פס"ד בערעור על גובה מזונות ילדים

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.10.24 (כב' השופטת תמר סנונית פורר בתלה"מ 26115-07-22), שחייב את המשיבה לשלם למערער עבור מזונות כל אחד משבעת ילדי הצדדים הנמצאים במשמורת המערער סך של 400 ₪ לחודש ועבור מדור כל הקטינים סך של 600 ₪, סה"כ 3,400 ₪ לחודש.

א.תמצית פסק הדין של ביהמ"ש קמא

1.הצדדים נשאו כדמו"י בשנת 2003 ונולדו להם שבעה ילדים: ש' ילידת 00.00.09, א' יליד 00.00.11, מ' ילידת 00.00.13, ע' ילידת 00.00.15, י' יליד 00.00.16, ל' יליד 00.00.18 ונ' יליד 00.00.19.

2.ההליכים בנושא זמני השהות מתנהלים בבית הדין הרבני ובהתאם להחלטת בית הדין מחודש ינואר 2024, למשיבה (להלן גם: האם) זמני שהות מצומצמים עם הקטינים: פעמיים בשבוע מסיום מסגרות החינוך ועד השעה 19:00 וכל סוף שבוע שלישי מיום שישי בשעה 12:00 ועד למוצאי שבת. בית הדין הרבני אף העניק למערער (להלן גם: האב) אפוטרופסות בלעדית בענייני חינוך ובריאות של הקטינים. כמו כן, מתנהלים בפני בית הדין הרבני הליכים בעניין רכוש הצדדים לרבות בעניין דירה שרכשו ותשלומי המשכנתא.

3.ביום 16.1.23 נפסקו מזונות זמניים לאב והאם חויבה לשלם סך של 300 ₪ לחודש עבור כל אחד מחמשת הילדים שמעל גיל שש ובסה"כ – 1,500 ₪ לחודש וכן נקבע ששני ההורים יישאו בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים והוצאות החינוך כולל צהרון, בחלקים שווים.

4.האב עתר לחייב את האם לשלם סך של 1,000 לחודש עבור כל אחד מהקטינים שהוא מעל גיל שש וסך של 500 ₪ עבור כל אחד מהקטינים שהוא מתחת לגיל שש וכן מחצית מהוצאות החינוך והבריאות. האם מאידך, עתרה לכך שהאב ישלם לה עבור מזונות הקטינים.

5.האב טען שהוא עובד כמשגיח כשרות והכנסתו עומדת על 11,000 ₪ נטו לחודש, שהוא מקבל מארבעה בתי עסק שהוא עובד בהם. לטענתו, מאחר שהוא המטפל העיקרי בקטינים, הוא נאלץ לשלם בין 1,000 ל – 3,000 ₪ לחודש למשגיחים מחליפים בעת שהוא שוהה עם הקטינים, ואולם, האב לא צירף ולו ראשית ראייה לגבי תשלומים למשגיחים חליפיים ואף לא הגיש שום תצהיר ממחליפים אלו. האב לא פירט מהם בתי העסק שמהם הוא מקבל תלוש משכורת, לא פירט את הכנסתו מכל אחד מבתי העסק ולכתב התביעה הוא צירף תלושי שכר חלקיים בלבד. ההכנסה מתלושי השכר שצורפו, נמוכה מההכנסה שנטענה ע"י האב בכתב התביעה.

6.האב אישר בדיוני קדם משפט שהוא משתכר גם מעבודתו כשליח במשתלה ולטענתו בעבר השתכר 1,500 ₪ לחודש וכיום בהעדר זמן פנוי, הוא משתכר כ – 300 ש"ח לחודש בלבד מעבודתו כשליח. בכתבי טענותיו ובתצהירו, האב לא הזכיר כלל את הכנסתו מהמשתלה ולא צירף ראיות ביחס להיקף הכנסותיו ממנה. האב אף לא זימן לעדות את בעל המשתלה, למרות שטען בקדם המשפט שהוא יזמן אותו לעדות.

