עזבון המנוחה תמיר ברז ז"ל ואח' נ' ביתילי בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 7.4.10 (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד מתן החלטה בערעור. הבקשה הוגשה על ידי ביתילי בע"מ ועל ידי כרמל אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשות" או "הנתבעות") כנגד עזבון המנוחה תמר ברז וכנגד אורה ברז (להלן: "המשיבים" או "התובעים").

2.במסגרת פסק הדין חוייבו המבקשות ביחד ולחוד עם נתבעים נוספים בתשלום סך של 2,510,673 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, וזאת בשל אחריותם לרצח תמר ברז ז"ל (להלן: "המנוחה") שאירע ביום 17.9.97 בחנות ביתילי.

טיעוני המבקשות

3.המבקשות מציינות בבקשתן, כי בדעתן להגיש ערעור על פסק הדין "בסמוך לאחר הגשת בקשה זו", ומסבירות, כי בקשתן נסמכת על שני שיקולים עיקריים.

האחד – סיכוייו של הערעור להתקבל הינם "טובים מאוד ולמצער מאוזנים".

השני – באם יועבר סכום פסק הדין לידי המשיבים, עלול להיגרם למבקשות נזק בלתי הפיך, שכן יקשה עליהן לגבותו חזרה באם יתקבל הערעור ויבוטל פסק הדין.

עוד טוענות המבקשות, כי "כלל לא ברור ולא הוכח מי הם הנהנים מאותו עזבון, כך שגם לא ניתן לברר את מעמדתם ו/או יכולותיהם הכלכליות", אולם למרות טענה זו מוסיפות המבקשות וטוענות כי "לעזבון לא ייגרם נזק בל יתוקן ולמעשה לא ייגרם לו כל נזק שהוא, בגין עיכובו של פסק הדין כמבוקש, מאחר ובמידה ויידחה הערעור, כי אז תשלמנה המבקשות לעזבון את כל סכומי פסק הדין, כשהם צמודים ונושאים ריבית חוקית כמתחייב מכל דין".

טיעוני המשיבים

4.המשיבים מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן לשיטתם, המבקשות אינן עומדות בתנאי הסף לעיכוב הביצוע, והן מפנות להלכה, כי על מבקש עיכוב הביצוע להראות – שסיכוייו להצליח בערעור טובים, ובאם יתקבל הערעור, יהיה זה בלתי נמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, או, כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון.

המשיבים מבהירים, כי עיקר טענותיהן של המבקשות מתייחסות לקביעות עובדתיות בפסק הדין, וכי הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

באשר לטענה בדבר גרימת נזק בלתי הפיך באם ישולמו כספי פסק הדין למשיבים, טוענים המשיבים, כי מדובר "בטענות משפטיות המפולפלות" ותו לא. בעניין זה מבהירים המשיבים, כי היה על המבקשות להמציא נתונים קונקרטיים המצביעים על מצבו הכלכלי של העזבון, לרבות חובות קיימים, ככל שקיימים. לדבריהם "אין תימה כי המבקשות בחרו שלא לבסס טענותיהן בעובדות המקרה הקונקרטי ולצרף להן תצהיר, אלא לטעון טענות תיאורטיות בעלמא, וזאת משום שמצבן הכלכלי של המשיבות אינו חמור, ואינו מצדיק עיכוב ביצוע".

באשר לטענת המבקשות על פיה "כלל לא ברור ולא הוכח מי הם הנהנים מאותו העזבון", מפנים המשיבים להחלטתו של כב' הרשם א. זמיר (כתוארו אז) מיום 2.3.08 אשר הבהיר, כי אורה ברז וענת ברז – נעים הן הנהנות מהעזבון ויורשותיו החוקיות מכח צו ירושה שהומצא לתיק בית המשפט.

עוד טוענים המשיבים, כי המבקשות הן חברות מסחריות המבוטחות בחברות ביטוח, ולכן "לא ברור איזה טלטלה כלכלית תיגרם לחברות ביטוח אלו, אם תשלמנה את הסכום שנקבע להן בהליך המשפטי".

המשיבים מציינים כי פרשיית האונס והרצח של המנוחה אירעה לפני כ- 13 שנים, וכי ההליך המשפטי נמשך למעלה מ- 6 שנים, ומשכך ייגרם להם נזק ועינוי דין של ממש אם לא יועבר לידיהם סכום פסק הדין לאלתר.

לחילופין מציעים המשיבים, כי אם טענותיהם לא תתקבלנה, יופקדו כספי הפיצוי בנאמנות אצל צד שלישי "באופן כזה שיענה על חששן ובקשתן של המבקשות עצמן, תוך מזעור הנזק העתיד להיגרם למשיבות מעיכוב ביצוע פסק הדין".

דיון והכרעה

5.תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מגדירה מהו "עיכוב ביצוע", ואילו תקנה 466 לתקנות קובעת:

"466. הביצוע לא יעוכב

הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה