עידן חודרה נ' מדרי תומר

פסק דין

מונחת לפני תביעה בסך 50,000 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר, ותביעה שכנגד בסך 11,347 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר.

רקע

עידן חודרה (להלן:"התובע" או "הנתבע שכנגד" בהתאמה) ביקש להקים עסק לשיווק מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה (להלן: "העסק"). לקידום העסק פנה התובע לתומר מרדי, (להלן:"הנתבע" או "התובע שכנגד" בהתאמה) בעל עסק לעיצוב והקמת אתרי אינטרנט כדי שזה יקים עבורו אתר מקוון. בתאריך 2.5.07 נחתם בין התובע לנתבע הסכם (להלן: "ההסכם") לעיצוב אתר מקוון (להלן: "האתר") עבור עסקו של התובע (להלן: "העבודה"). בסעיף 13 להסכם (אשר צורף לכתב התביעה וסומן כנספח א') התחייב הנתבע כי העבודה תימסר תוך 45 יום דהיינו לא יאוחר מתאריך 3.7.07. בו ביום מסר התובע לנתבע את החומר הרלוונטי לצורך עיצוב האתר.

התובע טען כי לאור הסתמכותו על ההסכם בין הצדדים ומאחר וכוונתו הייתה שהאתר יעלה לאוויר לפני חגי תשרי כדי למכור סחורה בתקופה שלפני החגים, רכש סחורה ומוצרים רבים בסך כולל של 63,372 ₪ (חשבוניות רכישות אלה צורפו לכתב התביעה וסומנו כנספח ב').

התובע טען כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו והאתר לא עלה לאוויר במועד, משכך נגרמו לו הפסדים רבים ובין היתר בשל העובדה כי סחורות שרכש לא נמכרו.

כדי למזער נזקיו, בקש התובע מהנתבע להפסיק לחייב את כרטיס האשראי שלו לאחר שטען כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו. לאחר שראה כי פניותיו לא נשאו פרי, פנה לחברת האשראי בבקשה לבטל את התשלומים העתידיים אך נענה כי הדרך היחידה לעצור תשלומים אלה היא בדרך של הגשת תביעה זו.

משכך, טען התובע כי הוא זכאי לקבל מהנתבע את הסכומים כדלהלן:

השבה בגין מה ששולם לנתבע עד הגשת התביעה 2,756 ₪.

החזר התשלומים העתידיים שיחויב בהם לאחר הגשת התביעה8,244 ₪.

הוצאות בגין זמן עבודה וטלפונים2,000 ₪.

פיצוי בגין סחורה שרכש ואשר לא נמכרה כתוצאה ממחדלי הנתבע63,372 ₪.

עוגמת נפש 5,000 ₪.

לצורך בירור התביעה בסדר דין מהיר ומשיקולי אגרה, העמיד התובע את הפיצוי המבוקש על סך 50,000 ₪.

הנתבע דחה את טענות התובע מכל וכל. לשיטתו, התביעה הוגשה על ידי התובע בכדי להתחמק מלשלם לנתבע את התמורה בעבור עבודתו (בניית ועיצוב האתר). לטענת הנתבע, האתר אמור היה לעלות לאוויר בתאריך 6.7.09 (ולא כדברי התובע בתאריך 3.7.09) ואכן בתאריך 5.7.09 עלה האתר לאוויר. במהלך העבודה על האתר ואף לאחר שעלה לאוויר המשיך התובע להעביר חומרים שצריך היה הנתבע לעבדם ולעדכנם באתר. יתירה מזו, המוצרים שנרכשו על ידי התובע הם מוצרים שמכירתם מתאפשרת בכל השנה ולא רק בחודש תשרי. כמו כן, מכירת מוצרים אלה מתאפשרת גם באמצעים אחרים מלבד מכירה מקוונת ואין כל קשר בין כישלונו של התובע למכור מוצרים אלה לבין מועד עלייתו של האתר לאוויר. הנתבע טען כי לאחר עליית האתר לאוויר התלונן בפניו התובע כי המחיר שסוכם בין הצדדים גבוה ודרש מהנתבע להפחיתו משמעותית ומשלא נענה הנתבע לדרישה זו הוגשה תביעה זו. הנתבע טען כי לא הפר כל הסכם עם התובע וטענות התובע כלפיו חסרות כל בסיס והינן הוצאת לשון הרע נגדו. כן טען הנתבע כי הנזקים הנטענים על ידי התובע ואשר נגרמו כביכול כתוצאה מההפרה הנטענת, נעדרים כל קשר סיבתי בין ההפרה הלכאורית לבין הנזק הנטען.

התובע שכנגד טען שכתוצאה מפנייתו של הנתבע שכנגד לחברת האשראי, החליטה חברת א.ש. מימונית בע"מ שהיא החברה המספקת שירותי מימון וניהול כרטיסי אשראי בישראל לחייב את חשבונו בסכום העסקה בסך 11,000 ₪ ואף צירף קבלה מחברת מימונית על כך (סומן כנספח ג' לכתב ההגנה). משכך, הגיש התובע שכנגד תביעת זו לקבלת תמורת עבודתו העולה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום התביעה שכנגד.

הנתבע שכנגד טען כדלהלן:

התביעה שכנגד הוגשה שלא על פי התקנות וזאת מאחר והוראות תקנה 214ה לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") אינן מאפשרות להגיש תביעה שכנגד בסדר דין מקוצר בעוד התביעה המקורית היא בסדר דיו מהיר.

מידי חודש בחודשו מחויב הנתבע שכנגד בתשלום בכרטיס האשראי לטובת התובע שכנגד לאחר שנענה כי פנייתו אינה עומדת בתנאים המתאימים להתערבות חברת האשראי.

האתר לא עלה לאוויר בתאריך הנטען על ידי התובע שכנגד.