7.יש לקבל את גרסת האב שהכנסתו מעבודתו כמשגיח עומדת ע"ס של 11,000 ₪ נטו לחודש. אולם, מהתדפיסים המצומצמים והחלקיים של דפי חשבון הבנק של האב שהוא צירף, עולה שמופקדים לחשבונו סכומי כסף בסכומים משתנים שמקורם אינו ברור, בגובה של אלפי ₪. האב טען שסכומים אלו אינם הכנסה נוספת מהמשתלה כפי שטענה האם, אלא מדובר בהלוואות שהוא מקבל מבני משפחה וחברים. האב לא צירף ולו ראשית ראייה להוכחת גרסתו, כגון הסכמי הלוואה או תצהירים מהמלווים. טענת האב שסך של 10,000 ₪ שהוא קיבל מהמשתלה היא הלוואה, לא הוכחה ואין לקבלה. האב לא צירף תצהיר מבעל המשתלה, למרות שיכול היה לעשות זאת בנקל ולא זימן אותו לעדות כפי שהודיע שיעשה. האב גם לא פירט את תנאי ההלוואה וטען שטרם החל לפרוע את החוב.

8.בהיעדר ראיות אודות שיעור ההכנסה של האב מהמשתלה ומאחר שצירף דפי חשבון חלקיים בלבד, ההכנסה מהמשתלה נקבעת על דרך האומדנה ע"ס ממוצע של 5,000 ₪ בחודש, וזאת לאור שיעור ההפקדות בחשבון הבנק של האב. שיעורם המשתנה של הכספים והעובדה שהם מתקבלים מגורמים שונים, "מחזקים את הסברה כי מדובר בשכר תמורת עבודה של האב". לאור זאת, הכנסתו של האב מכל המקורות עומדת ע"ס של 16,000 ₪ נטו לחודש. האב טוען שמצבו הכלכלי בכי רע והוא נתון בחובות ואולם, הוא לא הוכיח את היקף חובותיו ולא את סכום ההחזר החודשי בגינם. מאחר שהאב משלם שכר דירה בסך של 6,500 ₪ לחודש, הכנסתו הפנויה עומדת על 9,500 ₪ לחודש.

9.האם עוסקת כמשפיענית ברשתות חברתיות ולטענתה היא משתכרת מעסק זה כ – 4,000 ₪ לחודש. האם אישרה שהיא עובדת גם כמטפלת בקשישים מטעם חברת --- ולטענתה היא משתכרת מעבודה זו סך של 6,000 ₪ לחודש. בנוסף, האם מקבלת שוברים לרכישת מוצרים תמורת פרסומים שהיא מבצעת, את חלקם היא מוכרת ובחלקם היא משתמשת והיא גם מקבלת מ"קופת העיר" תמיכה בסך של 1,500 ₪ לחודש ותרומות נוספות. לטענתה, כלל הוצאותיה עומדות על כ – 13,000 ₪ לחודש.

10.לו האם תשקיע את כל זמנה ומרצה בקידום ופיתוח העסק שבבעלותה, פוטנציאל הכנסתה מהעסק הוא 10,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות, וגרסתה בנושא זה נדחית מאחר שהיא לא תמכה אותה בראיות ואסמכתאות מהימנות. "האם לא צירפה ולו ראשית ראיה להכנסה כלשהי אף לא על הרף הנמוך הנטען על ידה. בחירתה של האם להסתיר את הכנסתה מחזקת את המסקנה כי הכנסתה של האם מהעסק עולה בשיעור ניכר על ההכנסה אשר נטענה על ידה". גרסתה אף סתרה עדות מאוחרת שלה בלשכת ההוצל"פ, ואינה מתיישבת עם שיעור ההוצאות החודשי הנטען על ידה.

11.למרות זאת, לאור טיבו של העסק והיותה של האם "משפיענית רשת", מאחר שהיא עובדת בנוסף גם כשכירה כמטפלת "אין באפשרותה להקדיש את מירב זמנה ומרצה לפיתוח וקידום העסק ונמנע ממנה למצות את פוטנציאל הכנסתה מהעסק". לכן, מאחר שהאם עובדת כשכירה לצד עבודתה בעסק, יש להעמיד את הכנסתה מהעסק בסך של 4,000 ₪ בחודש כפי טענה האם.

12.האם אישרה בחקירתה שהיא יוצאת לחופשות רבות בחו"ל וטענה שהן ממומנות ע"י חברתה וע"י מכירת מוצרים שהיא מקבלת בתמורה לפרסום בעסק. האם גם אישרה שבמשך שנה היא שכרה דירה בעלות של 10,000 ₪ לחודש. הוכח שמצבה הכלכלי של האם "טוב לאין שיעור מתמונת המצב שניסתה להציג. שוכנעתי כי אורח חייה של האם כעולה מחקירתה משקף מצב כלכלי משופר...האם יוצאת לחופשות בארץ ובחו"ל, נהנית ממוצרים יוקרתיים שמקבלת תמורת פרסום ועוד". האם לא צירפה כל ראייה אודות מצבה הכלכלי הדחוק או בדבר חובותיה הנטענים והיא משלמת שכר דירה בסך של 2,800 ₪.

13.לאור האמור, פוטנציאל הכנסתה החודשית של האם הוא בסך של 11,500 ₪ נטו לחודש: מעבודתה כמטפלת שכירה 6,000 ₪, מהכנסתה כעצמאית מעסק הפרסום והשיווק 4,000 ₪ נטו ותמיכה מקופת העיר סך של 1,500 ₪ לחודש. בניכוי שכר הדירה, הכנסתה הפנויה עומדת ע"ס של 8,700 ₪ נטו לחודש. לכן, יחס ההכנסות הפנויות בין ההורים עומד על 52% האב ו – 48% האם.

14.הצדדים לא חקרו האחד את השני אודות הוצאות הקטינים. האב אמד את צורכי הקטינים בשיעור נמוך יותר מתחשיב האם ולפי נתוניי האב, ההוצאות תלויות השהות הן בסך של 6,000 ₪ לחודש עבור שבעת הקטינים וההוצאות שאינן תלויות שהות עומדות ע"ס של 3,600 ₪ עבור שבעת הקטינים. בקביעת שיעור המזונות, יש להתחשב מחד בכך שרוב הזמן הקטינים שוהים אצל האב ומאידך, בכך שיש פער הכנסות משמעותי לטובת האב. הסכומים שנתבעו ע"י האב הם על הצד הנמוך, ואף נמוכים מהסכומים שנתבעו ע"י האם.

15.בכל הנוגע לקטין ל' שהגיע לגיל שש ביום 00.00.24 - ההחלטה למזונות זמניים תעמוד בעינה עד לחודש --- 2024 והאם לא תישא כלל במזונותיו עד מועד זה. בכל הנוגע לקטין נ' - ההחלטה למזונות זמניים תחול עד שיגיע לגיל שש ביום 00.00.25 ולכן האם לא תישא במזונותיו עד למועד זה.

16.בכל הנוגע למזונות כל קטין החל מגיל שש – הצרכים תלויי השהות של כל אחד מהקטינים עומדים על 857 ₪ כפי שתבע האב. לאור יחסי הכנסות הצדדים ובהתחשב בזמני השהות, האם תשלם לאב בגין כל קטין בגין הצרכים תלויי השהות סך של 250 ₪ לחודש לכל קטין. בכל הנוגע לצרכים שאינם תלויי שהות – הם עומדים לפי טענת האב ע"ס של 514 ₪ לכל קטין. לאור יחס הכנסות ההורים, על האם להעביר לאב עבור רכיב זה סך של 150 ₪ לחודש לכל קטין.

17.לסיכום: על האם לשלם סך של 400 ₪ לכל אחד מהקטינים ש', א', מ', ע' וי' מיום הגשת התביעה, עבור ל' מחודש --- 2024 ועבור נ' מחודש ---- 2025. החל מחודש ספטמבר 2023, המועד בו האב שכר דירה למגוריו ולמגורי הקטינים, האם תשלם עבור המדור ואחזקתו סך של 600 ₪ לחודש לכל הקטינים. סכום זה יישאר על כנו גם לאחר שחלק מהקטינים יבגרו ועד הגיע הקטין נ' לגיל 18, היות שסכום זה "מגלם לטווח הרחוק את ההבדלים בהכנסות הצדדים ואת הצורך לראות את הדברים גם בצורה כוללת ולא רק באופן חשבונאי".

18.הפרשי חוב המזונות שהאם חייבת לאב מיום הגשת התביעה ישולמו ב – 12 תשלומים שווים ועוקבים החל מחודש נובמבר 2024. כל ההוצאות הרפואיות החריגות וכן הוצאות החינוך הנוספות (תשלומים למסגרות החינוך, הזנה, צהרון, ציוד לימוד, ספרי לימוד ותלבושת) ישולמו בחלקים שווים ולא בהתאם לפערי ההכנסות בין הצדדים. קצבת המל"ל וכל קצבה או מענק נוספים, יועברו לאב בנוסף למזונות. על מנת לא להסלים את היחסים, לא ניתן צו להוצאות.

ב.תמצית טענת המערער

1.המזונות שנפסקו לא מספיקים אפילו ל"לחם וחלב" לקטינים. כל עול גידול הקטינים מוטל על כתפי האב ובלתי מתקבל על הדעת שהמערער יוכל לזון את ילדיו בסכום של 400 ₪ לחודש לקטין. מדובר על "אפליה על רקע מגדרי בלבד". לו היה המקרה הפוך והאם הייתה מגדלת לבדה את הילדים, היה נפסק סכום ריאלי. פסיקת המזונות מותירה את המערער והקטינים בחיי דוחק ובחובות.

2.האם משתכרת כשכירה מעל 9,000 ₪ כעולה מתלוש שכר שהיא הגישה להוצל"פ ובנוסף, כעצמאית היא משתכרת בין 25,000 ל – 30,000 ₪ לחודש ומקבלת טובות הנאה רבות מעסקאות "ברטר". המשיבה הודתה בחקירתה שקיבלה פאה ששווה 6,500 ₪, שרשרת בשווי 1,200 ₪ ושובר בסך של 500 ₪. למערער מאידך, יש חובות של מעל 100,000 ₪ והוא נעזר כלכלית בחברים ובבני משפחה. לא היה בסיס לקביעה שהוא משתכר 5,000 ₪ לחודש מהמשתלה על סמך העברה כספית בודדת בסך של 10,000 ₪, שבעל המשתלה העביר לו באופן חד פעמי כהלוואה.

3.המערער לא יכול היה להביא תצהירים מעשרות האנשים שהחליפו אותו בעבודתו כמשגיח כשרות והוא מפסיד שעות עבודה רבות עקב הטיפול בקטינים ונאלץ לשלם למחליפים בעבודתו בין 1,000 ל – 3,000 ₪ לחודש, כשהמשיבה לא מסכימה לסייע בנטל הטיפול בקטינים. האב לא יכול לעבוד גם במשתלה כשהוא עובד כמשגיח כשרות במשרה מלאה ומטפל לבדו בקטינים. למשיבה מאידך, יש זמן פנוי לרוב, מאחר שהיא בקושי נפגשת עם הקטינים והיא אף טסה הרבה לחו"ל ובשנה האחרונה ביקרה בעשר מדינות.

4.טעה ביהמ"ש קמא כשלא חייב את האם להשתתף באחזקת המדור, כשתשלומי אחזקת המדור החודשיים הם 500 ₪ לארנונה, 1,200 ₪ לחשמל, 250 ₪ למים ו – 50 ₪ לוועד הבית. גם סכום המדור בסך של 600 ₪ לחודש - שהוא פחות מעשירית משכר הדירה בסך של 6,500 ₪ שהאב משלם - אינו סביר.

5.האם מבקשת מלקוחותיה שיעבירו לה את התמורה לפרסומים שהיא מבצעת עבורם במזומן, ויש לה יכולת השתכרות גבוהה ביותר. הוכח שלאם יש תעודות הסמכה במקצועות רבים לרבות סוכנת תיירות, הכשרה בשעווה וגבות, מניקור ופדיקור, קוסמטיקה רפואית, איפור מקצועי, שיווק עסקי ואף תעודת הוראה. האם הודתה שהיא גובה כספים "בשחור" ולא מנפיקה קבלות וחשבוניות. טעה ביהמ"ש קמא כשקבע שהאם לא יכולה לעבוד כשכירה וגם לפתח את העסק. האם משתכרת כשכירה ועצמאית לפחות 15,000 ₪ ומקבלת עוד הטבות כספיות רבות. האם הצהירה בהוצל"פ ש"במצב רגיל אני יכולה להשתכר על סך 15,000 ₪".

6.לכן, יש לחייב את המשיבה במזונות של לפחות 1,000 ₪ לכל קטין וכן במחצית מהוצאות המדור ואחזקת המדור ומחצית מכלל ההוצאות החריגות והוצאות החינוך.

ג.תמצית טענות המשיבה

1.ההכנסה של המשיבה היא פחות משליש מהסכום שנטען ע"י המערער בערעורו. המערער מבסס את ערעורו על "נתונים מפוברקים שבינם לבין המציאות אין דבר וחצי דבר".

2.המערער הסתיר מבית המשפט קמא שהוא נהנה מהכנסה לא מוצהרת של כ – 8,000 ₪ בחודש, ואילו הכנסות המשיבה עומדות רק על כ – 7,000 ₪ בחודש. המערער אף מונע מהאם ליטול חלק בגידול הקטינים וגורם לניכור הורי כלפיה.

3.יש לבטל את חיובה של האם לשלם לאב עבור מזונות הקטינים ובטח שאין מקום להגדילם.

4.מטרתו של המערער היא לגרום לקריסה כלכלית ונפשית של המשיבה, על מנת שתוותר לו על חלקה בדירה שהצדדים רכשו.

5.יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות משפט משמעותיות.

ד.דיון והכרעה

1.כידוע, "הלכה מימים ימימה היא, כי בית משפט שלערעור אינו נכנס לדיון מחודש בשאלות עובדתיות, שהוכרעו בערכאה הנמוכה, הלכה זו מופעלת בדווקנות יתר בכל הקשור לפסיקת מזונות" (ע"א 732/88 יעקב קמחי נ' אילנה קמחי ואח', פ"ד מג (2) 251, 255) וכי "כלל הוא כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים או אם בית המשפט התעלם משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם" (בע"מ 946/19 פלוני נ' פלונית, 21.3.2019, ע"א 192/82 אריה סדן נ' פביאן סדן, לו(4) 169 (1982)‏‏; בע"מ 3708/07פלוני נ' פלוני (2.8.2007)‏).

2.אף במקרה דנן, ככלל, אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא בכל הנוגע לצרכי הקטינים ולהכנסות המערער. ואולם, בכל הנוגע לקביעה בדבר הכנסת האם, אני סבור שקיים קושי במסקנה שאליה הגיע ביהמ"ש, בהתחשב בקביעות העובדתיות שנקבעו על ידו. בנוסף, יש להתערב ביישום הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.17) (להלן: הבע"מ) על נסיבות מקרה דנן.

3.בבע"מ נקבע ביחס לקטינים מעל גיל שש כי: "חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" (עמ' 125). עוד נקבע שם כי: "יש להבטיח כי בידי שני ההורים – האב והאם – יהיו די משאבים לצורך סיפוק מלוא צרכיו ההכרחיים של הילד, כמו גם המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיו הנוספים של הילד במידה סבירה בפרקי הזמן שהוא שוהה עם כל אחד מהם" (עמ' 56 פסקה 89).

4.זמני השהות של האם מצומצמים ביותר והם כוללים שעות בודדות בכל שבוע ויום אחד – שבת – כולל לינה, אחת לשלושה שבועות. לפיכך, הקטינים שוהים אצל האב כ – 90% מהזמן ואצל האם כ - 10% מהזמן. יצוין כי בחקירתה בבית המשפט קמא אישרה האם שחמשת הילדים הגדולים כמעט שלא שוהים אצלה (עמ' 51 שורות 14-15) ואף בדיון בערעור טענה האם שהאב "לא נותן להם לראות את האמא. הוא מונע מהם ללכת לאמא בימים שנקצבו להם" (עמ' 1 שורות 24-25). מכאן, שנטל הטיפול בקטינים, על כל המשתמע מכך, לרבות שהייה עמם בבית כשהם חולים והבאתם לטיפולים או לרופאים גם בשעות העבודה, מוטל כולו על כתפי האב.

