עיאס נ' הועדה החקלאית - עיריית שפרעם ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 283,053 ₪.

2.התובע מחזיק בידו "אישור והמחאת זכות" (להלן: "ההמחאה" או "המחאת הזכות"), בחתימת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ששימש בזמנו כיו"ר הועדה החקלאית אצל הנתבעת (להלן: "הועדה" או "הועדה החקלאית"), על פיה הוועדה החקלאית בעיריית שפרעם מבקשת לשלם לתובע את חובה כלפי עו"ד מאזן באבא (להלן: עו"ד באבא) בסך 158,000 ₪ בצרוף מע"מ. זאת מתוך תקציב הועדה בעיריה או מתוך כל תקציב אחר שהעיריה רואה לנכון.ההמחאה איננה נושאת תאריך, אולם על פי העדויות היא נערכה בשנת 2007. יו"ר הוועדה החקלאית התחלף בשנת 2006. ההמחאה קיבלה אישור בכתב ידו של היו"ר החדש מר רג'א סעאד, שהוסף בתאריך 15.4.07.

3.לטענת התובע על הנתבעים לשלם לו את החוב לעו"ד באבא, שעומד על סכום התביעה נכון ליום הגשתה.

4.הנתבעים מכחישים את התביעה.

5.לטענת הנתבעת הוועדה החקלאית איננה אישיות משפטית הכשירה לזכויות וחובות, ואין לה אפשרות לקבל עליה ו/או על העיריה התחייבויות. ככל שיו"ר הוועדה התחייב בשם הועדה ו/או בשם העיריה כלפי עו"ד באבא, לשלם שכ"ט בגין טיפול משפטי שניתן, אין לכך תוקף.

6.לטענת הנתבעת לוועדה החקלאית אין תקציב משל עצמה ו/או הנהלת חשבונות ייחודית בנפרד מהעירייה, ואין מקור תקציבי ממנו אפשר לשלם את החוב הנטען.

7.לטענת הנתבעת לתובע אין זכויות מעבר לזכויות לכאורה של עו"ד באבא. עפ"י כתב התביעה החוב כלפי עו"ד באבא התגבש לכל המאוחר בסוף שנת 2002. מאחר והתביעה הוגשה ביום 17.5.11 היא התיישנה.

8.לטענת הנתבעת לגופו של עניין, אין בסיס לתביעה. אין התקשרות מחייבת עפ"י הדין, המהווה בסיס לחיוב כלשהו של העירייה. מעבר לכך לא הוכח שעו"ד באבא נתן לעירייה שרות משפטי המזכה אותו בתשלום. בהקשר זה נטען, שעו"ד באבא נתן יעוץ משפטי לקבוצת תושבים בשפרעם, הנמנים על המגזר החקלאי בישוב, ולא מדובר בשרות משפטי שניתן לעירייה.

9.הנתבע מאשר שהתחייב בשם הוועדה החקלאית, ו/או העיריה לשלם לעו"ד באבא את שכרו. לטענתו, על בסיס אישור בעל פה של ראש העירייה בזמנו, לשלם לעו"ד באבא 158,000 ₪ בצרוף מע"מ כשכ"ט. זאת עבור שירותים משפטיים שונים. לטענתו על העירייה לשלם זאת. כן לטענתו אין בסיס לתביעה האישית נגדו, שכן מעולם לא התחייב באופן אישי לשלם סכום זה.

דיון:

10.כפי שהתובע אישר בעדותו, אין לו ידע אישי ביחס לקשר שבין עו"ד באבא לעירייה ו/או לוועדה החקלאית, והוא אינו יכול להעיד על בסיס החוב הנטען. לגופו של עניין, בכל הקשור לטענת החוב, נשמעה עדותו של עו"ד באבא מטעם התביעה, בנוסף לעדותו של מר רמזי אבו רחמה, שהיה בזמנו חבר מועצת העירייה והיה מעורב בעניין. כן נשמעו עדי הנתבעים.

11.אין מחלוקת שהתובע נכנס בנעליו של עו"ד באבא בכל הקשור לדרישת החוב מהעירייה, ואין לו זכויות מעבר לאלו של זה האחרון.

12.עו"ד באבא אישר בעדותו כי לא ראה בנתבע, כמו גם ביו"ר החדש של הוועדה החקלאית משנת 2006 והלאה שחתם גם הוא על ההמחאה, כחייבים באופן אישי לשלם את שכר טרחתו. יתרה מזאת, עו"ד באבא כתב מכתב מיום 23.9.11, בו הצהיר שהנתבע אינו חייב לו כלום, וכי הוא מסכים לביטול פסק הדין שניתן נגדו במסגרת הליך זה, בתחילת הדרך. די בעובדות אלה בכדי להביא לדחיית התביעה נגד הנתבע. מעבר לכך עפ"י המסמכים שהוצגו לביהמ"ש, אין בסיס לחיוב אישי של הנתבע. היה ברור לצדדים שהנתבע אינו מתחייב באופן אישי. לפיכך דין התביעה כנגד נתבע להידחות.

13.אינני מוצא בסיס לקבלת התביעה כנגד הנתבעת כפי שיוסבר להלן.

14.עו"ד באבא אישר בעדותו שמדובר בהסכם בעל פה לתשלום שכר טרחה. אני מקבל את טענת הנתבעת, כי לא התקיימו הוראות הדין הדרושות לצורך ביסוס חיוב נגד העירייה. מעולם לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים. למותר לציין שראש העירייה והגזבר מעולם לא חתמו על הסכם כזה. כמו כן לא נקבע כיסוי תקציבי להתחייבות של העירייה. זאת בניגוד לסעיף 203 לפקודת העיריות. די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה. בהקשר זה יש לציין שעו"ד באבא, אשר נתן לכאורה שרות משפטי, מצוי בדיני רשויות מקומיות, והיה יכול להקפיד על קיום הוראות הדין לצורך הסכם שכ"ט, אלא שלא עשה זאת.

15.לא שוכנעתי שיש מקום לחייב את הנתבעת על בסיס דיני עשיית עושר ולא במשפט. לא הוכח שהעירייה קיבלה שרות משפטי מעו"ד באבא. עפ"י העדויות שהובאו בפני ביהמ"ש, מדובר בשרות משפטי שניתן בסביבות השנים 2000 ו- 2001 לקבוצת תושבי שפרעם, שהינם בעלי אדמות, אשר התנגדו לתוכנית מתאר. כמו כן התברר שחלק מהתושבים נזקקו לשירותים של עורכי דין אחרים (באותו ענין), כאשר הם שילמו לאותם עורכי דין באופן פרטי. גם אם קבוצת התושבים הגדולה הופנתה לעו"ד באבא ע"י הוועדה החקלאית, וגם אם היתה הבנה בין יו"ר הוועדה החקלאית לעו"ד באבא ולתושבים, ששכרו ישולם ע"י העירייה, בסופו של דבר לא מדובר בשרות שניתן לעירייה עצמה, אלא לתושבים. לא ניתן לקבוע שהעירייה התעשרה על חשבונו של עו"ד באבא.

16.גם אם היה בסיס משפטי לקבוע, שיש מקום לשלם לעו"ד באבא שכר ראוי ע"י העירייה, לא הובאה בפני ביהמ"ש תשתית עובדתית לקביעת שכר זה. לא הובאו בפני ביהמ"ש ראיות מניחות את הדעת לגבי היקף השירות המשפטי שניתן והעבודה שהושקעה. התביעה לא הוכחה גם בהקשר זה.

17. אני מקבל את טענת העירייה שהתביעה התיישנה. עפ"י סעיף 19.1 לכתב התביעה, החוב לעו"ד באבא היה אמור להיות משולם לכל היותר עד סוף שנת 2002. מאחר והתביעה הוגשה ביום 17.5.11 היא התיישנה עוד לפני הגשתה. בהקשר זה התובע טען שההמחאה הנושאת תאריך 15.4.07, היום בו יו"ר הוועדה החדש חתם עליה, מקימה עילת תביעה חדשה, ועל כן היא לא התיישנה. אני דוחה טענה זו. עו"ד באבא העיד שפנה פעמים רבות לעירייה לתשלום שכרו החל משנת 2002 ואילך אך זו סירבה. לפיכך פנה לנתבע ולאחר מכן ליו"ר הוועדה החדש לצורך עריכת ההמחאה, על מנת שמסמך זה יעזור לו לקבל את שכרו מהעיריה. לפיכך לא מדובר ביצירת עילת תביעה חדשה.

תוצאה: