עמל"ע 53546-08-15 לשכת עורכי הדין (מחוז תל אביב) נ' חאג' יחיא

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן – בית הדין הארצי), מיום 26.7.15, בבד"א 76/14, במסגרתו הותיר על כנו את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (להלן – בית הדין המחוזי), בבד"מ 51/14, אשר הרשיע את המשיב על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, אך מצא לסטות מהסדר הטיעון לעניין העונש, באופן שבמקום העונש של 18 חודשי השעיה (שיחלו רטרואקטיבית מיום 3.12.12) – עליו הסכימו הצדדים – הטיל בית הדין המשמעתי עונש של נזיפה בלבד.

השתלשלות ההליכים

2.ביום 9.3.14, במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגד המשיב, עו"ד עבד אל חכים חאג' יחיא (תפ"ח 38739-01-13), הגיע המשיב להסכמה עם המאשימה, לפיה כתב האישום נגדו יבוטל ובמקביל, יישלל רישיונו למשך 18 חודשים, "וזאת לאחר שהגענו להסכמות עם לשכת עורכי הדין שם תוגש קובלנה כנגד הנאשם 4 [המשיב] ורישיונו בהסכמה יישלל החל מיום 3.12.12 למשך 18 חודשים". כן התחייבה התביעה שלא להגיש את כתב האישום בשנית ואילו המשיב, מצדו, התחייב שלא להגיש תביעת פיצויים נגד המדינה (בש' 5-12 בע' 467 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.14).

למען שלמות התמונה, יצוין, כי כתב האישום הפלילי ייחס למשיב שורה של עבירות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה, ובמסגרת ההליך, היה המשיב עצור מיום 3.12.12 ועד ליום 17.10.13. לאחר מכן, שהה במעצר בית (עד ליום 3.6.14), שאחד מתנאיו היה, שיאסר על המשיב לעסוק "בכל עבודה משפטית" (ר' החלטת כבוד השופט ח' מלצר בבש"פ 6208/13 מדינת ישראל נ' חאג' יחיא, ניתן ביום 16.10.13). כלומר, הוסכם בהסדר הטיעון, שתקופת שלילת הרישיון של 18 חודשים (מיום 3.12.12 ועד ליום 3.6.14), תחפוף במלואה את התקופה בה לא עסק המשיב בעריכת דין.

3.ביום 26.3.14 הגישה ועדת האתיקה של מחוז תל אביב (להלן – ועדת האתיקה) קובלנה לבית הדין המחוזי נגד המשיב, בגין ניסוח חוזה מכר מקרקעין בשם שני הצדדים לחוזה (בשם הקונים שהיו לקוחותיו ובשם המוכרים), מבלי ליידע את המוכרים, שהוא אינו מייצג אותם במסגרת החוזים הנדונים. על פי הקובלנה, המשיב עשה כן בשני מקרים, ובגין מעשיו אלה, הוא הואשם בשתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לפי הוראת סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – החוק).

4.בדיון שהתקיים בהליך הפלילי ביום 21.5.14, הודיעה התביעה, כי "נחתם הסדר בין הצדדים שבהליך שבפני לשכת עורכי הדין, ההסדר עדיין לא הוצג ולא ניתן עדיין פס"ד ... לאחר שיסתיים ההליך המשמעתי, ועם תום תקופת אי עיסוק במקצוע עריכת הדין, הרי שאנו נודיע על ביטול כתב האישום" (בע' 476 לפרוטוקול מיום 21.5.14, בש' 14-18). במקביל, הודיעו ועדת האתיקה והמשיב, לבית הדין המחוזי, כי הגיעו להסדר טיעון לפיו המשיב יודה בעובדות המפורטות בקובלנה ויוטל עליו עונש השעיה של 18 חודשים אשר יחל מיום 3.12.12 (ר' ההודעה מיום 21.5.14).

5.בדיון שהתקיים בבית הדין המחוזי ביום 28.5.14, נתבקש המשיב לאשר, כי הוא מבין שבית הדין אינו מחויב לקבל את הסדר הטיעון (בע' 2 ש' 13-14). לאחר מכן, הרשיע בית הדין את המשיב על סמך הודאתו, בשתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

6.ביום 11.6.14 עדכנה התביעה את בית המשפט בהליך הפלילי, "כי התקיימו טיעונים לעונש בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, ומתן גזר הדין נדחה למועד אחר". בהמשך לכך, ביקשה התביעה לבטל את כתב האישום, "וזאת בהסכמת הצדדים, כאשר ביטול זה יהיה בכפוף לכך שהנאשם 4 [המשיב] לא יחזור בו מהסדר הטיעון כפי שהוצג בבית הדין המשמעתי, שאם יעשה כן, אנו נפנה לקבלת אישור על פי החוק לחידוש כתב האישום". משכך, ו"בהסכמת הצדדים", הורה בית המשפט המחוזי על ביטול כתב האישום הפלילי.

7.בגזר דינו מיום 13.7.14, לא אימץ בית הדין המחוזי את הסדר הטיעון לעניין העונש, ובמקום זאת, הטיל על המשיב עונש של נזיפה לפי סעיף 68(2) לחוק. מספר טעמים עמדו ביסוד החלטתו זו של בית הדין המחוזי (אב"ד עו"ד שרון גרשוני, חב"ד עו"ד נורית בבניק וחב"ד עו"ד אריה אגולסקי).

הטעם הראשון, נוגע לשאלת סמכותו של בית הדין המשמעתי להטיל את העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון. חב"ד אגולסקי מצא, כי בבקשתם שהרישיון יישלל מיום 3.12.12 ועד ליום 3.6.14 – תקופה החופפת במלואה לתקופה בה לא עסק המשיב בעריכת דין – מבקשים הצדדים לחרוג מברירת המחדל המקובלת בדין הפלילי והמשמעתי, לפיה תחילת ריצוי העונש נמנית מיום גזר הדין. להשקפתו, "על מנת לסטות מהכלל הנ"ל נדרשת קביעה בדין, דוגמת האמור בהמשכו של סעיף 43 לחוק העונשין" ואילו בחוק לשכת עורכי הדין לא הוענקה סמכות לבצע ניכוי של "השעיה דה פקטו" (בפסקאות 10-12 לחוות דעתו). לפיכך, קבע חב"ד אגולסקי, כי בית הדין המשמעתי אינו מוסמך להטיל את העונש המוסכם בהסדר הטיעון.