עזרן נ' בר מור יזמים בע"מ ואח'

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 26.6.2018 בהפ"ב 43715-12-15, במסגרתו בוטל פסק בוררות שניתן על ידי הבורר השופט (בדימ') י' לויט מחמת השגתו על ידי המבקש במרמה.

1. המבקש ומשיבה 1 (להלן: המשיבה) היו שותפים בעסק של גידול תפוחי אדמה בדרום הארץ החל משנת 2004. במסגרת שיתוף הפעולה המבקש היה אמון על איתור שטחים חקלאיים, אחסון ציוד חקלאי של המשיבה בשטחו, קבלת מכסות מים וריכוז הפעולות החקלאיות הנלוות. בתמורה, התחייבה המשיבה לשלם סך של 1,200 ש"ח עבור כל דונם אדמה שישמש לגידול תפוחי אדמה. במהלך שנת 2005 החליטו השניים על שינוי שיטת שיתוף הפעולה ביניהם, לפיו המשיבה תבצע את הפעולות החקלאיות הנדרשות, על כל האחריות וההוצאות הנלוות לכך, לצד הפחתת התמורה הניתנת למבקש לסכום של 300 ש"ח לדונם.

2. זמן קצר לאחר מכן התגלע סכסוך בין הצדדים. המבקש דרש מן המשיבה קבלת תשלום התואם את הסיכום המקורי ואף מנע ממנה לאסוף את הגידולים עד לקבלת התשלום. בתגובה לכך הגישה המשיבה בקשה בהולה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 23.6.2006 כי יורה למבקש לאפשר לה לבצע את האסיף (בש"א (ב"ש) 2881/06). במסגרת הדיון בבית המשפט הגיעו המבקש והמשיבה להסדר פשרה לפיו המבקש יאפשר למשיבה לאסוף את הגידולים ובית המשפט ימנה כבורר שופט בדימוס על מנת שיכריע במחלוקות בין השניים. עוד הוסכם כי המבקש יימנע מלעשות כל פעולה בציוד השייך למשיבה המצוי בחצריו. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על מינויו של השופט בדימוס י' לויט כבורר (להלן: הבורר).

3. הליך הבוררות בין הצדדים נמשך תקופה ארוכה, במהלכה התקיימו עשרות ישיבות בוררות ונחקרו עדים רבים. במסגרת ההליך התברר כי חלק הארי מציוד ההשקיה של המשיבה בשווי של למעלה מ-4 מיליון ש"ח, אשר אוחסן אצל המבקש, נעלם ולטענת המבקש נגנב מחצריו. בהתאם לכך דרשה המשיבה מן המבקש כי ישיב לה סכום כספי חלף ציוד ההשקיה החסר.

4. ביום 1.11.2015 ניתן פסק הבורר המשתרע על פני מאה ושמונים עמודים ובמסגרתו התקבלו מרבית טענות המבקש לצד חלק מטענות המשיבה. לאחר קיזוז סכומי חיוב הדדיים, קבע הבורר כי על המשיבה לשלם למבקש סך של 2,570,000 ש"ח לצד סך של 150,000 ש"ח בגין הוצאות משפט. באשר לטענת המשיבה כי המבקש שלח יד בציוד ההשקיה, קבע הבורר כי יש לדחות טענה זו, בהסתמך על עדויות שני עדים, אילן חליל ובני מימוני (להלן: העדים), לפיהן מנהל המשיבה מכר להם את החלקים החסרים מציוד ההשקיה תמורת כסף מזומן.

5. ביום 5.1.2016 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות, במסגרתה טענה טענות "ערעוריות" בעיקרן. בקשה זו נדחתה ביום 6.1.2016. ביום 27.3.2016 הגישה המשיבה בקשה נוספת לביטול פסק הבוררות, במסגרתה נטען, לצד טענות נוספות, כי בידיה ראיות הכוללות הקלטות סתר אשר בוצעו על ידי משרד חקירות ובהן הודו העדים בפני חוקרות פרטיות כי מסרו עדות שקר לפני הבורר. לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי כי עדויות העדים אכן היו שקריות ונקנו בכסף וכי עדויות אלו השפיעו במידה כזו או אחרת על תוצאת פסק הבורר. בהתאם לכך קבע כי קיימת עילה לביטול פסק הבורר לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) ועל כן הורה על ביטולו.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

6. בפי המבקש טענות מלאות כרימון נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, לטענת המבקש שגה בית המשפט עת קבע כי יש לבטל את מלוא פסק הבורר בשל עדויות השקר אשר נתגלו, שכן גם אם מקבלים כי אכן מדובר בעדויות שקר, הרי שהללו נגעו לחלק מינורי מתביעת המשיבה בלבד, ופסק הבורר לא התבסס אך ורק עליהן. עוד נטען כי לו פעלה המשיבה בשקידה ראויה היה ביכולתה להביא לידיעת הבורר עוד בשלב הבוררות כי מדובר בעדויות שקר ועל כן היא מושתקת מלטעון זאת עתה. לצד זאת טוען המבקש כי שגה בית המשפט באמצו את עמדת המשיבה לפיה עדויות העדים בהליך הבוררות היו שקריות וניתנו תמורת תשלום כספי.

7. עוד טוען המבקש כי ישנה הצדקה משפטית למתן רשות ערעור מאחר שעסקינן בשאלות משפטיות מהותיות הנוגעות ללב דיני הבוררות בישראל – היקף תחולתו של סעיף 26 לחוק הבוררות לפיו יש לבכר ביטול חלקי של פסק בוררות על פני ביטולו המלא, וכן קביעת בית המשפט המחוזי לפיה די בפוטנציאל השפעה של עדויות השקר על מנת להביא לביטולו של פסק הבוררות במלואו. אשר על כן, מתבקש כי בית המשפט יורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ויאשר את פסק הבוררות, ולחלופין להשיב את פסק הבוררות לבורר.