עזאם נ' יאסין

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין (להלן: "הבקשה"), אשר הגיש הנתבע (להלן: "המבקש"), ביחס לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 19.6.2011 בהעדר הגשת כתב הגנה במועד מטעם הנתבע.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש הוא לא קיבל לידיו כל הודעה בדבר הגשת התביעה, מעולם לא הומצאו לידיו כתבי בית הדין במסגרת תיק זה ונודע לו אודות התביעה רק כאשר צווי עיקול במסגרת תיק ההוצאה לפועל, נתקבלו אצל אביו ואחיו. לטענתו משפחת יאסין הנה משפחה גדולה בכפרו וככל הנראה כתב התביעה נמסר במקום שגוי לאדם אחר בעל שם זהה לשלו. לטענתו, תיאור התאונה בכתב התביעה הנו מוגזם ורחוק ממה שהתרחש בפועל. לטענתו הייתה פגיעה קלה בלבד אשר לא הותירה כל סימן ולא גרמה לכל נזק. לטענתו, כל אשר נטען על יד המשיבה – התובעת, בכתב התביעה, לרבות הטענות באשר לאבדן הנחה ואבדן הנאה, לא גובו בכל מסמך. לטענתו מטרת התביעה היא לסחוט ממנו כספים ולהתעשר על חשבונו שלא כדין.

המשיבה בתגובתה טוענת כי הבקשה הוגשה באיחור של יותר משנתיים ממתן פסק הדין ולאחר שישה חודשים ממועד האזהרה ונקיטת הליכים ועיקולי צד ג' שונים במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לטענתה התנהלותו של המבקש רשלנית ומגיעה כדי התעלמות מדעת מהליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. לטענתה, המבקש מעלה בבקשתו טענות סרק שנטענו בעלמא כך למשל לא צרף המבקש כל ראיה לכך שקיימים אנשים נוספים עם אותו שם. לטענתה, כתב התביעה נמסר לידי המבקש בכתובתו הנכונה והוא סרב לקבל את דבר הדואר. לטענתה, המבקש בתחילה אף חתם על גבי אישור המסירה וצוין כי "קיבל לידיו" אלא שלאחר שראה תוכן המעטפה, הוא מחק בטיפקס את הציון כי קיבל לידו וסימן במקום כי הוא "סרב לקבל". עוד מציינת המשיבה כי המבקש סירב לקבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ולא הגיב להליכים שננקטו כנגדו. לטענתה, יש לדחות הבקשה ולחלופין ככל שתתקבל יש לחייב את המבקש בהוצאות. המשיבה טוענת כי המבקש במסגרת בקשתו הודה כי פגע ברכב המשיבה.

דיון:

עסקינן בפסק דין אשר ניתן בהעדר הגשת כתב הגנה במועד.

הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר בחינת סיכויי ההצלחה חשובה יותר לצורך ההכרעה בבקשה.

ראה בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395;

ע"א 5000/92 בן- ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח(1) 830

כבוד השופט י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738.

כבוד השופט א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 371.

כאמור לעיל, לטענת המבקש, כתב התביעה מעולם לא נמסר לידיו. לטענתו ככל הנראה כתב התביעה נמסר לאדם אחר בכפרו, בעל שם זהה לשלו.

אין בידי לקבל את טענת המבקש לעניין זה. ראשית טענה זו נטענה בעלמא ללא אסמכתאות ומן הטעם הזה בלבד יש לדחותה. שנית, מעיון על גבי אישור המסירה, אשר נחזה להראות כתקין, מצוין מספר הזהות של המבקש עצמו. גם אם אכן נכונה טענת המבקש וקיים בכפר אדם בעל שם ושם משפחה זהים לשלו, ספק אם יסכים אותו אדם, לחתום על אישור מסירה הנושא מספר זהות שאינו שלו. יתרה מכך, עיון באישור המסירה מעלה כי בתחילה צוין בו כי כתב התביעה נמסר לידי המבקש והוא אף חתום על ידי המבקש כאשר לאחר מכן (לטענת המשיבה לאחר שפתח את המעטפה) הוא מחק בטיפקס את הציון כי קיבל לידיו את דבר הדואר לידיו וסימן במקום כי "סרב לקבל". העובדה לפיה המבקש בחר לשנות את הסימון על גבי אישור המסירה ל"סרב לקבל" לאחר שחתם על גבי אישור המסירה וקיבל לידיו את דבר הדואר, מעידה על ניסיון מצדו לסרבל ולעכב את ההליך ואף על יחס של זלזול מצדו כלפי בית המשפט והצד שכנגד.

אשר על כן ונוכח האמור לעיל, טענת המבקש לעניין זה נדחית.

יחד עם זאת, כמצוין לעיל, נקבע כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית.

באשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכוי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (ואפילו יזכה בבקשה) אלא אם הוכחה התנהגות רשלנית העולה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין.

ראה בע"א 625/68 מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחד ושות' (עבודות חוץ), שותפות רשומה נ. החברה הדרומית בע"מ, פד"י כ"ג (2) 721.

בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה יש לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין, שמא ראוי להפעיל סנקציה אחרת פחותה בחומרתה, כגון השתת הוצאות.

כאמור לעיל, לטענת המבקש תיאור התאונה על יד התובעת הנו מוגזם ורחוק ממה שהתרחש בפועל. לא נעלם מעיני כי המבקש אכן מודה כי פגע ברכבה של המשיבה, אלא שלטענתו המדובר על פגיעה קלה בלבד אשר לא הותירה כל סימן ולא גרמה לכל נזק.