עח"ק 8257-06-15 שלו ואח' נ' המועצה המקומית מזכרת בתיה ואח'

כב' השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לבקשה:

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של הערר שבנדון אשר הוגש לפי הוראת סעיף 35 לחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, תשי"ח – 1957 (להלן: "חוק הניקוז") ובמסגרתו מבקשים העוררים (המשיבים בבקשה לסילוק על הסף) לקבל קרקעות חלופיות ולחילופין לקבל סעד כספי בגין הפקעת זכות הבעלות שלהם בקרקעות כמפורט בערר, זאת מכוח תכנית ניקוז שסימונה מח/ש/569 (להלן: "תכנית הניקוז").

עניינה של תכנית הניקוז הינו הסטתו של נחל השלושה, שחלקים מהתוואי הטבעי שלו עברו בחלקה הדרומי של שכונת מגורים (תב"ע זמ/2/250 (להלן: "התב"ע")), המצויה בשלבי הקמה ואכלוס בתחום השיפוט של המועצה המקומית מזכרת בתיה (להלן: "המועצה") והסדרתו בתוואי מאושר מחוץ לגבולות מתחם תכנית בניין עיר של השכונה. בהתאם לתכנית הניקוז, תוואי הנחל המאושר עובר בעיקר בחלקות חקלאיות בבעלות פרטית. לאור זאת, תכנית הניקוז כוללת הוראות בדבר תפיסת מקרקעין לצמיתות, לצורך ביצוע התכנית. על פי צו הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (הקמת רשויות ניקוז), תש"ך – 1960 (להלן: "צו הניקוז"), חולשת רשות נחל וניקוז "שורק לכיש" (להלן: "רשות הניקוז") בענייני ניקוז, בין היתר, על תחומה של המועצה. רשות הניקוז הפעילה את כוחותיה לפי סעיפים 29-30 לחוק הניקוז לשם תפיסת המקרקעין בהתאם לתכנית הניקוז והמועצה ביצעה את העבודות מכוח תכנית הניקוז והיא האמונה על פיצוי בעלי המקרקעין המופקעים בתחומה של תכנית הניקוז.

תכנית הניקוז פורסמה להתנגדויות ביום 29.01.09 ודבר אישורה פורסם ביום 12.4.10. ביום 7.3.12 פרסמה רשות הניקוז הודעה בדבר תפיסת מקרקעין לצורך הקמת מפעל ניקוז וביום 8.2.12 נשלחה לעוררים הודעה אישית באמצעות הדואר בדבר תפיסת קרקעות לצורך הקמת מפעל ניקוז. העבודות מכוח תכנית הניקוז החלו בחודש נובמבר 2012.

ביום 30.10.12 הגישו העוררים עתירה מנהלית לביהמ"ש מחוז מרכז (לוד) בעת"מ 52658-10-12 חאנון ותאיב ואח' נ' המועצה המקומית מזכרת בתיה ואח', במסגרתה ביקשו לבטל את הפקעת המקרקעין וכן סעדים נוספים הקשורים לאופן ניהול הליכי תשלום הפיצויים בגין ההפקעה. לאחר כשנה ממועד הגשת העתירה בביהמ"ש המחוזי, ובמהלך בירורה, הגישו העוררים עתירה נוספת (שונה מקודמתה) לביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ ביום 17.10.13 וביקשו סעד של ביטול תכנית הניקוז המפקיעה וכן סעד כספי לפיצוי בשווי זכויות בנייה בהתאם לתב"ע, הסמוכה למתחם עליו חלה תכנית הניקוז (בג"צ 7023/13). עקב זאת, העתירה בביהמ"ש המחוזי נמחקה על פי המלצת ביהמ"ש המחוזי.

ביום 6.4.14 כרתו הצדדים הסכם פיצויי הפקעה לתשלום פיצויים שאינם שנויים במחלוקת על פי שומה שנערכה מטעם שמאי המועצה. ביום 5.11.14 התקיים דיון בעתירה שהוגשה לבג"צ, במסגרתו נמחקה העתירה על פי החלטת ביהמ"ש. בחלוף 7 חודשים הגישו העוררים את הערר שבנדון, במסגרתו הם מבקשים לתת להם כסעד ראשי קרקעות חלופיות ולחילופין סעדים כספיים בגין הפקעת קרקעותיהם על פי תכנית הניקוז וכן בגין התעשרות המועצה שלא כדין כתוצאה מפגיעה בזכותם זו.

לטענת העוררים במסגרת הערר שהוגש, במסמכי תכנית התב"ע ובהליכים לאישור תכנית זו הציגו המשיבות מצג לפיו יש צורך להפריש למועצה רק חלק קטן משטח תכנית זו על מנת לייעד אותו למגרשי נחל ותעלות ולהסדיר בתחומי מגרשים אלו את נחל השלושה באופן המאפשר את מימוש זכויות הבניה בתכנית התב"ע, אך לאחר שתכנית התב"ע אושרה יזמה המועצה את תכנית הניקוז להסדרת נחל השלושה וכללה בה הסטה של נחל השלושה מתוך תחומי תכנית התב"ע ומתוך תחומי קרקעותיה וקרקעות המדינה הנמצאות במחוץ לתחומי תכנית התב"ע אל תוך שטחים להפקעה הכוללים את קרקעות העוררים, זאת על סמך מצג שונה לחלוטין לפיו לא ניתן לממש את זכויות הבניה במסגרת תכנית התב"ע ללא הסטת נחל השלושה מתחומי תכנית התב"ע אל תוך השטחים להפקעה הכלולים בתכנית הניקוז. נטען בערר כי פעולות ומחדלי המשיבות גרמו לכך שהעוררים הופלו לרעה ביחס לבעלי הקרקעות הכלולות בתכנית התב"ע מפני שהם לא קיבלו את החלק היחסי מפירות תכנית התב"ע שהם היו צריכים לקבל על פי הדין תמורת קרקעותיהם שהופקעו לצורך מימוש זכויות הבניה בתכנית התב"ע. נטען כי פעולות אלה העשירו את המועצה שלא כדין על חשבון העוררים מפני שהמועצה קיבלה בגין פעולות אלה חלק יחסי מפירות תכנית התב"ע שהעוררים היו צריכים לקבל על פי הדין תמורת קרקעותיהם שנדרשו לצורך מימוש זכויות הבניה בתכנית התב"ע.

העוררים טוענים במסגרת הערר שהוגש על ידם כי רק בחודש פברואר 2012 קיבלו הודעות אישיות על הפקעת קרקעותיהם על פי תכנית הניקוז וכי על פי דיני ההפקעה יש לשלם להם פיצויים בגין הפקעה על פי תכנית הניקוז לפי שווי הקרקעות ביום הוצאת ההודעות – 8.2.12, מפני שעד למועד זה לא ידעו ולא היו צריכים לדעת על אישור תכנית הניקוז או על הפקעת קרקעותיהם על פי תכנית הניקוז. לחילופין נטען כי יש לשלם להם פיצויים בגין הפקעה על פי תכנית הניקוז לפי שווי הקרקעות ביום 16.2.11 מפני שבמועד זה התקבלה החלטת רשות הניקוז שריפאה את הפגם שנפל באישור תכנית הניקוז. לחילופי חילופין נטען כי יש לשלם להם פיצויים לפי שווי הקרקעות ביום 12.4.10 מפני שבמועד זה אושרה תכנית הניקוז.

טענות הצדדים בבקשת סילוק הערר על הסף: