עז' בינסיין אור ז"ל ואח' נ' בית חולים לניאדו

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין ובתגובת התובעים לבקשה, הנני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
הכלל הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין ועל המבקש מוטל הנטל לשכנע בקיום נימוק המצדיק סטייה מהכלל.

סטייה מהכלל מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור והשני, כי אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חב' לבניין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג (2) 172, 174). באשר לסיכויי הערעור, כבכל ערעור על סכומי הפיצויים בראשי הנזק השונים, קיים סיכוי לשינוי הסכומים על ידי ערכאת הערעור אולם אין באפשרותי לקבוע כי מדובר בערעור בעל סיכויים טובים דווקא.

בהתייחס לאפשרות להשיב את המצב לקדמותו, נפסק כי כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב את ביצועו של פסק הדין, כאשר לרוב אין מדובר בנזק בלתי הפיך אשר לא ניתן לתקנו, למעט מקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יזכה בערעור (ראה בש"א 216/89 לעיל).

בענייננו, העובדה כי התובעים 2-3 מתפרנסים בדוחק, כפי שטוענת הנתבעת, אינה גוררת את המסקנה כי באם תזכה הנתבעת בערעור יהיה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו וזאת במיוחד לאחר שקיבלו לידם חלק נכבד מהפיצויים בסך 1,600,000 ₪, סכום לא מבוטל כלל, אשר מטבע הדברים, גרם לכך שאינם חיים עוד בדוחק בו חיו קודם לכן.

על מנת להוכיח קיומו של קושי להיפרע מהתובעים לו יתקבל הערעור, היה על הנתבעת להראות כי גם כיום, לאחר שקיבלו סכום פיצויים בשיעור לא מבוטל, מוסיף מצבם הכלכלי של התובעים להיות כה קשה עד כי יש חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור.

הנתבעת, לא הוכיחה זאת ואינני סבורה כי יש מקום, בנסיבות העניין, לסטות מהכלל כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו.
לאו האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.