עזאם נ' מדינת ישראל

החלטה

האם יש להורות על השבת תפוס - רכב ששימש לכאורה את המבקש 1 בעבירות של גניבת תשתית, היזק לתשתית וניסיון גניבת תשתית? זה עניינה של החלטה זו.

1.רקע

כנגד המבקש 1 ו-3 אחרים (להלן: "הנאשמים") הוגש כתב אישום בתיק 14155-05-12, במסגרתו יוחסו להם עבירות של גניבת תשתית, היזק לתשתית וניסיון גניבת תשתית.

כעולה מעובדות כתב האישום מספר ימים עובר לתאריך 23.3.12 במועד מדויק שאינו ידוע, הזיקו הנאשמים לכבל תשתית של בזק באופן שחתכו את הכבל אשר עובר מתחת לאדמה לאורך כ- 3 ק"מ, שלפו מהאדמה כ-500 מ' מהכבל, הניחו אותו על פני הקרקע ובהמשך גנבו כ-200 מ' מהכבל.

בתאריך 23.3.12 סמוך לשעה 16:00 ניסו הנאשמים לגנוב את יתרת הכבל באופן שתיאמו עם אחר שיגיע למקום עם משאית ומנוף (להלן: "המשאית") כדי לאסוף את הכבל.

הנאשמים הכווינו את האחר באמצעות הטלפון למקום והגיעו למקום כ-10 דקות לאחר הגעתו של האחר, כשהם נוסעים ברכב מסוג ג'יפ איסוזו ל.ז. 9973719 (להלן: "הרכב"), בו מצויים כלי עבודה ייעודיים לשליפת הכבל מהקרקע והעמסתו אולם לא הספיקו לבצע את העבודה שכן נתפסו על ידי שוטרים.

2.טענות הצדדים

לטענת ב"כ המבקש 1 יש להורות על השבת הרכב אשר נרכש על ידי כל בני משפחתו ונמצא בבעלותם ובשימושם של כל בני המשפחה. ב"כ המבקש 1 טענה כי השארת הרכב תפוס בידי המשטרה תפגע בכל בני המשפחה באופן קשה, בייחוד נוכח התמשכות ההליכים בתיק העיקרי. בהקשר זה הפנתה ב"כ המבקש 1 להחלטת בית המשפט בהליך המעצר במסגרתה קבע בית המשפט כי עוצמת הראיות בתיק נמוכה ושחרר הנאשמים לחלופת מעצר.

ב"כ המבקש 1 טענה כי אין בעובדה שהמבקש 2 נתן למבקש 1 רשות לעשות שימוש ברכב, כדי להעיד כי ידע שהרכב משמש לדבר עבירה וכי אף המשאית שוחררה בטרם הגשת כתב אישום, בנסיבות דומות.

המבקש 2 טען כי אמנם אין לו רישיון נהיגה אולם הרכב משמש אותו לצורך הסעות לטיפולים רפואיים בשל נכותו.

לטענת ב"כ המשיבה, אין להורות על השבת הרכב כיוון שבכוונתה לבקש את חילוטו בתום ההליך.

ב"כ המשיבה טען כי אף שהרכב רשום באופן פורמאלי ע"ש המבקש 2, שלא נטל חלק בעבירה הרי שמחומר החקירה עולה כי הרכב נמצא בפועל בבעלות הנאשמים 2 ו-4.

בהקשר זה הפנה לכך שהמבקש 2 אינו מחזיק ברישיון נהיגה וכי בחקירתו מסר כי אין לו מושג מה קורה עם הרכב וכי מפתחות הרכב תלויים בבית וכל בני המשפחה עושים בהם שימוש. כן הפנה ב"כ המשיבה לעדויות בתיק החקירה.

לענין המשאית טען ב"כ המשיבה, כי להבדיל מהרכב, זו אינה מצויה בבעלות הפורמאלית או המהותית של האחר שנטל חלק בעבירות ומשכך לא ניתן היה לבקש את חילוטה.

3.המסגרת הנורמטיבית

תפיסת חפצים, החזקתם בידי המשטרה וחילוטם על ידי בית המשפט נבחנים לאור תכליתן של הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה"), כשהסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם סעיפים 34,37,39 לפקודה.

סעיף 34 לפקודה שכותרתו: "מסירת התפוס לפי צו" וקובע לאמור:

"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן – שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט השלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו".

סעיף 37 לפקודה שכותרתו "חפץ שלא הוגש כראיה" קובע לאמור: