עזאם סאמי נ' מדינת ישראל-משרד התמ"ת

החלטה

הבקשה שהוגשה ע"י ב"כ המבקש בשם המבקש היא להאריך המועד להגיש בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל עליו ביום 13.2.06 .

הנימוק שב"כ המבקש מציין בבקשתו הוא כי דבר הדואר שבאמצעותו נשלחה ההודעה על הטלת הקנס המנהלי לא הגיעה אליו וכי לא קיבל הודעה מהדואר על אודות דבר דואר רשום ולכן הציון "לא נדרש" אינו מתאים לנסיבות המקרה.

לתמיכת טענתו טרח ב"כ המבקש ואף זימן את מנהל הדואר בעיר טייבה כדי להעיד על הקושי הקיים בחלוקת דברי דואר בעיר טייבה עקב העדר ציון רחובות בכתובות המופיעות על מעטפות דברי הדואר ועקב ריבוי אנשים בעלי שם זהה.

ב"כ המבקש חוזר בסיכומיו וטען כי יש לקבל את טענת המבקש כי אכן לא קיבל את הודעת הקנס שנשלחה לעאזם סאמי טייבה 40400 ,כפי שטען בתצהירו וכי העובדה שלא נחקר ע"י ב"כ המשיבה על האמור בתצהיר מבססת את טענתו. עוד נטען בסיכומי ב"כ המבקש כי המשיבה העלימה מהמבקש את העובדה כי נשלח מכתב למבקש לאותה כתובת כדי לזמנו לחקירה וכי המכתב חזר למשרדי המשיבה עם ציון" מען בלתי מספיק" והדבר נודע לב"כ המבקש רק במקרה במהלך הדיון.

עוד מפנה ב"כ המבקש להחלטת ועדת ערר לפי חוק כביש 6 מס'1784/04 ,בה נאמר כי ידוע שקיימת בעיה חמורה בהמצאת דברי דואר בעיר טייבה.בניגוד לטענת המשיבה כי שלחה את ההודעה השניה לאותה כתובת הרי שהנכון הוא כי ההודעה השניה נשלחה לת.ד. 1415 טייבה בעמק(צפון).

על פי טענת ב"כ המבקש בסיכומיו מחזיק המבקש מזה כ- 10 שנים ת.ד. 2739 בדואר טייבה המשולש ולא בטייבה צפון.

ב"כ המבקש מפנה לעדותו של מנהל דואר טייבה ממנה עלה כי המבקש כלל לא קיבל את דבר הדואר משזה לא הומצא למענו של המבקש אלא פתק בדבר דואר רשום מונח בתוך תיבת הדואר של המבקש. עוד עלה מעדות מנהל הדואר כי אינו יודע אם המבקש ידע על קיומו של דבר הדואר. לטענת ב"כ המבקש המבקש לא יכול היה לדעת על דבר דואר המונח במרכז החלוקה.

טענה נוספת של ב"כ המבקש היא כי המבקש טענות הגנה טובות ולכן לו ידע על הטלת הקנס המנהלי היה מערער עליה ואילו ידע שהוזמן לחקירה היה מתייצב כדי למסור את גרסתו. אין מקום לטענתו במדינה מתוקנת ת להטיל קנס של כ 50,000 ₪ על אדם שלא הוציא פתק מתיבת הדואר שלו וזאת בלא זכות ערעור.

המשיבה הטילה את קנס מנהלי זמן רב לאחר ביצוע העבירה הנטענת ולכן אינה יכולה להיצמד למועדים הקבועים בחוק וטענתיה בעניין זה הן בחוסר תום לב.

לבסוף ב"כ המבקש מפנה לפסק הדין של בית הדין הארצי בעניין עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ מ.י. בו נקבע כי לא ראוי לאמץ אמת מידה של "טעמים מיוחדים" במקרים של בקשה להארכת מועד להישפט וזאת נוכח זכות הגישה לערכאות והפגיעה הנטענת בקניין וכי יש לבחון האם נפל פגם בהליך המצאת המסמכים.

אין מדובר בנסיבות המקרה בתיק בקשה זה במבקש שסירב לקבל דבר דואר אלא במקרה של ראי המצאת הקנס ועקב כך איחר המבקש במועד הגשת הבקשה או לחלופין מקרה בו הודעת הקנס נשלחה לכתובת אחרת ולא של המבקש. משכך יש לקבל את בקשת המבקש.

ב"כ המשיבה טענה כי אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק מתן הארכת מועד להגשת בקשה להישפט וזאת נוכח השיהוי בהגשת הבקשה להישפט.

עוד נטען כי אין בטענת המבקש, כי קיימים מספר אנשים בעלי שם זהה בטייבה,כדי להוות סיבה מוצדקת למתן הארכת המועד המבוקשת וזאת הן מאחר והודעת הדואר, שנשלחה אליו כללה את מספר הזיהוי של המבקש.

באשר לטענה כי היה למבקש ת.ד. הרי שזה לא עודכן במרשם האוכלוסין,וזאת כאשר המשיבה חייבת לשלוח הודעות קנס אך ורק לכתובת המופיעה במרשם האוכלוסין .ב"כ המשיבה מבקשת על כן לקבוע כי ה ודעת הקנס הומצאה למבקש כדין ביום 3.3.06 ומשכל היה על המבקש להודיע תוך 30 יום על רצונו להישפט וזאת בהתאם להוראות סעיף 8(ג) לחוק עבירות מנהליות תשמ"ו-1985.

מאחר והמבקש הגיש את בקשה -לביטול הקנס המנהלי /להישפט- רק ב14.9.06 ,חצי שנה לאחר מועד שבו נמסרה לו הודעת הקנס הרי שיש לדחות את בקשתו עקב השיהוי וגם מהטעם שבקשה להישפט יש להגיש לגורם שהטיל את הקנס המנהלי ולא לבית הדין לעבודה. עוד נטען כי גם אם בית הדין יראה את הבקשה כ-בקשה להארכת מועד להישפט עדיין אין מקום להיעתר לבקשה וזאת מאחר והדבר עומד בניגוד לתכליתו של חוק עבירות מנהליות שנועד למנוע התדיינויות משפטיות מיותרות . אף שלבית הדין לעבודה הוענקה הסמכות להאריך המועד להגשת בקשה להישפט אין זו דרך המלך ועל פי פסיקת בית הדין ייעתר בית הדין לבקשות להארכת מועד רק אם הוכחו טעמים מוצדקים וסבירים .

להלן הכרעתי

כאמור על המבקש כאן הוטל קנס מינהלי בשל עבירה של העסקת עובדים זרים בלא היתר כחוק.

סעיף 8(ג) לחוק עבירות מנהליות התמ"ו 1985 קובע:

"הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס כי ברצונו להישפט על העבירה;ההודעה תומצא תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת קנס מינהלי.."