5.כמפורט לעיל, נקבע בפסק הדין שהאב משתכר 16,000 ₪ נטו לחודש ולאחר תשלום שכר הדירה, נותרת לו הכנסה פנויה בסך של 9,500 ₪ לחודש. קביעה זו של ביהמ"ש קמא מבוססת על המסמכים שהמערער הציג, תוך התחשבות אף במסמכים רבים שהוא לא הציג והיה עליו להציג, וכן לאור העובדה שטענות רבות הקשורות לתשלומים שהוא טען ששילם למחליפים במקום עבודתו ולהלוואות שנטל, לא הוכחו כלל.

6.ביהמ"ש קמא קבע שפוטנציאל ההכנסה של האם מעסקה כעצמאית הוא בסך של 10,000 ₪ נטו לחודש, ואולם מאחר שהאם עובדת כמטפלת בסך של 6,000 ₪ לחודש, אזי הכנסתה מהעסק מצטמצמת ועומדת ע"ס של 4,000 ₪ בלבד. אני סבור שיש להתערב בהיסק זה. שהרי, במסגרת חקירתה בלשכת ההוצאה לפועל (נספח כד' לערעור), שבית המשפט קמא אף התייחס אליה, האם העידה שבעבודתה כמטפלת שכירה היא עובדת "מקסימום 50 שעות בחודש" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 5.5.24) והיא אישרה שם, שמהעסק היא יכולה להשתכר גם 10,000 ₪ לחודש. האם הצהירה בחקירתה הנ"ל כי: "במצב רגיל אני יכולה להשתכר על סך 15,000 ₪ לחודש" (שם בעמ' 338 להודעת הערעור). לפיכך, לא היה מקום לקבוע שיש להפחית את הכנסתה מהעסק לאור עבודתה כמטפלת. עבודתה כמטפלת היא לכל היותר 50 שעות בחודש, ולכן נותר לה זמן רב לפעול בעסק ולמצות את הכנסתה ממנו בשיעור של 10,000 ₪. יודגש שעבודתה של האם כמשפיענית רשת, מעצם טיבה וטבעה מאפשרת גמישות רבה, כך שהעבודה כמטפלת בהיקף של 50 שעות לחודש בלבד, לא גורעת מיכולתה להשתכר כמשפיענית רשת, ולכל היותר יכולה להיות לה השפעה קלה.

7.לכן, אף אם לא תילקח בחשבון הכנסתה מ"קופת העיר" בסך של 1,500 ₪ לחודש כפי שנקבע בפסק הדין, הכנסתה הפנויה של האם, לאחר שיופחת שכר הדירה בסך של 2,800 ₪ לחודש מהסך של 16,000 ₪ (פוטנציאל העבודה מהעסק בתוספת עבודתה כמטפלת שכירה), תעמוד ע"ס של 13,200 ₪. ברם, מאחר שכאמור, ייתכן שתהיה השפעה מסוימת על עבודתה בעסק לאור עבודתה כשכירה, יחושב שכרה בהתאם להצהרתה הנ"ל בהוצאה לפועל, דהיינו על בסיס שכר בסך של 15,000 ₪ נטו לחודש. לפיכך, לאחר הפחתת שכר הדירה שהאם משלמת, הכנסתה הפנויה עומדת ע"ס של 12,200 ₪.

8.יש לציין כי כעולה מהמסמכים שהוצגו בבית המשפט קמא (נספח כ' לערעור), לאם יכולות והסמכות מקצועיות בתחומים רבים. לאם יש תעודת הוראה והסמכה להיות גננת, יש לה תעודת סוכנת נסיעות ויועצת תיירות, היא עברה קורס איפור מקצועי, סיימה קורס יזמות עסקית, קורס שעווה וגבות וקורס מניקור ופדיקור רפואי. מאחר שעתותיה של האם בידיה, מאחר שהיא כמעט לא נפגשת עם הקטינים, אין ספק שהיא יכולה אף להגדיל את הכנסתה ולהשתתף כראוי בצורכי הקטינים.

9.לכן, מאחר שההכנסה הפנויה של האב עומדת על 9,500 ₪ לחודש וההכנסה הפנויה של האם היא 12,200 ₪ לחודש, יחס ההכנסות הוא כ - 56% לאם ו– 44% לאב. לאור נתונים אלו, יש לבחון את חיוב האם במזונות הקטנים בהתאם לבע"מ.

10.בכל הנוגע לקטינים מעל גיל שש - ביהמ"ש קבע שהוצאות תלויות שהות עומדות על 857 ₪ לקטין. מאחר שהקטינים שוהים כ – 10 אחוז מהזמן אצל האם, האם משתתפת במישרין בעשירית מהוצאות אלו דהיינו החלק שנובע מהשהות אצל האב עומד על 771 ₪. על האם לשאת ב – 56% מסכום זה דהיינו בסך של 431 ₪ עבור כל קטין.

11.ביהמ"ש קמא קבע שהוצאות שאינן תלויות שהות עומדות על 514 ₪ לחודש לקטין. לפיכך, על האם לשלם 56% מסכום זה דהיינו סך של 288 ₪ לכל קטין.

12.בנוסף, על האם להשתתף במדור ובאחזקת מדור. מאחר שהקטינים שוהים אצל האם רק 10% מהזמן לכל היותר (לינה אחת כל שלושה שבועות) ושכר הדירה שהאם משלמת עומד על 2,800 ₪ וחלק הקטינים עומד על 60%, רכיב ההשתתפות של האב ברכיב המדור של הקטינים אצל האם זניח לחלוטין ואין לקחת אותו בחשבון. שכר הדירה שהאב משלם עומד על 6,500 ₪ לחודש וסכום זה סביר לדירה שבה מתגוררים אב ושבעה קטינים. מאחר שבכתב הערעור העמיד האב את גובה המדור ואחזקת המדור אותו הוא מבקש על 50% בלבד (סעיף 83), יבוצע החישוב בהתאם לטענת האב, דהיינו על סך של 3,250 ₪ לחודש. מאחר שעל האם להשתתף ב-56% מסכום זה, עליה לשאת בסך של 1,820 ₪ עבור רכיב המדור, דהיינו סך של 260 ₪ לכל קטין. יודגש כי לאור עמדת האב, אין צורך להכריע במקרה דנן בשאלה מה שיעור המדור ואחזקת המדור שיש לקבוע כשמדובר בשבעה קטינים ונותיר שאלה זו לעת מצא (ראו: תמ"ש (נצ') 12126-12-12 נ.ק. נ' י.ק. (29.7.14) בפסקה 19 ותמ"ש (י-ם) 5771/08 ש.ה. נ' ש.י. (28.1.09)).

13.ביהמ"ש קמא לא חישב את סכום אחזקת המדור ויש להוסיף גם רכיב זה. האב טען שמדובר בסכום של 2,000 ₪ לחודש וסכום זה סביר למשפחה בת שמונה נפשות. חלקם של הקטינים – 50%, עומד על 1,000 ₪ לחודש. לפיכך, על האם לשאת ב – 56% מסכום זה דהיינו בסך של 560 ₪ לחודש – 80 ₪ לכל קטין.

