עזבון המנוחה שאול מזל טוב ואח' נ' שאול ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. ביום 1.4.04 הסיע התובע 3 [להלן – "משה"] את הוריו ברכב. במהלך הנסיעה אירעה תאונת דרכים כאשר הרכב התנגש חזיתית במשאית. התאונה אינה תאונה בעבודה. כתוצאה ממנה נהרגה אמו של התובע פורטונה ז"ל. משה ואביו יעקב נפצעו. יעקב, בעלה של פורטונה ז"ל, הינו היורש היחיד שלה על פי צו ירושה ותביעתו הן כעיזבון והן כתלוי. הנתבעת 2 [בהשתתפות נתבעת 3] הינה מבטחת השימוש ברכב ואחראית לפיצוי הניזוקים בתאונה.

2. משה ואביו הובהלו לאחר התאונה לבית החולים קפלן. אצל משה אובחנו חבלת ראש, אובדן הכרה, שבר בארובת העין, ובהמשך שברים בצלעות. הוא אושפז להשגחה, טופל שמרנית ושוחרר למחרת. ביום 7.4.04 פנה לחדר מיון והתלונן על כאבים. שם נבדק ושוחרר עם המלצה לפנות לבדיקת נוירולוג. בהמשך טופל בקהילה.

3. אצל האב אובחנו חבלות ראש, חזה ובטן, ללא ממצאים נוספים. צוינה נפיחות סביב העיניים לאחר ניתוח עיניים. אף הוא אושפז להשגחה, טופל שמרנית ושוחרר למחרת.

4. הצדדים חלוקים על ראשי הנזק והניכויים. אדון בכל אלה בנפרד ובהתייחס לתביעות השונות.מטעם התובעים הצהיר והעיד משה בלבד. הצדדים הגישו תיקי מוצגים. היום סיכמו בעל פה.

דיון

תביעת האב בשם העיזבון – אין מחלוקת על ראשי הנזק וחישובם:

5. הוצאות קבורה ואבלות – 9,500 ₪.

6. נזק לא ממוני – 43,501 ₪.

סה"כ נזקי העיזבון – 53,001 ₪.

תביעת האב כתלוי

אובדן שירותי רעיה

7. האב יליד 15.3.26, בן 78 בעת התאונה , כיום כבן 87. רעייתו המנוחה הייתה בת 71 במותה. האב אינו דורש פיצוי בגין הפסד השתכרות, לא ברורה לי מטרת הבאת הנתונים הבאים, אך מאחר שהתובעים הקדישו להם זמן ומקום בסיכומיהם, התייחס אליהם בקצרה. עובר לתאונה חיו בני הזוג במשק משלהם במושב תל שחר. ילדיהם של בני הזוג לא התגוררו עימם במושב. משה מסכים כי המשק לא אינו פעיל כמשק חקלאי כבר 15 שנה עובר לתאונה. לדבריו התפרנס אביו מעבודות שטח שביצע עבור אחרים באמצעות שני טרקטורים וכלים חקלאיים שברשותו. ואולם אין לנו ראיות על גובה הכנסות בני הזוג למעט שומת מס משנת 2003. על פי שומה זו הגיעו הכנסותיהם השנתיות של בני הזוג ל – 49,500 ₪, מרביתן מקצבאות ו – 12,000 ₪ בלבד מיגיע כפיו של האב.

יוצא שהכנסותיהם מיגיע כפיים עומדות על כ – 1,000 ₪ לחודש.

8. משה העיד כי המשק הוצע למכירה כשנה עובר לתאונה אך בהיעדר קונה במחיר סביר "הוריד" אביו "את השלט" וסירב להמשיך במסלול הזה. ועוד העיד כי כחצי שנה עובר לתאונה החלו הוריו לחשוב על מעבר לבית אבות, כי המנוחה חפצה בכך משום ש"בנאדם מתבגר והוא חושב על העתיד. יותר נוח לה לחיות שם". הוא מסכים כי המנוחה החלה לחפש בית אבות עוד קודם לכן אך לדבריו אביו לא חפץ בכך. האב לא השיב על שאלון שנשלח אליו. לטענת משה הוא חתם על השאלון בשם האב משום שהאב מבולבל ולא רוצה לענות. האב גם לא העיד בבית המשפט, לטענתו של משה משום שהוא חולה כיום באלצהיימר. אך טענה זו לא הוכחה באסמכתא רפואית ולכן לא הוכח כי האב סירב לעבור לבית אבות.

בני הזוג תכננו לעבור לבית אבות ללא קשר לתאונה.

9. כחודשיים לאחר התאונה וביום 27.5.04 עזב האב את המשק ועבר להתגורר בבית האבות משען ברמת אפעל. אמנם לא הוגש חוזה ההתקשרות עם בית האבות אך מהחשבוניות שהוציא בית האבות עולה כי בעת הכניסה שילם האב דמי כניסה בסך 200,000 ₪ ומאז ועד מועד הגשת החשבוניות הנוספות ביוני 2012, הוא משלם עבור מגורים ודמי אחזקה סכום חודשי ממוצע של כ – 3,000 ₪. האב משלם סכומים נוספים עבור טיפולים רפואיים וארוחות אך לא הוכח כי הוצאות אלו היו נחסכות ממנו אלמלא התאונה. הדעת נותנת, האב אינו טוען אחרת, כי הוא והמנוחה היו מוציאים סכומים שאינם נמוכים מסכומים אלו, אף גבוהים מהם, בין שהיו מתגוררים במשק ובין שהיו עוברים ביחד להתגורר בבית האבות.