

42. הערעור נדחה.

43. לאור עמדתה הנדיבה של המשיבה כי היא מוותרת על הוצאות בערעור זה - לא תיפסקנה הוצאות בערעור.

44. הערובה שהפקיד המערער על פירותיה תושב לו באמצעות בא כוחו.

    המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

    פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

    תיקי הנייר יגרסו.

    ניתן היום, ח' שבט תשפ"ו, 26 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.

     

     

    עינת רביד, שופטת אב"ד		נפתלי שילה, שופט		יחזקאל אליהו, שופט