14.המסקנה היא שיש לחייב את האם לשלם עבור כל קטין מעל גיל שש סך של 431 ₪ להוצאות תלויות שהות, סך של 288 להוצאות שאינן תלויות שהות, סך של 260 ₪ בגין מדור וסך של 80 ₪ בגין אחזקת מדור. סה"כ – 1,059 ₪ לחודש עבור כל קטין. אולם, מסכום זה יש להפחית את קצבת הילדים שמועברת לאב (עמ"ש (ת"א) 40404-04-15 ר.ב נ' א.ב (13.9.16) פסקה 11). לפי אתר הביטוח הלאומי גובה קצבת ילדים משולמת באופן זה: עבור הילד ראשון סך של 169 ₪, עבור הילד השני עד הילד הרביעי סך של 214 ₪ ומהילד החמישי ואילך סך של 169 ₪. על מנת לפשט את החישוב, יופחת הסכום הממוצע של קצבת הילדים לשבעה קטינים, שעומד במקרה דנן על 195 ₪ לכל קטין. ברם, מאחר ש"נר אחד נר למאה" וכפי שנקבע בע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988): "אם לילד אחד במשפחה קובעים סכום מסוים של מזונות, הרי ל-שלושה ילדים באותה משפחה לא קובעים סכום השווה לפי שלושה מהסכום הנקבע לילד אחד. ידועה האמרה בבדיחות שניתן להוסיף מים למרק קיים ויהיה מרק לנפש נוספת. אמנם ב'בדיחותא' נאמר כך, אבל הדבר קיים במציאות הממשית". לפיכך סכום המזונות שעל האם לשלם יעמוד על 850 ₪ לכל קטין. סה"כ - 5,950 ₪ לכל הקטינים מגיל שש.

15.מאחר שביהמ"ש קמא קבע שרכיב המדור ישולם רק מחודש ספטמבר 2023 היות שרק ממועד זה שכר האב דירה למגוריו ולמגורי הקטינים, אזי עד לאותו מועד לא תחויב האם בגין רכיב זה (312 ₪ לקטין), אלא רק בגין רכיב אחזקת המדור ויבוצע תחשיב בהתאם.

16.כשייוותרו רק שלושה ילדים מתחת לגיל 18, יעמוד שיעור המדור על 40% מהסכום הנ"ל וכשייוותר ילד אחד מתחת לגיל 18, יעמוד שיעור המדור על 30% מהסכום הנ"ל (ע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (1.12.87), ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599, ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג (4) 201).

17.בכל הנוגע למזונות הקטינים עד גיל שש – מאחר שקיימת חובה אבסולוטית על האב לשלם את מלוא צרכיהם ההכרחיים והסכומים הנ"ל משקפים צרכים הכרחיים בלבד, תוותר על כנה ההוראה של ביהמ"ש קמא בפסק הדין, לפיה האם לא תחויב לשלם עבור מזונות הקטינים שגילם פחות משש שנים.

18.ההוראות המפורטות בסעיף 107 ב, ג, ד, ה, ו' ו– ח' לפסק הדין, בכל הנוגע לחיוב האם לשלם מחצית מההוצאות הרפואיות החריגות והוצאות החינוך וכן ההוראות בדבר הצמדת המזונות ומועדי תשלומם ופריסת חוב העבר, יעמדו בתוקפן. גם המערער בתביעתו ואף בערעור, לא עתר לחלוקה שאינה שוויונית ברכיבים של ההוצאות הנ"ל.

19.חיוב המזונות יחל מיום הגשת התביעה לגבי הקטינים שהיו כבר מעל גיל שש במועד זה וביחס לקטינים שהיו בני פחות מגיל שש במועד זה, חיוב האם יחל עם הגעתם לגיל שש.

20.מאחר שמענק הלימודים מועבר לאב, תשלומים עבור הוצאות החינוך ישולמו ראשית מסכום המענק ורק הוצאות מעל לסכום המענק, ככל שיהיו, ישולמו ע"י שני ההורים בחלקים שווים.

21.סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור ולחייב את המשיבה לשלם לאב מזונות בסך של 850 ₪ עבור כל קטין מעל גיל שש. כמו כן, אציע לחייב את המשיבה בהוצאות המערער בסך של 10,000 ₪. הערובה על פירותיה, תושב למערער באמצעות ב"כ.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

_____________

עינת רביד, שופטת

השופט יחזקאל אליהו:

אני מסכים.

_______________

יחזקאל אליהו, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים. 

‏

ניתנה היום, י' תמוז תשפ"ה, 06 יולי 2025, בהעדר הצדדים.